יעקב מאיר
הרב יעקב מאיר (ז' באייר ה'תרט"ז, 12 במאי 1856 – ט' בסיוון ה'תרצ"ט, 26 במאי 1939), היה הראשון לציון והרב הספרדי הראשי הראשון של ארץ ישראל במסגרת הרבנות הראשית, וכן היה גם שד"ר לפני תפקידיו הרבניים.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בירושלים בז' באייר תרט"ז.
למד אצל רבני ירושלים ובגיל 16 התחתן עם רחל יצחקי, ובשנים הראשונות לאחר נישואיו המשיך לעסוק בתורה. תוך כדי לימודיו נמשך לעסקנות. בשנת תרל"ט, נמנה עם מייסדי חברת "ביקור חולים" שייסדה את בית החולים משגב לדך בירושלים. הרב מאיר שימש כגבאי הראשי של החברה.
בשנת תרמ"ב, שימש כשד"ר בשליחות כוללות ירושלים לבוכרה. הוא חיזק מאד את יהודי בוכרה, ורבים מהם קראו בשמו לילדיהם, רבים מהם גם עלו לארץ ישראל, והוא נבחר לאחד משבעת טובי שכונתם - שכונת הבוכרים.
בשנת תרמ"ח נבחר הרב מאיר לוועד העדה הספרדית, והתמנה כחבר בית הדין של הרב יעקב שאול אלישר, רבה של ירושלים. כחבר הוועד סייע בהקמת שכונות, כגון: עזרת ישראל, ימין משה ושכונת הבוכרים.
הרב מאיר פעל לקירוב עדות הספרדים והאשכנזים, ואחת מפעולותיו בעניין הייתה הקמת אגודה בשם "התאחדות", המורכבת מספרדים ואשכנזים, ובהשתדלותם הוכר הרב נפתלי הירץ הלוי כרבה של יפו. הרב מאיר אף סייע להקמת בית החולים שער ציון (יפו).
בשנת תרפ"א הוקמה הרבנות הראשית לישראל והרב מאיר נבחר פה אחד לכהן בתפקיד הרב הראשי הספרדי לצד הרב אברהם יצחק קוק שנבחר לכהן בתפקיד הרב הראשי האשכנזי.
קשריו עם אדמו"ר הריי"צ[עריכה | עריכת קוד מקור]
ביום שישי י' במנחם אב בשנת תרפ"ט בעת ביקור הרבי הריי"צ בארץ הקודש, ביקר הרבי בבית הרב זוננפלד בלווית הרב יעקב מאיר. ביומנו מתאר הרבי הריי"צ את הביקור "הרב יעקב מארי נוסע עמי אצל הר"ח זאננעפעלד, הוא מקבלני בהתרגשות גדולה ומושיבני על כסאו". נפגש שוב עם אדמו"ר הריי"צ כשהרב יעקב מאיר בא לבקרו ביום ראשון י"ב מנחם אב.
פטירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
נפטר ביום שבת פרשת נשא יום ט' סיוון תרצ"ט, באותו יום נפטר גם הרב בעל כף החיים והלוויתם הייתה מהגדולות שידעה ירושלים.
| הקודם: - |
הראשון לציון - הרב הראשי הספרדי ט"ז אדר תרפ"א - ט' סיוון תרצ"ט |
הבא: הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל |