טמטום המוח

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טמטום המוח הוא מחסום שכלי המונע מהיהודי להבין, להתבונן, ולהתפעל (התפעלות שכלית) מעניני אלוקות. הטמטום הוא תוצאה של שקיעה בתאוות ותענוגי עולם הזה, אפילו בדברי היתר.

הגורמים

מבואר בספרי חסידות שאדם העוסק בתאוות עולם הזה, אפילו בדברי היתר, הוא יגיע לידי טמטום המוח[1]. ואפילו אם באותו זמן לא עוסק בתאוות עולם הזה, בכל זאת יכול להיות בו טמטום המוח, כי התאווה נשארה בו בהעלם[2].

כמו אדם שלומד מסכת אחת, שגם כאשר עובר ללמוד במסכת אחרת, עדיין נשאר בהעלם במחשבתו המסכת הקודמת שלמד ויכול להזכר בה בכל זמן.

טמטום המוח, הוא יותר חמור מטמטום הלב שרק בא בהעדר העבוד בזיכוך עצמו. מה שאין כן טמטום המוח, שזהו בגלל היותו משוקע בתאוות עולם הזה, ואז נעשה הטמטום בנפשו, ועל ידי כך בכל מהותו[2].

ההשלכות

טמטום המוח, גרוע יותר מטמטום הלב, כי בטמטום הלב, האדם מצליח להתבונן באלקות, רק שלא מתפעל מזה ולא מוליד בנפשו אהבה ויראה. אבל בטמטום המוח, האדם לא מצליח אפילו להתבונן בזה, ולהוליד התפעלות שכלית. שאין לו כלי לקבלת ההשכלה[3].

האופן בו נעשה הטמטום: כמו שכאשר האדם אוכל מתעוררת בו עייפות, שזהו בסיבת אידים הגסים ומגושמים שבאים מהאכילה, ועולים למוח, ומפריעים להשכלה. כך גם בטמטום המוח, שהגסות שלו בעניני עולם הזה מפריעה להשגה הרוחנית שלו.

עצות

בשביל להנצל מטמטום המוח, יש "לנער את האבק" של עניני עולם הזה מנפשו. וזאת על ידי[1]:

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים מוד תפב
  2. 2.0 2.1 2.2 2.3 מאמר ד"ה לפיכך נקראו הראשונים סופרים שמיני אייר תשט"ז
  3. ספר המאמרים תרכ"ו עמוד סט