ועידת לנינגרד

ועידת לנינגרד היתה ועידה דתית כללית של הקהילות היהודיות בברית המועצות שיזמה הקהילה היהודית בלנינגרד בשנת תרפ"ה. מטרתה הרשמית של הועידה היתה לפעול לקידום עניני היהדות בברית המועצות, אך לאמיתו של דבר עמדו מאחוריה השלטונות - הג.פ.או. והיבסקציה, שביקשו באמצעותה לשלוט על הרבנים ועל עניני הדת ולהגביל אותם כפי רצונם. הרבי הריי"צ התנגד נחרצות לועידה זו ופעל בכל דרך לביטולה, והתנגדות זו היתה אחד הגורמים למאסרו בשנת תרפ"ז. בסופו של דבר הועידה לא התקיימה.

רקע

לאחר המהפכה הקומוניסטית השתלטו הקומוניסטים בכח על כל ברית המועצות. נאסרו פעולות רבות החשודות כאנטי-מהפכניות, חופש הפעילות הדתית והחינוך הדתי הוגבל, ופיקוח המשטר על כל אזרחי רוסיה היה הדוק באמצעות המשטרה החשאית - הנ.ק.וו.ד. (מאוחר יותר נקראה ג.פ.או. וק.ג.ב.). במיוחד נרדפה הדת היהודית על ידי חברי היבסקציה, שנלחמו ביהדות גם בשטחים המצומצמים שהותרו על פי החוק. הרבי הריי"צ פעל רבות באמצעות שלוחיו החשאיים לחזק את היהדות בכל רחבי ברית המועצות. פעילותו היתה לצנינים בעיני המשטרה החשאית, והוא היה נתון למעקב צמוד ולרדיפות.

בשנת תרפ"ד, כאשר רדיפות המשטר כמעט הביאו למאסרו, עזב הרבי הריי"צ את עיר מגוריו רוסטוב ועבר ללנינגרד. משם המשיך לנהל את פעילותו להפצת היהדות והחסידות, וגם שם היה נתון למעקב, כאשר עם הזמן עורר יותר ויותר את חמתם של היבסקציה והג.פ.או. בלנינגרד.

בלנינגרד, כמו בערים רבות נוספות, פעלה קהילה יהודית דתית רשמית שפעילותה הותרה על ידי השלטונות. הרבי הריי"צ חיזק את השפעתו על הקהילה, שהורכבה גם מחפשים ומשכילים, כך שתהיה בעלת אופי דתי יותר. בהנהגת הקהילה עמדו עשרים ושלושה חברים, מתוכם עשרה היו שומרי מצוות ושלושה עשר שאינם שומרי מצוות.

ההצעה והתנגדות הרבי הריי"צ

בסוף קיץ תרפ"ה הגיע ראש הקהילה היהודית בלנינגרד, לב גורביץ', אל הרבי הריי"צ והעלה את ההצעה לערוך אסיפה כללית של נציגים מהקהילות הדתיות ברוסיה, והבטיח שיקבל את אישור השלטונות. הוא טען שהנוצרים עורכים אסיפות כאלו באישור, והיהודים אינם פועלים כראוי לחיזוק הדת. הוא סיפר שברעיון זה תומך רבה של לנינגרד, הרב דוד טעביל קצנלבויגן. הרבי הריי"צ הרגיש שהרעיון אינו ראוי ודחה את מר גורביץ' מבלי שתמך בו, אך גם מבלי שהביע התנגדות.

בתחילת חודש מרחשוון תרפ"ו כינס הרבי הריי"צ אסיפה בלנינגרד ובה כשמונה עשר רבנים גדולים, לדון אודות רעיון האסיפה של קהילת לנינגרד. דעתם של הרבנים באסיפה היתה שלא ניתן להתנגד לאסיפה כזו, ולכן יש לערוך תעמולה שנציגי הקהילות בועידה זו יהיו יראי שמים. בסיום הדברים, אמר הרבי הריי"צ את דעתו: "ברור לי הדבר כי ועידה זו אשר קהלת ליענינגראד חושבת לקרא, היא בלתי טהורה אף גם טמאה במגע ובמשא . . בלתי ספק אצלי אשר זה בא מן היעווסעקציע, ובודאי יביאו אל הועידה אנשים רעים מחברתם. ואנכי בלי לכנוס בשום משא ומתן בזה, ובלי שום טעמים הנני אומר גלוי לעין כל שהנני מנגד גמור אל ועידה כללית איזה שתהיה, ומעיד אני בכל הקדוש לי אשר מחוללי רעיון ועידת ליענינגראד הכללית דבר רע צפון בו, והשם יתברך ישמרנו מהם ומהמונם".

מאז החלה להתפשט ברחבי ברית המועצות הידיעה שהרבי הריי"צ מתנגד לועידה, ואט אט השפיעה התנגדותו זו על קהילות נוספות ברחבי ברית המועצות.

בעקבות המחלוקת בין יוזמי האסיפה והמתנגדים לה, חל קרע בקהילה הרשמית של לנינגרד. עשרת החברים שומרי המצוות נוכחו שרוב חברי הקהילה, שאינם שומרי מצוות, מתעטרים בשם "קהילה דתית" על מנת לקדם יוזמות שיפגעו בדת. כדי לצמצם את הנזק, החליטו שומרי המצוות לפרוש מהנהגת הקהילה, ולפרסם בין כל יהודי לנינגרד שהקהילה הרשמית אינה דתית. בעקבות פרישתם, הקימו קהילה רשמית נפרדת - שנקראה קהילת "צמח צדק", ובראשה עמד הרב החב"די הרב שמעון לזרוב.

חברי הקהילה החפשים, שכעסו על המהלך, הסבירו לרב קצנלבויגן כאילו הקרע בקהילה הוא על רקע מחלוקת החסידים נגד המתנגדים, ובכך גררו אותו לתמוך בהם ולהתנגד לדעת הרבי הריי"צ. כמו כן הפיצו בכל רחבי ברית המועצות ידיעות כאילו הרבי תומך באסיפה. בעקבות שמועות אלו, כתב הרבי בה' טבת תרפ"ו מכתב גלוי בו התנגד בתוקף לאסיפה. פירסום המכתב הגביר את ההתנגדות לועידה בין שומרי המצוות בברית המועצות - הצטרפו להתנגדות אנשי קהילות מוסקבה, מינסק, ויטבסק, יקטרינוסלב, קרמנצ'וג ועוד.

בתקופה זו נקראו כמה מהרבנים אל משרדי הג.פ.או. ושם נחקרו אודות יחסם לועידת לנינגרד ולרבי הריי"צ. רבנים שהביעו את הסכמתם לאסיפה נשלחו בשלום, ואילו רבנים שהביעו התנגדות - הופעלו עליהם לחצים ופיתויים מאנשי הג.פ.או. לתמוך באסיפה. כשנודע הדבר, הבינו שומרי המצוות שהג.פ.או. עומד מאחורי האסיפה והיא משרתת את מטרותיו, ולא את מטרות היהדות, מה שהגביר את ההתנגדות לאסיפה. כך רעיון האסיפה ירד מהפרק.

ועידת קורוסטן

בקיץ תרפ"ו העלה הרב שמואל קיפניס מאברוטש רעיון לקיים אסיפת רבנים באוקראינה, והתייעץ בסודיות על כך עם הרבי הריי"צ. בניגוד לרעיון ועידת לנינגרד, אסיפה זו היתה יוזמה של הרבנים, והיא יועדה עבור רבנים בלבד (ולא עבור נציגים שייבחרו על ידי הקהילות, שעלולים להיות מאלו שאינם שומרי מצוות). הרבי חזר על עמדתו שאסיפות אינן נצרכות בשעה זו, אך בשונה מועידת לנינגרד לה התנגד, לגבי אסיפה זו טען שלא תביא נזק אך גם לא תועיל. בסופו של דבר התקיימה הועידה בחודש מרחשון תרפ"ז בקורוסטן, והשתתפו בה אורחים גם מחוץ לאוקראינה. הרבי הריי"צ נבחר לנשיא הכבוד בועידה, אף שלא נכח בה, ושלח את ברכתו לנאספים במברק.

בסופו של דבר, לא אישרו השלטונות את החלטות הועידה, והיא אכן לא הביאה כל תועלת.

קיומה של האסיפה, והכבוד שניתן בה לרבי הריי"צ, העלה עוד יותר את חמתם של היבסקציה, שהאסיפה שיזמו הם נכשלה.

מאסר הרבי הריי"צ

בסוף חורף תרפ"ז עלה שוב רעיון האסיפה, ואז שב הרבי והביע את התנגדותו.

בי"ג סיוון כתב הרבי מכתב התנגדות נחרץ. אמנם, הרבי עיכב את שליחתו, מפני שרצה לנסות שוב להשפיע על הרב קצנלבויגן שיסכים להסיר את תמיכתו מהאסיפה, כך שלא יידרש עימות ביניהם. רק למחרת שבו שלוחיו עם הידיעה שהרב קצנלבויגן עומד איתן בתמיכתו, וגם טען שעל הרבי להצטרף לאסיפה. אז החליט הרבי לפרסם את המכתב, אך לא הספיק, שכן בט"ו בסיוון נלקח למאסר. לאחר מאסר הרבי פירסמו החסידים את המכתב ללא שם השולח.

בעת המאסר נחקר הרבי הריי"צ בין השאר על התנגדותו לאסיפה, אך הוא חזר והביע את עמדתו נגד האסיפה גם לעומת החוקרים ולא נכנע. החוקרים פיתו אותו שיקלו בעונשו אם יסיר את התנגדותו לאסיפה, וגם לכך לא נכנע הרבי.

לאחר השחרור

גם לאחר שחרורו של הרבי הריי"צ ויציאתו מרוסיה, המשיך להאבק ברעיון האסיפה בכל דרך. בד' בחשוון תרפ"ח - ימים ספורים אחר יציאתו מרוסיה, כאשר שהה בריגה במלון ועוד לא מצא בית - כתב הרבי הריי"צ לרוסיה, אל הרב שלמה יוסף זוין: "צריכים להמטיר במכתבים לכל המקומות, ולהודיעם כי דעת גדולי הרבנים היא נגד זה, וכי כל המשתתפים בזה אחראים בעד דבר מסוכן להדת כולה ח"ו . . צריכים לדעת אשר האסיפה נובעת ממקור מעין נרפש . . וכל הצעה מסוכנה בדת אשר יציע יהיה מי שיהיה מן הארחי פרחי, יקבלוה בשבעים ושבעה ידים, ואם מחוללי האסיפה לא יעשו כזאת ימצאו מחברי היעווסעקציע אשר יגמרו על ידם". מכתבים בסגנון דומה כתב לאישים רבים נוספים.

בכ"ה בחשוון כתב הרבי: "כפי הידיעות שקבלתי ימים אלו הועידה נדחית על זמן בלתי מוגבל. והודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו, אשר הצילנו מצרה זו".

מר גורביץ' זמם לחדש את רעיון הועידה שוב. אך בסופו של דבר לא התקיימה הועידה.

קישורים חיצוניים

• תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית, פרק יט - הועידה הלנינגרדית
• יהושע מונדשיין, אסיפה שלא לשם שמים