כתר לי זעיר

כַּתַּר לִי זְעֵיר הוא ביטוי המובא רבות בספרי חסידות כהסבר והוכחה לאחת המשמעויות של בחינת הכתר שהוא מלשון המתנה ושתיקה.

לשון הפסוק המלא הוא: "וַיֹּסֶף אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר: כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ, כִּי עוֹד לֶאֱ-לוֹהַּ מִלִּים".

ביאור הלשון

איוב סבל מצרות רבות, וכאשר קובל על המאורעות שהתרחשו עמו, מנחמים אותו רעיו אך לא מצליחים להשיב לטענותיו.

כמענה על כך אליהוא בן ברכאל, שהיה הצעיר מכולם, משיב להם בדברי תוכחה ארוכים הנמשכים על פני ארבעה פרקים, כשלאחריהם מופיעים הפסוקים "ויוסף אליהו ויאמר כתר לי זעיר", וכפירוש המצודת דוד: "לבל יחשוב איוב שכבר השלים כל מאמריו ויבוא הוא להשיב מה לזה אמר עוד המתן לי מעט זמן ואגיד לך אמרים כי יש עוד עמדי מלים".

לפי פירוש רש"י על הפסוק, הפסוק כולו נאמר בלשון ארמי, אך הדבר לא מקובל על כל פרשני המקרא, וכך לדוגמא רבי משה קמחי מבאר שכוונת אליהו לומר: "תן כתר ותפארת לי שלא תענני".

במצודת ציון מוסבר שכתר הוא "ענין המתנה"

בחסידות מובא הביאור בלשון הפסוק שהוא לשון המתנה ומלשון שתיקה, וזהו הפירוש המבאר את הצד העליון ביותר מתוך הג' רישין דעתיק.

בקשר ללשון שתיקה, מבואר בחסידות שהוא על דרך 'סייג לחכמה שתיקה', שה'גדר' והמקיף לבחינת החכמה, הוא בחינת השתיקה שבכתר, ועל ידי השתיקה של התחתון שענינה הוא ביטול, יכול הוא להתעלות בכתר ולהגיע לעולם העליון יותר, ומכל מקום לשון זו מורה כי עיקר האור נותר למעלה ולא בא לידי גילוי, והיא בחינת 'כתר תורה' שבכתר.

אדמו"ר הרש"ב מבאר, שהלשון המתנה מורה על כך שאף שהדבר נעלה עדיין מתפיסת התחתון, יש בזה כבר את ההתחלה ורק חסר הגלוי וההתפשטות שלו, שזהו 2 הפרטים של המתנה: העיכוב, והתקווה (שהרי אדם אינו ממתין למשהו אם לא חושב שהוא יגיע).

המגיד ממעזריטש מבאר את הקשר בין הלשון 'כתר לי זעיר' לתוכן הפסוק, שהסיבה לכך שאדם מבקש מחבירו שימתין מעט כדי לשמוע לו (ולא מתחיל מייד להרצות את דבריו), הוא מכיון שנדרש לו זמן לצמצם את מחשבתו כדי להוציא אותה בדיבור, שזו המהות של ספירת הכתר המהווה ממוצע ובאמצעותה מצטמצם ויורד השפע האלוקי להאיר בעולם.