ספירת הדעת

ספירת הדעת היא הספירה השלישית בעשר הספירות, והאחרונה מבין שלושת ספירות המוחין, ספירות חב"ד.

לעומת ספירות חכמה ובינה, אשר קולטות את ההשכלה ומרחיבות אותו, תפקיד הדעת הוא לקשר ולחבר את ההבנה וההשגה שבמוחין למידות, כך שיהיו גם בהרגשה.

ענינה

ספירת הדעת ענינה הוא ההרגשה, שההשכלה נקשרת ונקבעת כאלו מרגיש. לשון דעת הוא כלשון הכתוב "והאדם ידע את חוה אשתו" שהוא בחינת התקשרות והתחברות. הדעת נעשית על ידי חכמה ובינה, והיא הפועל היוצא מהן. בפרק ג' שבתניא מבואר כי על ידי שלוקח את כח החכמה שבמוחו ומוציאו מכח אל הפועל על ידי הבינה שמתבונן בשכלו להבין דבר לאשורו ולעמקו אז בא לבחינת דעת שהיאלשון התקשרות והתחברות, שמקשר עצמו דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ואינו מסיח דעתו.

הדעת במערכת הספירות

הדעת במערכת הספירות מקשרת בין החכמה והבינה, ומקשרת בין המוחין לבין המידות.

כלומר, על ידי הדעת מושפעים המידות מן המוחין. משום כך נקראת ספירת הדעת "מפתחא דכליל שית", שהיא המפתח הכולל את ששת המידות.

הדעת מתחלקת לשתיים: דעת של חסד ודעת של גבורה, שהם אבות של כל המידות הנולדות מהן.

חכמינו זכרונם לברכה אומרים כי "נשים - דעתן קלה", וזאת מפני שאצלם נקודת חיבור המוחין עם המידות חלשה יותר מאצל הגבר.

הדעת פעמים נכללת כחלק מן המידות, ולמשל בעולמות הרי הדעת היא חלק מעולם היצירה, כאחת מן המידות, ולא בעולם הבריאה כבינה.

דעת עליון ודעת תחתון

ספירת הדעת מתחלקת לדעת עליון ודעת תחתון. דעת העליון הוא המקשר את החכמה והבינה. דעת תחתון מקשרת את החכמה והבינה עם המידות.