ניגון אשרינו מה טוב חלקנו בהילולא דבר יוחאי

ניגון אשרינו מה טוב חלקנו בהילולא דבר יוחאי הוא פיוט אשכנזי בשבח הרשב"י שהתחבר בצפת על ידי הפייטן הרב יוסף שפירא מצפת, נהוג לשיר אותו בציון הרשב"י במירון וכן בציון שמעון הצדיק בהילולא דרשב"י ביום ל"ג בעומר, הפיוט מסודר לפי סדר א"ב בכפולות, הפיוט נפוץ בעיקר אצל קהילות החסידים הירושלמים.

אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי:

אָב הָרַחֲמָן שְׁמַע קוֹלֵנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: אַתָּה הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

בִּמְהֵרָה יָבוֹא וְיָגֵל לִבֵּנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: בֶּן דָּוִד יָבוֹא וְיִגְאֳלֵנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְך עָלֵינוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה תִּגְאֳלֵנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

דֵּעָה וְהַשְׂכֵּל תְּבוּנֵנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: דּוֹר יְשָׁרִים תְּבָרְכֵנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

הָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְצִיּוֹן עִירֵנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: הַיּוֹם תִּשְׁמַע שַׁוְעָתֵנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

וְתֶעֱרַב לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: וּלְצִיּוֹן בְּשׁוּבוֹ יִזְכּוּ עֵינֵינוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

זְכוּת אָבוֹת יָגֵן עָלֵינוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: זֶה ה' קִוִינוּ וְיוֹשִׁיעֵנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

חוּס וְרַחֵם נָא עָלֵינוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: חַמֹל עָלֵינוּ וְעַל עוֹלָלֵינוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

טוֹב וּמֵיטִיב הִדָּרֶשׁ לָנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: טוּבְךָ וְחַסְדְּךָ עָלֵינוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: יְהִי ה' אֱלוֹקֵינוּ עִמָּנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

כֶּתֶר הִילּוּמִים לְרָאשֵׁינוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: כָּבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה תִּתְּנֵנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: לֶחֶם חֻקֵּנוּ הַטְרִיפֵנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

מֶלֶךְ רַחֲמָן רַחֵם עָלֵינוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: מִבִּרְכָתְךָ מַלֵּא יָדֵינוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

נָאוֹר וְאַדִּיר אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: נַהֲלֵנוּ לְצִיּוֹן גּוֹרָלֵנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

סוֹף וָקֵץ לְכָל צָרוֹתֵנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: סְלַח נָא לַעֲווֹנֵנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

עֵת רָצוֹן הַיּוֹם לָנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: עָזְרֵנוּ אֱלֹקֵי יִשְׁעֵנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

פְּתַח לָנוּ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים לִתְפִלָּתֵנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: פַּרְנָסָה בְּרֶוַח תְּפַרְנְסֵנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

צְמִיחַת קֶרֶן לְגוֹאֲלֵנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: צְדָקָה וָחֶסֶד עַשֵׂה עִמָּנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

קְרַע רֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: קוֹמֵם קְהַל עֲדָתֵנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

רְצוֹנֵנוּ לִרְאוֹת מַלְכֵּנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: רְפוּאָה שְׁלֵמָה תְּרַפְּאֵנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

שְׁכֹן כְּמֵאָז בְּאָהֳלֵנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבוּתֵנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי: אשרינו

תַּעֲלֵנוּ בְּשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: תִּבֶנֶה לָנוּ מִקְדָּשֵׁנוּ, בִּזְכוּת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי:

פיוטי ל"ג בעומר בשבח הרשב"י בחב"ד

בל"ג בעומר תש"נ תועד הרבי כשהוא נכנס לאולם ומול הקהל הגדול מעודדם להמשיך את השיר בר יוחאי בניגון המפורסם כי דעתו הייתה חיובית בעד הפיוטים ששרים לכבוד הרשב"י וכן לגבי הפיוט המפורסם ואמרתם כה לחי והפיוט ניגון אשרינו מה טוב חלקנו בהילולא דבר יוחאי.

בערב ל"ג בעומר תשמ"ז התייחס הרבי לפיוטים ששרים במעלות הרשב"י (בלתי מוגה):

"ידוע המנהג בכמה קהילות בישראל, ובמיוחד אצל אחינו הספרדים, שבל״ג בעומר אומרים פיוטים מיוחדים שתוכנם על דבר שבחו של רשב״י – ״בר יוחאי... אשריך״, כלומר, אמירת שירות ותשבחות, ומבואר בדרושי חסידות שענין זה הוא על דרך וכדוגמת ״שבחו של מקום״ . . ולהעיר, שאף שלא ראינו אצל רבותינו נשיאינו שיאמרו פיוטים בשבחו של רשב״י – הרי, מכיון שבודאי ידעו מזה, קרוב לומר שהיה אצלם במחשבה, ולא בדיבור בפה, מאיזה טעם שיהיה ותן לחכם ויחכם עוד"

— התוועדויות תשמ"ז ח"ג עמ' 271-272

.