מעות חיטים
קופת מעות חיטים, הקרויה גם בשם קמחא דפסחא, הינה מגבית צדקה מיוחדת הנהוגה בקהילות ישראל לקראת חג הפסח, בשל ההוצאות הרבות המיוחדות שיש בחג זה.
רבותינו נשיאינו העניקו חשיבות מיוחדת למגבית זו, התעסקו עמה רבות, והרבי כינה את המגבית בשם מבצע מעות חיטים[1], ואף דאג להקמתה של חברת שמחת שבת ויום טוב, שמטרתה לדאוג לסיוע גם בשאר מועדי ישראל ובשבתות.
היסטוריה
בספר הזוהר[2] מובאים דברי חז"ל שכי בכל החגים והזמנים צריך האדם לשמוח ולשמח לב עניים, ואם הוא שמח לבדו ואינו משמח עניים, נאמר עליו: "וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם"[3] ו"חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח"[4], ודבר זה אף נפסק להלכה ברמב"ם[5].
בשונה משאר החגים, בנוגע לחג הפסח ישנה הדגשה הלכתית מיוחדת, כפי שנפסק בשולחן ערוך בתחילת הלכות פסח שיש לערוך מגבית לצורך קנית חיטים לעניים לקראת פסח, וכל בני העיר צריכים להשתתף במגבית זו[6].
בשונה מהמנהג המקורי כפי שמופיע ברמ"א ששם דגש על חיטים וקמח עבור המצות, במשך הדורות הלך המנהג והתרחב והמגבית של 'קִמחא דפסחא' כוללת את כל צרכי החג, על מנת שכולם יוכלו לחגוג את הפסח בהרחבה ובדרך מכובדת.
פוסקי ההלכה הרחיבו בחיוב זה שחל על כולם, ואפילו מי שאין לו עצמו כדי פרנסתו, צריך ללוות כדי להשתתף במגבית[7].
בטעם הדגש על החלוקה בחג הפסח דווקא יותר משאר חגי ישראל, נאמרו טעמים שונים, ומהם:
- בחג הפסח ההוצאות מרובות יותר ביחס לשאר החגים
- בחג הפסח התורה הקפידה שהכל צריך להיעשות באופן של חרות, ולכן אף אם אדם כבר יצא ידי חובת מצוות צדקה מצד החיוב ההלכתית, אינו יכול להרגיש חרות בנפשו אם הוא יודע שבסמוך לו נמצאים רעבים שאין להם מה לאכול, וכך גם שלא יהיה כדובר שקר בליל החג, בשעה שאומר בתחילת ההגדה: "כל דכפין ייתי וייכול", כלומר, כל מי שרעב יבוא ויאכל, והרי ידע שישנם רעבים בעירו ולא טרח קודם החג להשביע רעבונם[8].
- שלא יהיה כדובר שקר בליל החג, בשעה שאומר בתחילת ההגדה: "כל דכפין ייתי וייכול", כלומר, כל מי שרעב יבוא ויאכל, והרי ידע שישנם רעבים בעירו ולא טרח קודם החג להשביע רעבונם[9].
אצל רבותינו נשיאינו
אצל אדמור הריי"צ
לאחר שחרורו של אדמו"ר הריי"צ הוא יצא את גבולות רוסיה, אך דאג לחסידים שנותרו מאחור, ולקראת חג הפסח ערך מגבית גדולה של מעות חיטים עבור יהודי רוסיה, ושיגר לצורך המגבית עשרות מכתב התעוררות לאישים בעלי אמצעים ובעלי השפעה, וובסדרת האגרות קודש שלו ניתן למצוא התייחסויות רבות של בקשת תרומות והבעת תודה לתורמים.
העיסוק במגבים חזר על עצמו גם בשנים הבאות, כאשר חלוקת הכספים נעשתה על דעתו של אדמו"ר הריי"צ, שהחליט בעצמו כמה כסף לחלק לכל משפחה.
אצל הרבי
עוד קודם קבלת הנשיאות, סייע הרבי בידי חותנו בניהול המגבית והחלוקה, ובמשך השנים נכנסה המגבית תחת אחריות מחנה ישראל, כאשר בראש החלוקה עמד בתחילה הגבאי הרב משה פנחס כץ, ובהמשך - מזכירו של הרבי הרב שלום מענדל סימפסון.
מידי שנה הרבי קיבל לידיו את רשימת המקבלים מהממונים על החלוקה, צירף לרשימה שמות נוספים, והורה בכמה להגדיל את סכום התמיכה ביחס לחלוקה בשנה הקודמת.
יחס מיוחד נודע מהרבי לחלוקה זו, ומידי שנה עורר הרבי על כך בשיחות הקודש מספר פעמים קודם החג[10], ואף עסק בכך במכתבים השונים ששלח לחסידים בתקופה שבין חג הפורים לחג הפסח. על פי רוב המכתבים שנשלחו היו בנוסח קבוע על קבלת מעות חיטים, ולאישים מסויימים חרג הרבי ושיגר מכתבים מיוחדים העוסקים במעלת האיסוף והשתתפות, והתוכן הרוחני של מגבית זו.
- הוראות והנהגות בקשר לחלוקה[11]
- הרבי הורה פעמים רבות להקדים את המגבית ככל האפשר, כדי שיספיקו להתארגן גם עם האיסוף של הכספים וגם עם החלוקה, שיהיה בהרחבה הכי גדולה[12], וכדאי להתחיל בזה לפחות שלושים יום קודם החג[13].
- הרבי הורה שמלבד ההשתתפות במגבית, על כל אחד להתעסק בעצמו לדאוג שלכל יהודי שהוא מכיר יהיה את צרכי החג.
- בשנת תשמ"ג בכנס ראלי לילדים שנערך למחרת חג הפורים, הציע הרבי שחלק ממעות פורים שמקבלים הילדים ישמשו עבור נתינת 'מעות חיטים', וכן ערך הרבי באותו מעמד חלוקה מיוחדת של מטבעות למבוגרים, בתור התחלה לנתינת מעות חיטים.
שמחת שבת ויום טוב
| ערך מורחב – חברת שמחת שבת ויום טוב |
בשנת תשל"ח עורר הרבי שיש לדאוג לשמחת החג גם בשאר חגי ומועדי ישראל, ולסייע למשפחות הזקוקות לכך בנתינת צרכי השבת והחג ביד רחבה.
לאור קריאת הרבי, הוקמה בקראון הייטס קרן 'חברת שמחת שבת ויום טוב' על ידי הרב שמשון סטאק שזכתה ליחס מיוחד מהרבי.
בנוסף, קהילות חב"ד ובתי חב"ד רבים הקימו לאורך השנים קרנות צדקה בעלות מטרה דומה, המסייעת לנצרכים בהוצאות שבת וחג.
לקריאה נוספת
- הרב יוסף יצחק עמאר, לקט 'צרכי החג' - אודות חובת ההשתדלות לספק צרכי החג לכל אחד ואחת מישראל
קישורים חיצוניים
- מעות חיטים, הרבי מדבר אודות המגבית, כ"ב אדר תשמ"ח
- הרב לאופר, מעות חיטים, במדור 'ניצוצי רבי' שבועון התקשרות גליון 766
הערות שוליים
- ↑ שיחות קודש תשל"ח.
- ↑ ספר שמות, יתרו פח ב.
- ↑ מלאכי ב, ג.
- ↑ ישעיה א, יד.
- ↑ הלכות שביתת יום טוב ו, יח.
- ↑ שולחן ערוך אורח חיים, תכט, א. נושאי כלי השולחן ערוך הביאו מקור לדבריו מהתלמוד הירושלמי "ובתר כל הלין מילין איתמר לפסים ולזימיות שנים עשר חדש. א"ר יוסי בי ר' בון לחיטי הפסח בין לישא בין ליתן" (מסכת בבא בתרא, פרק א', הלכה ד').
- ↑ ראו לדוגמא, שו"ת משנת יעב"ץ או"ח ס' ז'.
- ↑ אגרות קודש חלק יא, עמוד א.
- ↑ ספר התודעה. וראו גם בחכמת שלמה סימן תכט.
- ↑ ובדגש מיוחד מאז שנת תש"ל.
- ↑ להרחבה ראו: המעשה הוא העיקר, ברוקלין תשע"ט עמוד 128.
- ↑ התוועדויות תש"נ חלק ג' עמוד 52. לקוטי שיחות חלק יד עמוד 369, ועוד.
- ↑ התוועדויות תשמ"ג כרך ב' עמוד 1104. תנש"א ח"ב עמ' 399-400.