משתמש:פולע/התייסדות חסידות חב"ד

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

התייסדות חסידות חב"ד הוא אירוע היסטורי, בו לראשונה הכירו בתלמידי אדמוה"ז כחסידי תנועת חב"ד.

רקע

במשך שתים עשרה שנות נשיאותו של המגיד ממזריטש, התרחבה תנועת החסידות והתפשטה בקהלות רבות. הסתלקותו המגיד גרמה לזעזוע בקרב תלמידיו, עד שהיה חשש ששיטת החסידות מיסודו של הבעל שם טוב וממשיכו המגיד, יתמוטט חלילה. בעקבות כך ערכו תלמידי המגיד אסיפות בהם דנו על מי להטיל את הנהגת תנועת החסידות. באחת מאותם אסיפות, גלה אדמו"ר הזקן לחבריו, את המגיד ממעזריטש אליו, בי"ח בכסלו, יום טרם הסתלקותו, שהוא מבקש ממנו להשתדל שבנו רבי אברהם יקבל עליו את עול הנשיאות, ובאם הוא יסרב, שימנו את הרה"ק ר' מנחם מענדל מויטבסק^{[דרוש מקור]}.

באותה אסיפה תלמידי המגיד בחרו בשלשה תלמידים. ברבי יהודה לייב הכהן, אדמו"ר הזקן ור' זושא מאניפולי, שיגישו כתב התקשרות לר' אברהם, בן המגיד ממעזריטש. בכתב זה התמסרו אליו כל תלמידי אביו וקבלו אותו בתור נשיא החסידים, אולם נשיאותו של רבי אברהם המלאך לא נמשכה זמן רב, וכעבור מספר שנים הסתלק.

בשנים הראשונות מילא את מקומו, כנשיא תנועת החסידות, רבי מנחם מענדל מויטבסק, אך המצב הקשה של תנועת החסידות באותם ימים דרש מנהיגות חזקה שתוכל להתמודד עם המגגדים הרבים שקמו לתנועת החסידות. לאור כך, תלמידי המגיד החליטו למנות לתפקיד זה את אדמו"ר הזקן. תפקידו היה לבנות את מרכזי החסידות ככל רחכי המדינה, וכן לבקר בכל אותם מקומות בהם התישבו תלמידי המגיד לעודד אותם ולעזור להם כבניית מרכזי החסידות. במשך שלש שנים, החל משנת תקל"ג עד שנת תקל"ו, מילא אדמו"ר הזקן את תפקידו.

בשנת תקל"ו התאספו תלמידי המגיד לאסיפה כללית, בכדי לסכם את שלש שנות פעילותם מאז הסתלקות המגיד ממעזריטש, ובה החליטה, אשר רבי מנחם מענדל מויטכסק ייסע לארץ ישראל, ושאדמו"ר הזקן יתמנה לנשיא החסידים במדינת ליטא ושיהיה המסדר הכללי של תנועת החסידות. באותה שנה אדמו"ר הזקן הקים את המרכז הראשון של החסידות בעיר מגוריו ליוזנא. כרוזים הופצו בכל האיזור, בהם פורסם שאברכים צעירים יכולים לבוא לליוזנא, למשך שלשה חדשים, לקבל הדרכה וסדר בלימוד מאדמו"ר הזקן.

כארבעים אברכים מוכשרים מהעיירות הסמוכות לליוזנא, התקבצו ובאו ללמוד אצל אדמו"ר הזקן. אברכים אלו נחלקו לפי רמות לימוד, ונפתחו עבורם 'חדרים': חדר א', חדר ב' וחדר ג'. אדמו"ר הזקן סידר סדר חדש: א. חובת לימוד גמרא בעיון חבורה חבורה בענין אחד, ולא פחות מארבע שעות ביום. ב. במשך השבוע מחוייבים להיות שיעור אחד ולהיות בקי בזה. ג. לימוד גמרא למיגרס לא פחות מדף אחד ליום. ד. פעמיים בשבוע, ביום ובשעות הקבועים לכך, יפלפלו ביניהם וכל אחד יעריך קושיותיו וישוביו. בנוסף לאדמו"ר הזקן, מסרו שיעורים אחיו של אדמו"ר הזקן: הרה"ק ר' יהודה ליב, הרה"ק ר' מרדכי והרה"ק ר' משה. .

עוד בחייו של המגיד ממזריטש, בשנת תקל"ב, ייסד אדמו"ר הזקן את שיטתו החדשה בעבודת השם, חסידות חב"ד - שהייתה ייחודית בין תלמידי המגיד. לאחר התפשטות השיטה על ידי אדמו"ר הזקן ועל ידי שליחיו, הצטרפו אליה מאות אברכים צעירים. לימינו של אדמו"ר הזקן בהקמת חסידות חב"ד עמד אחיו רבי יהודה לייב פוזנר.

באותה שנה, בח' בניסן, חתמו הגר"א ורבני וילנא ושקלוב על חרם נגד תנועת החסידות, והוציאו לאור קונטרס מיוחד נגד החסידות בשם 'זמיר עריצים וחרבות צורים'.

לאחר עליית רבי מנחם מענדל מוויטבסק לארץ ישראל, פנה רבי מנחם מענדל לאדמו"ר הזקן, בבקשה שישמש כמנהיג החסידים ברוסיה, יחד עם רבי ישראל מפולוצק ורבי יששכר בער מליובאוויטש. למרות זאת, סירב אדמו"ר הזקן לקבל עליו את עול הנשיאות.

לרבי מנחם מענדל מויטבסק הצטרף רבי אברהם מקאליסק , אשר שלח מכתב לאדמו"ר הזקן, בו הוא מפציר בו להתמנות לנשיא. במכתב זה כתב בין היתר:

והנה בענין המעשה רב להם כבוד אהובינו וידידנו ידיד ה' אור יקר כק"ש מו"ה שניאור זלמן נ"י שיחי', מלא כבוד ד' ברוח חכמה ובינה ודעת את ד' להורות להם הדרך, בטחוננו בחסדי ד' ית' שיפתח להם את אוצרו הטוב ביראת ה'

— מבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן אות ז', ד', אדר תקמ"ב.

לאחר הפצרות רבות קיבל אדמו"ר הזקן עליו את עול הנשיאות בשנת תקמ"ו. בשנת תקמ"ח נפטר רבי מנחם מנדל מוויטבסק, ולאור זאת, רבי אברהם מקאליסק החליף אותו בהנהגת החסידים בארץ ישראל. כקודמו, גם רבי אברהם מקאליסק שלח מכתבי עידוד לאדמו"ר הזקן וכן תמך בתקנותיו.

אדמו"ר הזקן היה שולח בחזרה מכתבים לרבי אברהם מקאליסק בו הוא משבחו ומכנהו: "יושבי ארה"ק ומלכם בראשם הרב הכהן הגדול מאחיו מו' אברהם שי", ולעיתים גם "הרב הכהן הגדול מאחיו".

כמו כן, גם רבי ברוך ממז'יבוז היה ביחסים טובים תחילה עם אדמוה"ז, ואף התבטא בעת שקיבל את ספר התניא כי זהו "ספר השכל".

מכתבו של רבי אברהם מקאליסק
"וקא חזינא לספר הבינונים שהדפיס כת"ר, ולא מצאתי בו תועלת כל כך להצלת נפשות ... ויהי' הדבר ההוא סמוי מן העין, ועל הכלל חסידים די להם באמונת חכמים ושיכירו חסרונם. וחס אנכי על זרעי' דאבא ה"ה בנו המופלג הוותיק מו"ה דוב בער, לאשר כת"ר הכניס אותו בנסיון גדול, כאני' בלב ים, שצריך פרקליטין גדולים להנצל ממצודת הגאוה והגדלות ... וכת"ר הכניס בנו בזה, והוא עדיין רך בשנים ... וכל שכן אחים קטני האיכות ורבי הכמות אשר בכל עיר ועיר, המה אשר נקראו ראשי מנינים, ללמדם ספר הבינונים ... האמת והיושר כתבתי לאחי שיעמוד איש אחד בעזרו להקל מעליו איזה דבר, כוונתי היתה שיהי' האיש ההוא זקן ורגיל ומכיר ערכו, ושלא ידבר כי אם דברים פשוטים ... אהובי אחי נדרשתי לאשר לא שאלוני, כי האהבה מקלקלת השורה, ומהראוי שכת"ר יתן דעתו לכל אשר אמרתי"
אגרות קודש לאדמו"ר הזקן נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח.

בשנת תקנ"ז הוציא אדמו"ר הזקן את ספר התניא, שהיווה באותם ימים חידוש עצום. לאחר הוצאת הספר, כתב רבי אברהם מקאליסק מכתב לאדמו"ר הזקן, בו הוא תוקף את ספרו. במכתב העלה טיעון, כי החסידים צריכים להתנהג ביראת שמים פשוטה, ואילו סודות התורה אותם חשף אדמו"ר הזקן בספר התניא, יש להגביל לבני עלייה בלבד.

את שיטתו ביסס רבי אברהם על הפסוק: "וצדיק באמונתו יחיה", עליה כותב במכתב לרבי לוי יצחק מברדיטשוב: "מה יגיעות יגעתי עמו במכתבים שונים להעמידו על אחת וצדיק באמונתו יחיה". בשנת תק"ס שלח אדמו"ר הזקן מכתב לרבי אברהם מקאליסק, בו הוא מתנצל על האיחור בכתיבת על המכתב, ומסביר את שיטתו בעניין זה.

בעקבות כך, הוציא רבי אברהם מקאליסק מכתב בו הוא מתחרט מהביקורת על אדמו"ר הזקן.

הפיצול השני

רבי אברהם מקאליסק היה שולח שליחים לרוסיה, בכדי שיאספו כסף בשביל יהודי ארץ ישראל. אותם שליחים היו מציקים לאדמו"ר הזקן רבות, וכאשר היו חוזרים בחזרה לרבי אברהם מקאליסק, היו מלשינים דברים מופרכים על אדמו"ר הזקן.

כמו כן מסופר, כי אחד מחסידי אדמו"ר הזקן שעלה לארץ ישראל, הגיע לרבי אברהם מקאליסק בכדי ללמוד אצלו, אולם אותו חסיד לא הסתפק בהלימוד אצל רבי אברהם ותכנן לחזור בחזרה לרוסיה אל אדמו"ר הזקן. רבי אברהם שחיבב את אותו חסיד, הזהיר אותו מפני הסכנות שבדרך, אולם אותו חסיד לא חשש מטענה זאת, באומרו כי הוא לא מפחד מפני שהוא חסיד של אדמו"ר הזקן. דברים אלו עוררו קנאה אצל רבי אברהם מקאליסק, ובעקבות כך בשנת תקס"ב יצא נגד אדמו"ר הזקן.

בנוסף, שליחיו של רבי אברהם מקאליסק, שהגיעו לרבי ברוך ממז'יבוז, ואל רבי מרדכי מלכוויץ ורבי אשר מסטולין, דברו דברי שקר נגד אדמו"ר הזקן, ובעקבות כך, הצטרפו גם הם לרבי אברהם מקאליסק, נגד אדמו"ר הזקן.

כחלק מהמאבק באדמוה"ז, רבי אברהם מקאליסק שלח מכתב לרבי לוי יצחק מברדיטשוב, בו הוא מסית נגד אדמו"ר הזקן וטוען שהוא סוטה מדרך המגיד ממזריטש ומדרך רבי מנחם מענדל מוויטבסק, אך רבי לוי יצחק מברדיטשוב שלח מכתב בתגובה, בו תומך באדמו"ר הזקן, ובהמשך הוא אף התבטא ש"כולנו אכלנו מתוך קערה אחת אך ה
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין "ליטאי" לקח את השמנונית ואת העיקר".

לאור המאבק שהחריף, במכתב משנת תקס"ה כותב אדמו"ר הזקן לרבי אברהם מקאליסק, כי לאור כך שהוא אינו תלמידו, הוא אינו זקוק לאישורו של רבי אברהם, לכתיבת ספרי חסידות.

התייסדות חב"ד

על תנועת חב"ד נכתב לראשונה בבאגרת שכתב אדמו"ר הזקן בקיץ בשנת תקס"ה. באותה אגרת בא בחשבון עם
רבי אברהם מקאליסק, על כל מה שעבר ביניהם מאת יצא הר"א לחלוק על שיטת כ"ק אדמו"ר הזקן בחסידות – בשנת תקנ"ח, ועל הנהלת מעמדות אה"ק על ידו – בשנת תקס"ג. כמו גם על הקשר בין שני הדברים האלו. באותה אגרת כותב רבינו הזקן:

הנה בחורף תקס"ג באו אלי הני נחותאי הידועים ובקשו ממני לבטל כל השלוחים במדינתנו מכל המעמדות הישנים, רק שיסבבו בעצמם ויעשו להם מעמדות חדשים מאוהבים אמיתיים שאינם מכונים בשם חב"ד.

— אגרות-קודש שלו אגרת נא

בפועל, החל מחורף תקס"ג ,נקראו חסידי אדמו"ר הזקן בשם "חב"ד".