אברהם אבלי גומבינר

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

רבי אברהם אבֶלי הלוי גומבינר (ה'שצ"ז, – ב' בתמוז ה'תמ"ג) מגדולי האחרונים, בעל המגן אברהם (מג"א) – פירוש לשולחן ערוך.

תולדות חייו

המג"א נולד בעיר גומבין שבפולין (כיום באוקראינה) בשנת ה'שצ"ז לאביו, הדיין רבי חיים הלוי, שנרצח על ידי הקוזקים בשנת תט"ו. למד תורה אצל ר' יצחק מפוזן, רבהּ הראשי של פולין. בשנת ת"כ הגיע לעיר קליש בפולין, שם לימד תחילה בחורים צעירים. רק משנודעה גדלותו, באו אליו תלמידים מבוגרים יותר וכן הוא קיבל משרת מו"ץ (מורה צדק).

בעל המג"א נודע כאדם בעל צניעות רבה, שבעטיהּ לא התפרסם כאחד הגדולים אפילו בעירו שלו, שבה לימד בחורים צעירים, שכנראה לא הכירו בטיבו. כאשר ביקר בעירו רבי שבתי הכהן (הש"ך), שאל את הלומדים קושיה חמורה, ושמע תשובה שהפתיעה אותו מפי בחור צעיר. כאשר שמע מפיו כי את התשובה לשאלה זו שמע מרבו, הביע שבתי הכהן את רצונו לפגוש בו. כאשר נפגש עמו ודיבר עמו בדברי תורה, עמד על גדלותו, והתפלא שענק רוח זה חי בדירה מצומצמת ללא משרה רבנית כלשהי. הוא נזף בבני העיר על כך, והם הסכימו לתת לו כל משרה שיחפוץ. היות ששסירב לנשל אף אחד ממשרתו, נמצאה לו בסוף רק משרת רב. וכך, בניגוד ליתר מפרשי השולחן ערוך שחיו בדורו – הסמ"ע, הט"ז והש"ך, שהיו רבני ערים גדולות או עמדו בראש ישיבות מפורסמות – ר' גומבינר מעולם לא כהן כרב עיר וניהל ישיבה קטנה למדי.

על פי המסופר, הואיל ובדרך כלל לא היה בידו די כסף לרשום את חידושיו, הוא היה רושם אותם על כותל ביתו. ישנן עדויות מאוחרות מאלו שגרו באותו בית, כי כאשר הסיד היה מתקלף לעתים, הייתה נראית שכבת הסיד הישנה ועליה כתב ידו של המג"א.[דרוש מקור]

גם לאחר שהתפרסם בעירו, עדיין כמעט לא היה מפורסם מחוצה לה; רק פרסום ספרו, כמה שנים לאחר פטירתו, הקנה לו את שמו ברחבי העולם היהודי.

מסופר, כי המילים האחרונות שאמר הצדיק הנסתר רבי אריה לייב שרה'ס לפני פטירתו היו:

"בעל המגן אברהם היה גאון אמיתי וצדיק אמיתי". (מובא אצל: א' מרקוס, החסידות)

נפטר ביום ב' בתמוז ה'תמ"ג, בגיל 46.


יצירתו

המג"א החל לכתוב את ספרו בשנת תכ"ה, ועסק בחיבורו שש שנים; בשנת תל"א סיים את חיבורו וקיבל הסכמות מרבני פולין. אחיו, ר' יהודה, נסע בשנת תל"ג לאמסטרדם כדי להדפיס את הספר, אך נפטר בדרכו, והספר הוחזר למג"א שביצע בו שינויים והרחבות לאור ספרים שנתפרסמו בינתיים, כמו שו"ת צמח צדק וספר עולת תמיד.

בנו, ר' חיים, שחפץ להדפיס את הספר לאחר פטירת אביו, עמד בפני קשיים רבים. כתב היד של הספר נפל בידי זרים שלא רצו להחזירו, על אף פסקי דין מבתי דין שונים, רק חרם מוועד ארבע ארצות שכנע אותם לבסוף להחזירו. בהמשך עמדה לו לרועץ בעיית המימון: הוא הצליח לאסוף בקאליש רק חלק קטן מן הסכום הדרוש. ועמל רב נדרש ממנו, כדי לשכנע את המדפיס רבי שבתי משורר בס להשקיע את יתר הסכום, ולהדפיס את הביאור לאורח חיים יחד עם ביאורו של הט"ז.

מתוך כתביו הרבים שאבדו במשך הזמן, שרדו, מלבד פירושו לאורח חיים שבשולחן ערוך, פירוש לתוספתא נזיקין (ייתכן כי חיבר פירוש לכל התוספתא ורק פירושו לסדר זה שרד), הנדפס כיום צמוד לתוספתא וכן פירוש "זית רענן" על ילקוט שמעוני; פירוש משמעותי ביותר, (הפירוש הנפוץ כיום בשם זה המופיע בשולי דפי הילקוט, הוא רק תקציר מהפירוש המקורי הנפוץ הרבה פחות), בצוואתו ביקש שעל מצבתו יכתב שהוא חיבר את הפירוש לשו"ע ואת פירוש זית רענן.

חתנו, רבי משה יקותיאל קויפמן, חיבר כמה ספרים, ובהם "חוקי חיים חוקי דעת", "לחם הפנים" ועוד. בספריו אלו הוא מביא הרבה קטעים מכתבי יד חמיו על החלקים האחרים של השו"ע. בין הקטעים הללו ישנו גם חיבור שלם על שמות אנשים ונשים בגיטין.

בעל המג"א שלח ידו גם בפיוט, שני פיוטים משלו שרדו, האחד לשבועות, השני קינה לתשעה באב. הקינה בנויה על מאמרי חז"ל הבאים: "עשר (דרגות) קדושות בארץ ישראל" (משניות כלים א, ו), "עשרה דברים נאמרו בירושלים" (ב"ק פב, ב), "עשר מסעות נסעה שכינה וכנגדן גלתה סנהדרין" (ר"ה לא, א). בעשרים בתי הפיוט הוא משלב לסירוגין, בבית האחד: אחת מדרגות הקדושה שאבדו ואחד מהדברים שהיו בירושלים ואבדו, ובמשנהו: אחת מגלויות השכינה ואחת מגלויות הסנהדרין.

פירושו לשו"ע

פירושו "מגן אברהם" מתמקד בשו"ע חלק אורח חיים. הפירוש זכה לתפוצה ניכרת, הודפס עם רוב המהדורות של השולחן ערוך מאז וזכה ליוקרה עצומה בחוגי הלומדים. כמעט בכל מחלוקת בינו לבין הטורי זהב או בינו ובין ה"עולת תמיד" של הרב שמואל דיין נתקבל להלכה כדעתו של המגן אברהם. על המגן אברהם נכתבו פירושים שונים, כשהמפורסם שבהם הנו פירוש מחצית השקל מהרב שמואל הלוי קעלין. פירושים אחרים שנכתבו הם ״פרי מגדים״ של רבי יוסף תאומים, ״בגדי ישע״ של הרב ישעיהו וינר מפראג, ״יד אפרים״, ״לבושי שרד״ ו״אשל אברהם״. בפירוש המגן אברהם, הרב גומבינר מרבה להתווכח בקיצור נמרץ עם דעות אחרות תוך הסברת סיבת המחלוקת והבאת ראיות לשיטתו, הכל תוך כבוד לדעה החולקת. אולם כלפי דעות של הרב שמואל דיין בספרי ״עולת תמיד״ ו"עולת שבת" נהג אחרת ודחה אותם מכל וכל [1].

שם הספר

המחבר לא ציין שם כלשהו על דפי ספרו בכתב יד, רק באקראי השיב פעם לשאלת תלמידיו, כיצד יקרא לספרו? כי שם הספר יהיה "נר ישראל" (ראשי תבות: נר יפה של רבי אברהם הלוי). כפי הנראה מחמת ענווה לא רצה לשלב את שמו בספר. אולם בנו שהדפיס את הבאור יחד עם ביאורו של רבי דוד הלוי סגל בעל הט"ז החליט בכל זאת לקראו בשם אביו, או בשל רצונו לכבד את אביו, או כדי למצוא שם בעל משמעות שיתאים יחדיו לשני המחברים שחיבורם נדפס לראשונה. כך נקרא בדפוס שם חיבורו של ר' אברהם מגן אברהם נ"י, כאשר נ"י הוא ר"ת של השם המקורי. וחיבורו של רבי דוד מגן דוד ט"ז, כאשר ט"ז הוא ר"ת של השם המקורי - טורי זהב. כמו כן נקבע שם כולל לספר המשותף - מגיני ארץ. בסופו של דבר רק השם מגן אברהם נשאר שגור בפי הלומדים, בעוד השם מגן דוד על אף שעד היום מופיע בדפוס כשם הפירוש, אינו בשימוש, וכולם מכנים אותו בשמו המקורי טורי זהב, כנראה, בשל כך שגם פירושו הנודע יותר של הט"ז על יורה דעה קרוי כך.


הספר מגן אברהם בתורת חב"ד

המגן אברהם נחשב כאחד הפוסקים המוסמכים ביותר.

בעריכת שולחן ערוך של אדמו"ר הזקן, התחשב אדה"ז מאוד בפסקיו, גם כשהדבר היה נגד סברתו של אדה"ז.

לעת זקנותו של אדמו"ר הזקן כאשר הוסיף אומץ וכוח בהלכה כמאמר זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהם, הוא חזר בו מהרבה פסקים שלו, מכיון שסבר כי בכוחו להכריע נגד פסקיו של המגן אברהם.

אדמו"ר הזקן אמר לבנו אדמו"ר האמצעי, כי אמנם ראוי הוא המגן אברהם לסמוך עליו, אך מתחרט הוא על כך שסמך יותר מדי על המגן אברהם.

קברו

המג"א נקבר בעירו קאליש על גבעה קטנה, הגישה לקברו נעשתה קשה במשך השנים, ובעל האמרי אמת מגור שביקר פעם בקאליש, דאג שיסללו דרך גישה על חשבונו, ונימק זאת בהיותו מצאצאיו, (דרך סבו ר' יהודה קמינר).

אחרי השואה, נעלם האהל שהיה על קברו, ומקום קבורתו לא נודע.

הערות שוליים

  1. יהודה גולדראט, "מיעוט דמות" של ספרים, בתוך תגים, מאיר וונדר, בני ברק, תשכ"ט, עמודים 22-27

תבנית:ויקיפדיה