אבימלך מלך פלישתים היה בתקופת אברהם אבינו ויצחק אבינו.
שרשו ברוחניות - חסד דקליפה.
ענינו [[קליפה|בקליפות[[ וסט"א - הוללות וליצנות.
כל אומה ולשון מאומות העולם שרשה מקליפה רוחנית מסוימת. גם פלישתים - פלשת, כמו ענין מבוי המפולש הפתוח ומפולש מכל צד - מעבר לעבר, כך גם ענין ההוללות והליצנות שאינו בא אלא רק - מצד פתיחות הלב ביותר, בלי שום סיבה מהותית חיובית לשמחה, ולכן היא מיסוד הרוח בקליפת הנפש הבהמית.
אלא, שכמו כל קליפה מס"א - הנה, גם זו משתלשלת ונופלת ממקור מסוים בקדושה, ושרשה ממדת החסד והאהבה של אברהם אבינו, שהיא אהבה רבה לה' בשמחה ותענוגים באלקות.
אבל בריבוי השתלשלות והדרדרות בא לידי נפילה גמורה בהוללות וליצנות, שהוא ההיפך ממש מאהבה רבה ודביקות באלקות.
ועל זה בא יצחק, שענינו מדת הגבורה בקדושה, וענינו לעצור בעד הפתיחות וההשתוללות הבלתי מבוקרת של קליפת פלשת.
ולכן כל הבארות - מקור מים חיים - אשר חפר אברהם וסתמום פלישתים ומלאום עפר, שהיא החומריות והגסות הסותמת ומכסה על גילוי אלקות, הנה, יצחק חוזר וחופר אותם ומתמודד עם קליפת פלישתים ואבימלך בראשם - ומנצחם.
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")