מאיר ליבר קלר
הרב מאיר ליבער קלר (ט״ו מרחשון תרע"ה-ל' שבט תשס"ד) עבד במשרדי המרכז לעניני חינוך בראשיתו וזכה לשמש את הרבי כמזכיר.
תולדות חיים
משפחתו
אביו נולד בחודש שבט תרכ"ח בגאליציא לאביו ר' זאב וואלף, ובט"ו אלול תרנ"א נשא לאשה את מרת חנה לבית פארטגאנג (נולדה בשנת תרל"א בעיר מעליץ). הנישואין התקיימו בעיר מעליץ מקום מגורי אבי הכלה (ר' משה יוסף פארטגאנג).
לאחר שעברו שנים לנישואיהם ועדיין לא נולדו להם ילדים, נסע ר' יהודה קעלער לאדמו"ר הרה״ק הרב יחזקאל הלברשטאם משינאווא (בנו בכורו של האדמו"ר ר' חיים מצאנז), והאדמו"ר נתן לו ברכה שיוולד לו ילד. כשסיפר לאדמו"ר שרופא העיירה אמר שלא שייך שיוולדו להם ילדים, נענה האדמו"ר ואמר "דער דאקטאר איז משוגע" ["הדוקטור הוא משוגע"]...
זוגתו מרת חנה התפללה שרצונה רק בבנים זכרים, ואכן, כעבור תשעה חדשים, בשנת תרנ"ה, נולד להם בנם בכורם: אליעזר (וביום ההוא נלקח הדאקטאר לבית המשוגעים). בהמשך נולדו להם עוד שני בנים: חיים יעקב ומרדכי, והתיישבו ברודניק, שם כיהן ברבנות הרה״ק הרב צבי הירש בנו של הרה״ק הרב ברוך מגארליץ.
בשנת תרס"ט נסעה מרת חנה לארצות הברית לצרכי מסחר ולאחר שהתיישבה שם שלחה כרטיסים לבניה. בחודש חשון תער"ב הגיע בנה אליעזר בהיותו בן 16 שנה. ובשנת עדר"ת, קודם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הגיע בעלה ר' יהודה. בט״ו בחשוון תרע"ה נולד בנם מאיר ליבער.
בחירתו ועבודתו כמזכיר הרבי
אביו ר' יהודה קעלער נפטר בכ"ו סיון תש"א. כעבור יומיים, בכ"ח סיון תש"א הגיע הרבי עם זוגתו הרבנית לארצות הברית, שם התגוררו באופן זמני בהקאבינעט (היכן שכ״ק אדמו״ר הריי״צ אמר כמה מאמרי חסידות בשנת תש״א). כבתוך כמה חדשים עברו להדירה בפינת פרעזידענט וניו יארק. מנהל ישיבת אחי תמימים ב770, הרבשניאור זלמן גוראריה סח לחותנו האדמו"ר מקאפישניץ (שהתגורר ב״איסט סייד״ במנהטן) שלאדמו"ר הריי"צ דרוש מזכיר עבור חתנו (הרבי). האדמו"ר מקאפישניץ שהכיר את ר' מאיר קעלער, הציע לו לבחור בו לתפקיד. ר' זלמן אכן הביא את ההצעה בפני הרבי, ולאחר ימים ספורים הוא התקבל לעבוד בתור המזכיר של הרבי (במרכז לעניני חינוך ומחנה ישראל).
הוא עבד ב"חצי משרה". בהתחלה היו שעות עבודתו מהשעה חמש עד השעה תשע בלילה. תפקידו היה להקליד את המכתבים שהרבי כתב. מאוחר יותר, נקבעו שעות העבודה מהשעה שלש בצהרים עד השעה שבע בערב. הרבי הקפיד מאוד על כך שיגיע בזמן ולא יצא באמצע העבודה. כך גם כשנסתיימה העבודה בשעה שבע, הקפיד הרבי שיעזוב את העבודה בדיוק בשעה שבע, ואפילו לא שניה אחת יותר מאוחר, אפילו אם הוא עסוק באותה שעה באמצע הקלדת מכתב, משפט או תיבה. בראיון לשבועון בית משיח[1] סיפר, כי כאשר בחדר היה נוכח אדם נוסף, הרבי לא היה אומר זאת מפורשות, אלא קורא לו ואומר, "ר' מאיר, קום זאָג לחיים" [="ר' מאיר, בא תגיד לחיים"]... וזה היה הרמז שהוא צריך לסיים את העבודה ביום ההוא.
במשך כשנתיים, בשנים תש"ב-תש"ג, עבד אצל הרבי. בסוף תש״ג נהיה מלמד בספרינג וואלי, ובשנת תש״ה נתמנה למלמד בחדר אחי תמימים בוואוסטער, שם עבד במשך השנים תש״ה-תש״ט.
גם לאחר שעזב את עבודתו כמזכיר הרבי, המשיך את הקשר עם חב"ד, ואף ארגן - בעקבות ספר תניא שהרבי העניק לו במהלך עבודתו - שיעור תניא בוויליאמסבורג, הרבי עודד וחיזק[2]. כמו כן היה מגיע להתוועדויות של הרבי. במהלך ההתוועדות הרבי היה פונה אליו ומורה לו לומר 'לחיים'.
ר' מאיר ליבער היה ממייסדי החברא קדישא וביקור חולים בורו פארק, ומהמתעסקים בחלקת 'אגודת ישראל' בבית החיים "וועלוואוד" שבלונג איילנד, שם נטמנו הוא וזוגתו, הוריו והורי זוגתו.
בשנת תש"ז החל לעסוק בגמילות חסד של אמת במסגרת אגודת החברא קדישא, ובעשור הרביעי למאה השמינית עמד בראש העוסקים לבניית בית הלוויות 'שומרי הדת' בבארא פארק המשמש עד היום את כל תושבי השכונות הסמוכות. כאשר הסתיימה בניית הבניין המפואר בשנת תשל"ז, התפרסמה בבטאון 'המאור' של היהדות התורנית מאמר הערכה שייקר את פעולותיו הברוכות[3].
בנוסף, עסק רבות בשיקום ושימור בתי עלמין יחד עם ידידו ושותפו לעסקנות הכלל ר' יצחק יהודה וייס.
ביום ראשון פרשת תרומה א' דראש חודש אדר ה'תשס"ד נפטר בבית הרפואה על שם הרמב"ם בשכונת בורו פארק.
משפחתו
- בנו, הרב יהודה קעלער
לקריאה נוספת
- "המזכיר הראשון של הרבי" - שבועון בית משיח גליון ערב ראש השנה שנת תשנ"ו.