דבר מלכות במדבר

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דבר מלכות במדבר היא השיחה שנאמרה בשבת פרשת נשא, ערב חג השבועות וביום השני של חג השבועות תשנ"ב, והוגהה על ידי הרבי בשפת היידיש.

השיחה מדברת על______

סיכום

  • אותיות א'. - ג'. יש ללמוד הוראה מהקביעות המיוחדת שבשנה זו (תשנ"ב) א. מהרצף של שבת וחג השבועות. ב. שבת היא פרשת במדבר. ג. חג השבועות הוא ביום ראשון, התחלת מעשה בראשית. הקשר בין חג השבועות לשבת, שלכן מתן תורה היה בשבת, הוא: מנוחה. הן השבת והן התורה מביאות מנוחה לעולם, שמצד עצמו חסר מנוחה; וזאת מכיון שגדרו של העולם הוא זמן ומקום - התחלקות ושינוי, שגורמים אי מנוחה. כשהשבת והתורה מגלות שכל העולם קיים למטרה אחת - אלוקות, הפרטים שבעולם מתעלים ומגיעים אל המנוחה.
  • אותיות ד'. - ו'. חוסר המנוחה יכול להיות גם בענינים של תורה ומצוות: במצוות ישנם פרטים רבים, ועל היהודי להרגיש בכל הפרטים את הנקודה האחת: רצון שלמעלה מהתחלקות. וגם באהבת היהודי לקב"ה שישנם שני קוים רצוא ושוב, אך תפקידו הוא להרגיש שאין כאן שני קוים אלא נקודה אחת: רצון ה' שלמעלה משני הקוים. הרגשת הנקודה היא כאשר היהודי בביטול ורוצה להגיע לעצם, שאז מגיע לנקודה שמתבטאת בכל הפרטים.
  • אותיות ז'. - י'. מתן תורה הוא תהליך המשקף את התשוקה להגיע לעצם. בני ישראל

לא חיפשו את הפרטים אלא הגיעו לביטול גמור של "נעשה ונשמע". ועל ידי זה קיבלו את גילוי עצם המלך, שחודר גם בכל הפרטים. גם ההכנה למתן תורה ענינה ההתעלות שאחרי כל הפרטים בעבודת ימי הספירה - אל השער הנ', הכתר, הנקודה שלמעלה מהפרטים.