עירוב רשויות (תחומים, חצירות)

עירוב (רשויות) הוא קו האמצעי (דעת, תפארת, יסוד), המערב ומאחד ימין ושמאל.

עניינו העיקרי - תפארת

עניינו העיקרי של עירוב הוא לערב את המקום שמחוץ לתחום (רשות הרבים) עם המקום שבתוך התחום, לעשותו שיהא גם הוא נחשב בתוך התחום. ובעבודה הוא לפעול בהרבוי (חוץ לתחום) את עניין האחדות (תוך התחום) – שגם הריבוי יהא נחשב כאילו הוא בתוך התחום.

עירוב רשויות הוא בחינת התפארת, ועניינו בעבודת האדם הוא מידת הרחמים - שמצדה נמשכת השפעת החסד גם במקום שהגבורה לא מסכימה להשפיע שם, ונמצא שזהו עניין שאין עליו מנגד. ודבר זה (שעירוב הוא תפארת) מרומז בתיבת עירוב עצמה – שהיא עצמה כוללת את שתי הבחינות חסד וגבורה (ובאופן שהגבורה כלולה ומוקפת בחסד). והיינו, תיבת "עירוב" צרופה מאותיות ע"ב רי"ו: ע"ב בגימטריה חסד ורי"ו בגימטריה גבורה.

היינו, תוך התחום הוא סטרא דקדושה - בחינת חסדים, המקום שמחוץ לתחום - בחינת גבורה שממנה יונקות הקליפות (כידוע בענין פרה דקבילת מן שמאלא), והעירוב - תפארת שמערב חסד עם גבורה וממתיק את הגבורות והדינים (שלא יינקו משם החיצונים). וכשהגבורות כלולות ומוקפות בחסדים (ואין לקליפות יניקה מהן) אז גם הן בתחום הקדושה. וזהו מה שבתיבת עירוב אותיות ע"ב (בגימטריה חסד) מקיפות את אותיות רי"ו (גימטריה גבורה) פנים ואחור כדי להמתיקן.

בבחינת הדעת

מאחר וחכמה היא שורש החסד, ובינה שורש הגבורה, ודעת (עליון) הוא המחבר חכמה ובינה, נמצא שעירוב הוא גם בחינת הדעת.

בבחינת היסוד

מבאר הרבי הצמח צדק (על יסוד הנאמר בקבלה) שעירוב הוא בחינת היסוד, כי היסוד ממשיך את הטפה מהכתר ובו מתאספים ומתערבים כל האורות. כי דרך בו כל הנחלים הולכים אל הים ובו מתערבים כל הכוחות. והוא כמשל הטפה הנמשכת מהיסוד, שהיא נמשכת מהמוח ע"י כל הרמ"ח אברים, שיש בה מכללות כולן וכולן מתערבים בו.