מלחמת רוסיה אוקראינה
מלחמת רוסיה-אוקראינה [1] היא עימות צבאי בין רוסיה לאוקראינה, שפרץ באדר ב' תשפ"ב כאשר כוחות רוסיים תקפו את אוקראינה וחדרו לשטחה מצפון, ממזרח ומדרום והמלחמה נמשכת מספר שנים.
מהלך הלחימה
בתשפ"ב, החלה הפלישה הקרקעית של צבא רוסיה והתנהלה בארבעה מאמצים התקפיים עיקריים: בצפון אוקראינה, התקדמו הכוחות הרוסיים מגבול בלארוס דרומה, ממזרח וממערב לנהר דנייפר, במטרה לכתר את עיר הבירה, קייב, ואולי אף לכבוש אותה. בצפון-מזרח אוקראינה תקפו הרוסים לכיוון דרום מערב, במגמה להשתלט על מחוזות חרקוב וסומי, ולהגיע לדנייפר באזור קרמנצ'וג. בדרום-מזרח אוקראינה תקפו כוחות הבדלנים הפרו-רוסיים משטחי הרפובליקה העממית של דונצק והרפובליקה העממית של לוהנסק מערבה, במטרה לכבוש את השטחים, שנותרו בשליטת אוקראינה במחוזות דונצק ולוהנסק. בדרום אוקראינה, תקפו הכוחות הרוסיים את מחוז חרסון מחצי האי קרים, במטרה לנתק את אוקראינה מהים, וליצור מסדרון יבשתי בשליטה רוסית לחצי האי קרים.
במקביל לפלישה הקרקעית, תקפו הרוסים, באמצעות מטוסים וטילים ארוכי טווח, עשרות יעדים בעומק שטח אוקראינה במטרה להשמיד את חיל האוויר ואת מערך ההגנה האווירית של אוקראינה, ולשתק את מערך הפיקוד והשליטה של הצבא האוקראיני. חיל האוויר האוקראיני ספג מהלומה קשה, אך המתקפה האווירית הרוסית נכשלה בהשגת יעדיה העיקריים.[דרושה הבהרה] בנוסף נערכה מתקפת סייבר רוסית נרחבת על רשתות המחשוב האוקראיניות. מעט לפני השעה 7:00 הכריז נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, על משטר צבאי בכל רחבי המדינה ועל ניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם רוסיה.
התקפות הרוסים
בראשית ניסן תשפ"ב נסוג הצבא הרוסי, תוך מספר ימים, כמעט מכל השטחים שכבש בצפון-מזרח אוקראינה, במחוזות קייב, צ'רניהיב וסומי. הפיקוד הרוסי החל לפרוס מחדש את הכוחות שפונו מאותם מחוזות, מתוך כוונה לרכז את המאמץ ההתקפי בדרום-מזרח אוקראינה, ולהשלים את ההשתלטות על כל אזור דונבאס. אולם על אף שבאמצע אפריל הודיעו מקורות אוקראיניים ורוסיים על פתיחת "השלב השני" של המערכה, או "הקרב על דונבאס", בפועל לא נערכה מתקפה רוסית בקנה מידה רחב באזור זה. הרוסים המשיכו לבצע שורת התקפות מוגבלות, בעיקר בצפון הדונבאס, וקצב התקדמותם נותר איטי ביותר, ואילו האוקראינים ערכו התקפות נגד בעיקר באזור העיר חרקוב. ההישג הרוסי העיקרי במהלך אפריל היה כיבוש כמעט כל העיר מריופול לאחר קרבות קשים. במקביל למערכה הקרקעית, הרוסים המשיכו לתקוף, בעיקר באמצעות טילי שיוט, מספר רב של יעדים בעומק שטח אוקראינה, במטרה לפגוע בתשתיות צבאיות ואזרחיות חיוניות, ובמשלוחי ציוד צבאי מהמערב, ולנתק את זירת הלחימה בדרום-מזרח אוקראינה ממערב המדינה.
חוק השבות
המלחמה הביאה לשיא היסטורי בעליית לא-יהודים לישראל, ועלו לארץ כ-50 אלף גויים. מדובר בעלייה הלא-יהודית הגדולה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל.
חיילים יהודיים שנהרגו
• ולדיסלב שיין, צעיר יהודי בן 21 מהעיר דנייפרו שבאוקראינה, נהרג במהלך התנדבותו בשורות צבא אוקראינה במלחמתו ברוסים.
• מתתיהו אסמן - גדל בבית יתומים יהודי, אומץ על ידי הרב משה אסמן. גוייס לצבא אוקראינה, נהרג בתשפ"ד[2].
חב"ד במלחמה
בימי המלחמה הראשונים, רבים מהשלוחים עזבו את מקום שליחותם בשל חשש ביטחוני לחייהם נוכח התקדמות הרוסים והחשש מפני כאוס מוחלט – אולם ככל שחלפה הסכנה, הם שבו לבתיהם ולקהילותיהם.
גם בשיא הלחץ האדיר וחוסר הוודאות הגדול רבים מהשלוחים במדינה לא עזבו את משמרתם ובהם: הרב שמואל קמינצקי השליח והרב הראשי של דנייפרופטרובסק, הרב משה ראובן אסמן, וכן השליח הרב מאיר סטמבלר.
בחודשיים הראשונים של המלחמה, השלוחים יחד עם גופים וארגונים יהודים וישראלים נוספים עסקו בחילוץ יהודים מערי החזית אל פנים המדינה, ורבים מהם עברו למחנות פליטים שהקימה במדינות סביב לאוקראינה, חלקם אף עלו לארץ הקודש.
מי שהיה לאחת הדמויות המרכזיות בתחילת המלחמה, הוא הרב משה ראובן אסמן רבה של אוקראינה. באחד הימים הראשונים של המלחמה, ניגש אל ארון הקודש והוציא משם את ספרי התורה אותם העביר למקום מבטחים, בעודו זועק זעקה גדולה ומרה. כמו שלוחים אחרים, גם הרב אסמן הקדיש זמן רב כדי לסייע בעזרה הומניטרית ליהודים, כולל בזמנים של אש תופת[3].
בחודש סיון תשפ"ג שוגרו לעבר קייב מעל 50 טילים. בקהילה היהודית בקייב התקיימו הכנות קדחתניות, על מנת לחגוג את חג השבועות במרכז הקהילה היהודית בעיר. בעקבות ההפצצות הכבדות על העיר באמצעות המל"טים האיראניים, נבצר מרבים מיהודי העיר לחגוג את החג כהלכתו, ואלפים מהם נאלצו להעביר את החג במקלטים ובמרחבים מוגנים במקום להגיע לבית הכנסת.
פעולות שנעשו
- 120 זוגות תפילין חולקו לשלוחי הרבי באוקראינה שחזרו מכינוס השלוחים למדינה שחולקו עבור בני קהילותיהם.
- בעקבות הרעת מצב האסירים באוקראינה שהביאה עמה המלחמה, שלוחי הרבי באוקראינה הקימו בשיתוף השלטונות זרוע מיוחדת שתסייע ותפעל עם אסירים יהודים במדינה.
- בכיכר העצמאות האוקראינית 'כיכר מיידן' בלב קייב, הודפס ספר התניא, לקראת חג השבועות התשפ"ג.
לקריאה נוספת
- ישראל שוחט מה נשתנה? גליון 1955
- נמלטים על נפשם, שבועון בית משיח גיליון 1302 ע' 28-35, הרב שלמה וילהלם מספר על הצלת יהודי ז'יטומיר ובית היתומים, שלוחי אוקראינה מספרים על מסעות ההצלה בתחילת מלחמת רוסיה אוקראינה
קישורים חיצוניים
כך התמודדו שלוחי הרבי באוקראינה עם המטח הקשה ביותר 
יהודי אוקראינה חגגו פורים שלישי במלחמה בחושך ועם טילים
הערות שוליים
- ↑ או הפלישה הרוסית לאוקראינה; מכונה ברוסיה: המבצע הצבאי המיוחד באוקראינה
- ↑ הוא בחר להיות חב"דניק עד הרגע האחרון, ראיון עם הרב משה אסמן על בנו המאומץ שנהרג במלחמת רוסיה אוקראינה, מענדי דיקשטיין, שבועון בית משיח 1433
- ↑ אחרי כחודש בית הכנסת חטף פגיעה ישירה בהפצצה רוסית, וניזוק