שלום רוקח
רבי שלום רוקח (תקמ"א - כ"ז באלול תרט"ו, 1781-1855 למניינם) מכונה השר שלום (בחסידות בעלז מכונה: דער ערשטער רב, הרב הראשון), רב העיירה בעלזא משנת תקע"ז (1817 למניינם) ואדמו"ר מבעלזא עד לפטירתו. מייסד חסידות ושושלת בעלזא.
תולדות חיים
ילדותו
נולד בעיר ברודי בתחילת חודש שבט שנת ה'תקמ"א (1781) לרבי אלעזר רוקח (השני) - מחכמי בית המדרש בברודי, ולרבקה הענא בתו של ר' יהודה זונדל נכדם של רבי אלעזר רוקח (הראשון) בעל "מעשה רוקח" ורבי נפתלי הכהן כ"ץ בעל סמיכת חכמים.
בגיל צעיר התייתם רבי שלום מאביו ונשלח על ידי אמו לעיר 'סקוהל' ללמוד תורה אצל אחיה רבי ישכר דב רמר"ז אב בית הדין בעיר. מאוחר יותר בחר בו דודו רבי יששכר דב כחתן לבתו מלכה.
התקרבותו לחסידות ורבותיו
בהיותו כבן שש ביקש לנסוע אל רבי אלימלך מליז'נסק, אמו עזרה לו לחסוך כסף עבור הנסיעה שתוכננה לחג השבועות, אלא שבאותה שנה, בכ"א אדר, נפטר רבי אלימלך.
בתחילה נאלץ רבי שלום להסתיר את עובדת התקרבותו לחסידות מידיעת מכריו מחשש שיתנכלו לו. מסופר, שאחרי נישואיו, כאשר הלך ללמוד חסידות אצל רבו הראשון בתורת החסידות, רבי שלמה המגיד מלוצק, הוא עשה זאת באישון ליל על ידי השתלשלות בחבל מחלון חדר השינה שלו בבית חמיו. לפנות בוקר, כאשר רבי שלום חזר, אשתו הייתה ממתינה ליד החלון עם החבל וכך היה רבי שלום מטפס ועולה בחזרה לחדר השינה.
מאוחר יותר נסע רבי שלום אל רבי יעקב יצחק הורוביץ "החוזה מלובלין", והיה לאחד מגדולי תלמידיו. רבי יעקב יצחק כיבדו ביותר, וכבר בגיל שמונה עשרה אף נתן לו עליית שישי באמרו כי עתיד הוא להיות רבם של רבבות. כמו כן כיבד אותו בגיל צעיר בקריאת המגילה בפורים, אחרי הקריאה, אמר רבי יעקב יצחק, "המעשה הזה כבר שמעתי הרבה פעמים, אבל כמו שמספר זה האברך עוד לא שמעתי מעולם"[1]. ברבו זה ראה רבי שלום את מורה דרכו המובהק[2]. כמו כן קיבל מרבי אורי שנודע בכינויו 'השרף מסטרליסק' ומהמגיד מקוזניץ.
בתחילה ניסה רבי שלום לעסוק במסחר בשביל פרנסתו, וסירב לקבל על עצמו משרה רבנית, אלא שלא צלחה דרכו. בעצת רבו, רבי יעקב יצחק ה"חוזה מלובלין", קיבל עליו את רבנות העיירה בעלזא. בהקשר לכך מסופר, כי כאשר הציעו לרבי שלום להיות בלן בבית מרחץ, היה בדעתו לקבל את המשרה, אלא שהרבנית סירבה לכך באמרה כי כאשר יבואו לשידוכים עבור הילדים, לא ימצאו עוד בלן חשוב כמוך, שיתאים לנו להשתדך איתו...
הנהגתו בקודש, גדלותו בתורה ומופתיו
בין החסידים מסופר[3] שלפני תחילת בניית בית הכנסת היה ער אלף לילות בהן עסק בלימוד התורה, עד שבלילה האחרון נגלה אליו אליהו הנביא ולמד אתו את כל התורה כולה, והדבר האחרון שלמד אתו היה הלכות בית הכנסת, וזה אשר המריץ אותו לעסוק בבניית בית כנסת מפואר.
נודע כגאון עולם בנגלה ובנסתר ובשאר חכמות ונהג לומר הרבה תורה בשולחנו הקדוש בשבתות ומועדים ובימי חול (מלבד ענינו כאדמו"ר) היה משיב תשובות בהלכה שהודפסו במיוחד. נודע כקדוש עליון ובעל מופת גדול שפעל ישועות וניסים ומופתים למעלה מדרך הטבע ממש ונודע כאחד מבעלי המופת שהיו לעם ישראל בכלל ובחסידות בפרט בעיקר התבטא בחיזוי עתידות ובנבואות וריפוי מחלות גוף ונפש, על פי המקובל, היה רבי שלום מעביר את אצבעותיו על החולה ובכך מרפא אותו מחליו. כאשר הגיע אליו גוי שהיה צריך לרפואה, היה רבי שלום מבקש ממנו שתמורת הריפוי לא יעשה רע ליהודים ושייטיב עמם. כמו כן במסורת החסידית מסופר רבות על פועלו בתחום "תיקוני נשמות" (נשמות שלא סיימו את תפקידן בעולם ומסתובבות בחלל ומצפות לצדיק שיתקן אותן שיוכלו להיכנס לגן עדן).
הסתלקותו
נפטר בכ"ז באלול ה'תרט"ו (1855). כחצי שעה לפני פטירתו אמר על עצמו, כי לפני שנולד סירבה נשמתו לרדת לעולם, למרות שהראו לה מתן שכרן של מצוות ומעשים טובים, ולמרות שהראו לה אלפי נשמות שממתינות לה כאן שידריך אותן, עד שהקדוש ברוך הוא בעצמו ערב לה שלא תחטא ותחזור לעולם העליון צחה ונקייה כבלכתה, ופירש בכך את הפסוק "ה' עשקה לי ערבני" , ה', עשקה - עבור הנשמות העשוקות, שמצפים לתיקונן, לי ערבני - היית לי ערב, שאצא בשלום ואבוא בשלום, על כן מבקש אנוכי שתקיים את הערבות שלך. הוטמן בבית העלמין החדש בעיר, והמצבה שעל קברו שרדה את מלחמת העולם השנייה.
גדולי ישראל על השר שלום
רבי צבי אלימלך מדינוב באחד ממכתביו פונה אל רבי שלום בתארים: "שר העליונים והתחתונים".
כשרבי חיים מצאנז ובנו ביקרו אצל רבי שלום בבעלזא ראו את רבי שלום יושב ליד שולחן ומדבר יחד עם אשתו הרבנית מלכה ושאל רבי חיים את בנו האיך נראים בעיניו רבי שלום ואשתו הרבנית ענה לו בנו: "שהם נראים כמו אדם הראשון וחוה לפני חטא עץ הדעת" ואביו אמר לו שהטיב לראות.
כשרבי שלום מקאמינקא ביקר אצל רבי ישראל מרוז'ין אמר לו רבי ישראל "שמעתי שרבך מבעלזא עושה נפלאות האיך הוא עושה אותם?" ענה לו רבי שלום מקאמינקא "מורי ורבי זיכך וקידש כל כך את כל אבריו עד כדי כך שברגע שנוגע באדם חולה ישר החולה מתרפא".
רבי יחזקאל משינאווא אמר: "כשרבי שלום היה אומר תורה ראו בחוש ששכינה מדברת מתוך גרונו".
עם אדמו"רי חב"ד
מסופר[4] על אדמו"ר המהר"ש שבהיותו אברך צעיר עסק במסחר ולצורך כך היה לבוש כסוחר. באחד הפעמים שבהם הסתובב מחוץ לליובאוויטש נזדמן ל"טיש" בחצרו של ר' שלום מבעלז (ה"שר שלום" מבעלז), כאשר נכנס ר' שלום לבית המדרש אמר כי ריח טוב עולה באפו, ר' שלום שהיה באותה עת זקן ולא ראה בעיניו פילס את דרכו בין הקהל ולא הלך למקומו הקבוע בראש השולחן החסידים אמרו לר' שלום שהוא הולך בכיוון ההפוך אך הוא המשיך ללכת עד שהגיע לירכתי בית המדרש ניגש לרבי מהר"ש תפס אותו בידו ואמר לו: "אברך! ממני לא מתחבאים", וכשאמרו לו גבאיו שכנראה הוא התבלבל שהרי הוא (הרבי המהר"ש) סוחר ענה: "כי טוב סחרה מכל סחורה" ולקח את הרבי המהר"ש והושיב אותו ליד השולחן ואמר לו לקחת תפוח שהיה מונח על השולחן לברך ולאכול ממנו ולחלק שיריים ענה לו הרבי המהר"ש שאביו הצמח צדק לא נוהג כך (הכוונה לחלק שיריים) ענה לו שיש לו מרבו החוזה מלובלין סודות גדולים על ענין השיריים ואז אמר לו רבי שלום את הסודות באלף מילים בזמן קצר ביותר ואז הסכים הרבי המהר"ש לכך ולקח תפוח בירך אכל וחילק לחסידים וכשחזר לליובאוויטש וסיפר לאביו הצמח צדק את מה שהיה אמר לו אביו: "מבעל רוח הקודש כזה אתה רוצה להסתתר?!"
הרבי מלך המשיח מזכיר כמה פעמים את סיפור זה במכתביו ומבקש מאחד החסידים שיכתוב לו יותר בפרוטרוט ובדיוק את הסיפור הנ"ל.
ציפיתו לגאולה
השר שלום היה תמיד מאמין ומצפה לביאת משיח צדקנו בכל רגע פעם אחת בשעת שאיבת מים שלנו למצת מצוה ביום הקודם לערב פסח אמרו לו החסידים כדרך שנוהגים לברך במקרים כאלה "לשנה הבא בירושלים" ענה להם רבי שלום "למה דווקא לשנה הבאה? הלא אנחנו מאמינם ומחכים בכל יום שיבוא משיח צדקנו, ולכן עלינו להאמין ולחכות שגם במים הללו שאנו שואבים עתה, עוד נזכה לאפות המצות ביום מחר, בערב פסח, בירושלים, ולאכלן שם".
בנו מהריד א' על רופא שטיפל בו שמשיח לא יזנח את מי שנשארה בו אמונה והמשיך שסבתו אשת רבי שלום אמרה לבעלה שהוא המשיח ואמר לא אני רוצה להיות מהחשובים אצל משיח והמשיך נכדו מהרייד אתה חושב שהוא לא צדק אני גם לא רוצה להיות משיח משיח לא יהיה דבר קטן הוא לא יוכל לעשות חכמות הפוסקים פוסקים שפושע ישראל מי שכך ראה אצל הוריו נקרא אנוס (רמבם הלכות ממרים רפב ) הוא המשיח לא יוכל להזניחו וכך הוא לא יוכל ללוקחו עימו הוא יוכרח להזריח בליבו אהבת ויראת הבורא כדי שיוכל לעשות תשובה וכך הוא יקחהו עמו (לקט אמרי קודש בעלז חלק ליקוטים עמ' קכז בשם קול יעקב לר' אליהו יעקב רוזניטנץ היד )
ספריו
חלקים נרחבים מדברי התורה שנאמרו על ידו, נשתמרו. ברובם כתבי-יד של תלמידים וחסידים שרשמו את דבריו. גם תשובות אחדות בהלכה שנכתבו על ידי רבי שלום עצמו נותרו.
דברי תורתו נדפסו בספרים:
- מהר"ש
- מדבר קדש
- לקט אמרי קודש
- ביאורי החסידות
- הבינה והברכה
ניגוניו
הרבי הלחין ניגונים רבים, אחדים השתמרו בפי חסידי בעלז, ואחד - "צור משלו אכלנו" המושר בעת הסעודה השלישית, פופולרי גם כיום.
רבותיו
- חותנו, רבי ישכר דב רמר"ז, אב"ד סקוהל
- רבי שלמה פלאם, המגיד מלוצק (בעל הדברת שלמה)
- רבי יעקב יצחק הורוביץ, החוזה מלובלין
- רבי ישראל הופשטיין, המגיד מקוז'ניץ
- רבי אורי, ה"שרף" מסטרליסק
- רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא
מתלמידיו
- רבי שמעון מירסלוב
- רבי חיים הלברשטאם מצאנז
- רבי שלום רוזנפלד מקאמינקא
- רבי אורי מסמבור
- רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון, אב"ד ברז'אן
- רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא
- חתנו רבי חנוך העניך דב מייער מאלעסק, בעל "לב שמח"
- רבי יוסף באב"ד בעל המנחת חינוך
צאצאיו
- בנו רבי אלעזר רוקח - חותנו של רבי דוד מסקאהל, נכד המגיד מלוצק
- בנו רבי יהודה זונדל רוקח מאוחאן
- בנו רבי שמואל שמעלקא רוקח
- בנו רבי משה רוקח מקארוב
- בנו ממלא מקומו רבי יהושע רוקח
- נינו רבי אהרן רוקח
- נינו רבי מרדכי רוקח
- בתו פריידא, אשת רבי חנוך העניך דב מייער, ה"לב שמח" מאלעסק
- בתו איידל, אשת רבי יצחק רובין מברודי מרופשיץ, עליה אמר: "אין איידל חסרה, אלא שטריימל"
הערות שוליים
- ↑ (הרב שלמה יוסף זוין, סיפורי חסידים מועדים עמ' 248)
- ↑ רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.
- ↑ ספר דובר שלום אות י, יד, טו באתר היברו בוקס
- ↑ נשיאי חב"ד ובני דורם, המקור הראשון שם בשם הרבנית רבקה
| הקודם: - |
אדמו"רי בעלז שבט תקמ"ה - כ"ז אלול תרט"ו |
הבא: יהושע רוקח (הראשון) מבעלז |
[[קטגוריה:]]