עדות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־10:13, 1 ביולי 2024 מאת ב. שורה (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עדות הם אחד משלושת הסוגים של מצוות עשה (כפי שהמצוות נחלקות לג' הסוגים עדות, חוקים, ומשפטים) שעיקרן הוא תזכורות המעידות על הקשר בין האדם והקב"ה ותזכורת למעשים שונים.

על פי פנימיות, העדות הוא החלק העיקרי שבכל מצווה, הרצון האלוקי במצווה כפי שהוא בעצמותו, והמשכת הרצון הזה על ידי המצווה שנעשה תכשיט ליהודי המקיים את המצווה (עדות מלשון 'עדי' ותכשיט).

המצוות שהם בסוג של עדות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשונה מהמצוות המובנות בשכל הנקראות משפטים, ובשונה מהמצוות שאינן מובנות בשכל הנקראות חוקים, העדות הן סוג מצוות כזה שאף שמלכתחילה השכל לא מחייב אותן, לאחר שהצטווינו עליהם, ניתן להבין אותם בשכל.

מהדוגמאות למצוות שבסוג הזה הם: מצוות ציצית, מצה, פסח, סוכה, שבת ותפילין[1].

(זהו ההסבר העיקרי, כשבנוסף אליו יש מפרשים המבארים ש'עדות' הוא החלק העיוני שבמצוות, והחוקים והמשפטים הוא החלק המעשי שבכל מצווה[2]).

בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"ר הצמח צדק מבאר שמצוות אלו נקראות בשם 'עדות' מלשון עדי וקישוט, וכלשון הפסוק 'וככלה תעדה כליה', 'ותבואי בעדי עדיים', כלומר שעל ידי המצוות מתקשטים ישראל (הכלה) לפני הקב"ה (החתן)[3], וברוחניות, ענינם המשכם המקיפים של הכתרים העליונים[4].

מלשון הפסוק שמקדים את העדות לחוקים ומשפטים, ניתן להוכיח שזהו הסוג הנעלה ביותר במצוות: הסוג הנמוך ביותר הוא המצוות של משפטים שזה בא (ומגיע במדריגה שיכול לבוא) בגדרי הנבראים (שכל וטעם). למעלה מזה הוא האופן של חוקים, שתוכנו הוא, שמבטל גדרי הנבראים ופועל בהם ביטול[5], וזה בא ממדריגה שאין לו שייכות להנבראים אבל מכל מקום העולמות תופסים מקום לגביו. ובאופן של עדות, שהם רק ציווי הקב"ה ולא מוגבל בשום הגבולות, אף בהגבלות כאלו של חוקים מוגבל בהם - של ביטול השכל. כי לגבי עצמות אין סוף לומר שהוא נעלה מהשכל אינו מגדיר אותו[6], וגם שכל אינה הגבלה לגבי (שאינו מוגבל בהגבלות של בלי גבול וכיכול להתבטא גם בגבול).

ואת כל שלושת הבחינות שבמצוות יש בכל מצווה ומצווה, כלומר שגם במצוות של משפטים יש חלקים שהם 'עדות' ו'חוקים', וכן להיפך. וענין העדות שבכל המצוות הוא - שממשיכים באמצעותם את ההעלם העצמי של אור אין סוף, הרצון של המצוות כפי שהוא בעצמותו יתברך, ועניין זה הוא העניין העיקרי שבמצוות[7].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. רמב"ן על דברים ו, כ.
  2. ספורנו על הפסוק שבהערה הקודמת.
  3. אור התורה ניצבים א'רסא.
  4. אור התורה דרושים לפסח תשסז.
  5. דהיינו שזה לא רק שהם ציווי הקב"ה אלא יש להם תוכן בעצמם, שהאדם יכיר שהוא שפל לגבי הקב"ה.
  6. כמו שאם אומרים על שכל רמה ונפלאה שאי אפשר למששו בידיים (עיין שער היחוד והאמונה - פרק ט').
  7. מאמר 'כי ישאלך' תשל"ח.