שמואל וינברג
רבי שמואל וינברג
הצדיק הקדוש רבי שמואל וינברג, האדמו"ר מסלונים, נולד לאביו רבי מיכל אהרן בנו היחיד של רבי אברהם וינברג מסלונים.
לאחר פטירתו של סבו רבי אברהם בי"א בחשוון ה'תרמ"ד (1883) המשיך את דרכו נכדו רבי שמואל וינברג (מכונה בקרב החסידים ביידיש "דער פוטר", כלומר האב, עקב היותו אביהם של שני אדמורי"ם).
קשריו עם הרש"ב
בשעה שהמשכילים התחילו בפעולותיהם מעבר מזה ותנועת הציונות התחילה את מלחמתה נגד החרדים מעבר מזה, והתקיפו את היהדות החרדית בעתונות, נוסדה לעומתן לשכה מיוחדת בקאוונא בשם ״מחזיקי הדת״, שבין העומדים בראשה היו ה״ר יעקב ליפשיץ והר״ז לאנדע. בעתונות החילונית כונתה בשם ״הלשכה השחורה״.
הרש"ב היה פועל בהתאם ועומד בקשר ישיר עם ה״לשכה״ הזאת, ובקיץ תרס"ט שהה אצלם משך זמן שליח רבנו, ה״ר אליעזר משה מאדייעווסקי. חברה זאת נוהלה בראשות האדמו״ר רבי שמואל וויינבערג ועמו הרב יוסף שליפר מסלונים. כבר בשלהי חורף תר״ס שלחו שנים חנ״ל אל רבנו שליח מיוחד לחן בדבר חיזוק הדת.
החברה הוקמה בכוחות משותפים. בשנת תרס״ב בא האדמו״ר רבי שמואל מסלונים בעצמו אל רבנו לדון בדבר יסוד ועד כללי בשם חברה מחזיקי הדת.[1]
ממשיכי דרכו
לאחר פטירת רבי שמואל שימשו שני בניו כאדמורי"ם.
- הבכור, רבי יששכר לייב וינברג (מכונה ביידיש "דער אלטערער", כלומר המבוגר) כיהן כאדמו"ר בעיר סלונים, את מקומו תפס בנו, רבי אברהם יהושע העשיל וינברג, אשר עלה ארצה בשנת ה'תרצ"ה (1935) והתיישב בתל אביב.
- הבן הצעיר של רבי שמואל, רבי אברהם וינברג השני שימש כאדמו"ר בביאליסטוק ואחר כך בעיירה ברנוביץ'. הקים שם מרכז חסידי גדול שכלל גם את ישיבת תורת חסד.