יששכר בער מליובאוויטש

רבי יששכר בער הלוי סג"ל מקאבילניק (? - כ"ב שבט תקנ"ד), היה המלמד של אדמו"ר הזקן בהיותו בן י"ב שנה^[1], ידידו וחבירו אצל המגיד ממזריטש ואחר כך אצל רבי מנחם מנדל מויטבסק, ולאחר מכן נעשה חסידו של אדמו"ר הזקן. היה מגיד ומורה צדק בעיירה ליובאוויטש.

תולדות חיים

נולד לאביו רבי שלמה^[2]. היה מחסידי הבעש"ט הנסתרים. שסללו את הדרך להתגלות תורת החסידות.

ברשימת אדמו"ר הריי"צ^[3] כותב שאחר הסתלקות מורנו הבעש"ט במשך כשנה היה בנשיאות בנו רבי צבי, אך הנהגתו היית בחלישות, ורק בשבועות תקכ"א העביר נשיאותו למגיד ממזריטש. במשך שנה זו התקררו רבים מחסידי הבעש"ט, לאחר מכן בתחילת נישאות המגיד שלח שלוחים לליטא ואחרי כמה שינויים, הצליחו להלהיב את החסידים הישנים וגם החדשים, ובניהם רבי מנחם מענדל מויטבסק (אז נקרא ממינסק), ורבי יששכר בער מקובליניק. והם נסעו למזריטש לכחצי שנה. אחרך כך חזרו לביתם ""מלאים בזיוה והדרה של תורת החסידות" עד כי התחילו לעשות תעמולה לשיטת מורנו הבעשל טוב והרב המגדי בין בני התורה במינסק ובקאבלניק".

הרבי הריי"צ מונה שלושה מרכזי חסידות גלויים שנפתחו בתקכ"ה על אף המלחמות בחסידות, והראשון שניהם הוא: "בליובאוויטש ומנהלו הרה"ק רבי ישכר דוב הנ"ל".

התיישבותו בליובאוויטש

לאחר מכן התיישב בליובאוויטש. על מנת להפיץ תורת החסידות.

היה המלמד של אדמו"ר הזקן, ידידו וחבירו אצל המגיד ממזריטש, ואחר כך אצל רבי מנחם מנדל מויטבסק, ולאחר מכן נעשה חסידו של אדמו"ר הזקן, אבל אדמו"ר הזקן היה מכנהו גם אחר כך בשם "רבי" בענווה^[4]. הוא אף אמר כי בזכות רבו זה קיבל כמה יסודות בתורת החב"ד^[5].

כאשר הרה"ק רבי מנחם מנדל מויטבסק שהה בעיר טבריה, הוא מינה בשנת תקמ"ב כמנהיגי חסידיו ברוסיה את רבי יששכר דוב ואת אדמו"ר הזקן.

רבי מנחם מנדל מכתיר את שניהם בתוארים מופלגים:

חכמי חרשים ונבוני לחשים, גדולי העצה מפורסמים בתורה וביראת השם, כל ימיהם חריפים ושנונים וותיקים ותמימים, כבוד מו"ה יששכר בער סג"ל מגיד מישרים דקהילת ליובאוויטש וכבוד הרב מו"ה שניאור זלמן, ה' ישמרם ויהיה שמם לעולם כו' אשר בעזרת ה', טובם מרב טוב הגנוז והצפון להאיר עיניהם ולהחיותם, ועצתם אמונה ופעולתם אמת". בנוסף לשניהם מזכיר רמ"מ גם את רבי ישראל פוליצקר כאחד ממנהיגי העדה^[6].

שניהם שלחו יחד מכתבים שונים לרמ"מ, במכתב משנת תקמ"ד מזכיר רמ"מ כי שניהם כתבו לו אגרת בקובלנא על המצב הנחות בפרנסה של אנ"ש ברוסיה^[7].

בשיחות ובמכתבי הרבי הריי"צ

הרבי הריי"צ מספר על רבי יששכר בער בכמה הזדמנויות, ומהם בשני מכתבים שהגיעו לידנו ומכנה אותו כא' מהשלושה שעליהם "הושתו כרם החסידות ברוסיא הלבנה".

וכך הוא כותב באגרת מח' תמוז תרצ"ט:

"שלשה אנשים תלמידי ישיבת סמארגאן אשר היו הראשונים שהביאו תורתו והדרכתו של מורינו הבעש"ט נ"ע בשנת תק"י-י"ב בערך ברוסיא הלבנה, ואחד מהם הי' ר' מרדכי נ"ע אשר הוא הי' הראשון ביניהם אשר לסיבה מן הסיבות הלך לחבל וואהלין ושם שמע את שמע מורנו הבעש"ט נ"ע והלך למעזיבוז... דברי קדש מורנו הבעש"ט נ"ע עשו רושם אדיר על הר' מרדכי ויעזוב את מעזיבוז וילך לחפש את העילויים ר' ישכר דוב ור' חיים חבריו מלפנים בישיבת סמארגאן להודיעם את הדרך החדשה אשר קיבל בבית מדרשו של מורנו הבעש"ט נ"ע ואחר נדודים רבים מצא אותם ומהם – מהשלשה אלה – הושתו כרם החסידות ברוסיא הלבנה".

במכתב הארוך מתאר הרבי הקודם באריכות את החלקים של שני חבריו של רבי יששכר בער לחסידות, אך החלק של התקרבות רבי יששכר בער לא הגיע לידנו.

הסתלקותו

רבי יששכר בער נפטר בכ"ב שבט ה'תקנ"ד ונטמן בבית החיים בליובאוויטש, ועל מצבתו נכתב:

פנ [פה נטמן] הרב המאור הגדול דיין מ"צ [מורה צדק] החסיד המפורסם כבוד ק"ש [קדושת שמו] מ' [מורנו] ישכר בער ב"מ [בן מורנו] שלמה סג[ל]

נ' [נפטר] כב שבט תקנד תנצב[ה]

המציבה שעל ציונו מלאה בכיתוב על קבר שני הממוקם גם מתחתיה, שמו של האדם שנטמן שם הוא "יצחק ב"מ [יהודה?] ליב" שנפטר בכד/ה תשרי תקנ[ד?]. לא ידוע מיהו ומדוע הוא נטמן ממש בסמוך אליו.