משתמש:מאיר שנקר

משיח בן יוסף.

לפני ביאתו של הרבי מלך המשיח בן דוד יקום מלך לעם ישראל אשר יהיה מצאצאיו של יוסף המכונה משיח בן יוסף המסורת העוסקת בביאת המשיח מזכירה שני אנשים שבאים לגאול את העם, כשכל אחד מהם נקרא משיח. שניהם אמורים להביא את עידן המשיח. אחד מהם נקרא משיח בן דוד, והשני משיח בן יוסף (השם 'משיח בן יוסף' מופיע במקורות הבאים: סוכה, נב; זוהר חלק א, עמוד כה; חלק ג, עמודים רמו ורנב; ומדרש אגדת משיח. תרגום יונתן על שמות מ, יא, זוהר חלק ב עמודים קכ, קנג, קצד ורנג; מדרש תהילים ומדרשים אחרים מתייחסים אליו כ'משיח בן אפרים'. פסיקתא רבתי מכנה אותו בשם אפרים משיח צדקי'. פרקי היכלות רבתי, פרשת לט וספר זרובבל חלק ב מכנים אותו בשם נחמיה בן חושיאל)

משיח בן יוסף, שיהיה משבט אפרים (בנו של יוסף), לפעמים מכונה גם בשם משיח בן אפרים הוא יופיע לפני הגואל האחרון, ומאוחר יותר ישמש כמושל תחתיו

משימתו העיקרית של משיח בן יוסף תהיה כמבשר לקראת בואו של משיח בן דוד. הוא יכין את העולם לקראת הופעת הגואל הסופי. מקורות אחרים מייחסים לו סמכויות נוספות, אפילו כאלו שבדרך-כלל מיוחסות למשיח בן דוד כמו קיבוץ גלויות, בניין בית המקדש ועוד (ראו פרקי היכלות רבתי פרק לט, ספר זרובבל, מדרש אגדת משיח (רובם מצוטטים בלקח טוב על פרשת בלק, במדבר כד, יז) וראו גם ברש"י דיבור המתחיל חרשים במסכת סוכה נב, ב.).

המשימה האחרונה והמשמעותית ביותר של משיח בן יוסף מוגדרת כמשימה בעלת אופי צבאי ופוליטי. הוא יכריז מלחמה נגד כוחות הרשע הפוגעים בישראל. ליתר דיוק, הוא יילחם באדום, צאצאיו של עשיו . אדום מוגדר כאוייב האולמטיבי של עם ישראל והוא ינוצח על ידי זרע יוסף, ובכך תתקיים הנבואה (עובדיה י, יח) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר."

מלחמה סופית זו בין צאצאו של יוסף ובין עשו נרמזת כבר בלידתו של יוסף, כאשר אמו רחל הכריזה "אסף אלוקים את חרפתי" (בראשית ל, כג): היא ראתה ברוח הקודש כי משיח יוולד מזרע יוסף והוא יסיר את חרפתם של עם ישראל. לפיכך היא העניקה לבנה את השם יוסף באומרה "יוסף השם לי בן אחר" – בן אחרונו של עולם, כלומר בן שיהיה באחרית הימים (אגדת משיח)

התוצאות המידיות של המלחמה בין משיח בן יוסף ואדום היו אמורות להיות טראגיות: משיח בן יוסף היה אמור ליהרג. הדבר מופיע בנבואתו של זכריה המתנבא ואומר "וספדו עליו כמספד על [הבן] היחיד" (זכריה יב, י).

ובשביל זה אחינו הספרדים התפללו בתפילת שמונה עשרה (בכיסא דוד עבדך) שלא ימות על ע"י ארמילוס הרשע. הרבי מליובאויטש לא מיחה כלל באלו שדיברו עליו וכששאלוהו על כך שתק ולא הגיב היו שהסבירו (הרב יהודה לייב נחמנסון) שהרבי שתק משום שהרבי סבר כשיטת הרמב"ם שלא נדע במדוייק איך יהיה עד שיהיה היו שחלקו עליו באמרם שהיו מפרשים אין ספור שדיברו עליו מה שדיברו וגם הרבי יכל היה לדבר עליו מה שאפשר וכל הסיבה שהרבי לא הזכירו הוא משום שהרבי היה תמיד בקו של סינגור על עם ישראל ולכן רצה לסבור שאנו במצב של זכו וקיווה שהקב"ה יקבל את סברתו שיצאנו ידי חובת התשובה והרבי רצה לתת הרגשה שתיכף מקבלים גאולה עם בית המקדש מהשמים גם בלי משיח בן יוסף (דבר שלא ייתכן -מזמור מ"ה בתהילים מדבר עליו בסוף יחזקאל הנביא מזכירו בתואר "הנשיא" ועוד ועוד כהנה רבות מאד מאד כך שמציאותו חייבת להיות) הזהר הגר"א רבינו סעדיה גאון ועוד הירבו לדבר עליו כולנו תיקווה שהוא יגיע תיכף ומיד ממש אמן.