יצחק הורביץ
|
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
הרב החסיד ר' יצחק הורביץ הי"ד (יודע בכינויו ר' איצ'ע דער מתמיד), נולד לאביו הרה"ח ר' שלמה מנחם מענדל. שימש כשד"ר. בי' כסלו תש"ב נהרג על קידוש ה' בריגא יחד עם החסידים: ר' אליהו חיים אלטהויז, ר' מרדכי חפץ, ר' יחזקאל פייגין ור' רפאל כהן - הי"ד.
נעוריו
כבר מילדותו היה ניכר בר' יצחק שנועד לגדולות, היה חריף וצמא דעת כבר בהיותו בן שש או שבע, כשהתחיל ללמוד גמרא אצל אחד המלמדים בעיירה. המלמד שלו שהיה יהודי למדן סיפר לימים שהיה רואה את הנער ממשיך לשבת וללמוד מדי לילה בשעה מאוחרת, גם כשהוא עצמו כבר היה לבוש בטלית - קטן ומוכן ללכת לישון.
עוד בהיותו נער צעיר לימים , החליט לערוך תחרות עם אחד מחבריו - מי יצליח להיות הראשון שיקבל תעודת 'סמיכה' לרבנות. שניהם ישבו ולמדו יומם ולילה, וחברו - שלא היה בעל גוף בריא וחסון כמותו - נפל למשכב מרוב יגיעה מתמדת בתורה עד שנפטר, אך הוא -ר' יצחק - המשיך ללמוד בהתמדה עצומה עד שקיבל תעודת 'סמיכה', והוא בן שבע עשרה שנה בלבד!
לימודיו בתומכי תמימים
באותה תקופה נוסדה ישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש, וכמה חברים של ר' איצ'ה שהתקבלו ל'תומכי תמימים', ניסו לשכנעו שייסע ליובאוויטש. על העיירה ליובאוויטש שמע ר' איצ'ה כבר לפני כן, אך הוא הסכים לנסוע אליה רק לאחר ששמע שנוסדה בה ישיבה. ואכן, הוא הגיע למקום וזכה להתקבל לישיבת 'תומכי תמימים', הישיבה שאיחדה את לימודי הנגלה והחסידות ברמה גבוהה. באותם ימים היו התלמידים הצעירים נשלחים ללמוד אצל המשפיע ר' גרונם ז"ל בסניף הישיבה בעיירה ז'מבין, וגם ר' איצ'ה היה בינהם. בתחילת לימודיו היה שקוע כל - כולו בלימוד ה'נגלה', ואפילו כשר' גרונם היה מתוועד עם הבחורים, היה איצ'ה יושב בקצה השני של בית המדרש וממשיך בלימוד ה'נגלה'. מפעם לפעם היה זוקף את ראשו ומנסה להאזין לדברי ר' גרונם, ורק לאחר מספר פעמים ששמע את דבריו החל 'להיתפס' גם ללימוד החסידות.
על תקופת לימודיו בז'מבין סיפר חברו לספסל הלימודים, הרה"ג הרה"ח ר' אהרון תומריקין ז"ל, לחתנו הרה"ח ר' יהודה חיטריק ע"ה:"דרכו של ר' יצחק היתה אז להעמיד ספל מים ולשים את רגליו בספל המים, כדי שלא יירדם ויוכל להתמיד בלימודו עד שעה מאוחרת בלילה. חבריו, שהכירו בו שהוא מתנמנם וחששו למצב בריאותו - היו מכבים את העששית המאירה לידו, כדי לאלץ אותו ללכת לישון".
על ייחודיותו של ר' איצ'ה בליובאוויטש תעיד העובדה הבאה: הרבי הרש"ב נ"ע הורה שכל הבחורים שמגיעים לליובאוויטש יסירו את הגארטל(כמנהג חב"ד שרק הנשואים חוגרים אבנט, ולא הבחורים). אך כשר' יצחק הגיע לליובאוויטש - והוא נער צעיר - לא הורה לו הרבי הרש"ב להסיר את הגארטל. וכך היה ר' יצחק ה'תמים' היחיד בליובאוויטש שחגר גארטל עוד לפני נישואיו!
יציאתו מרוסיה
לאחר שאדמו"ר הריי"צ עזב את רוסיה בתרפ"ח והתיישב בריגה -חיפש ר' יצחק דרכים לעזוב גם הוא את רוסיה כדי להיות קרוב לרבי הריי"צ.
בשנת תרפ"ט הצליחה השתדלות אנ"ש מארה"ב להשיג רישיון יציאה עבור הרה"ח ר' יעקב ישראל זובער ז"ל, ובחורף תרפ"ט הגיע לריגא. כתוצאה מכך, זירז כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע את אנ"ש בארה"ב להשתדל להשיג ויזה גם עבור ר' איצ'ה מתמיד ור' יעקב מאסקאליק (ז'וראביצער), שניהם מגדולי החסידים שנשארו עדיין ברוסיה. יחד עם זאת, הורה כ"ק אדמו"ר הריי"צ גם להם, לר' איצ'ה ולר' יעקב, להגיש לשלטונות רוסיה בקשת היתר - יציאה מהמדינה.
באותה תקופה שאל ר' יצחק את הרבי הריי"צ האם לבקש היתר יציאה גם עבור שני בניו הצעירים, הלל (הי"ד) ושמואל (יבלחט"א). הרבי הריי"צ השיב לו:"ע"ד בניו הלל ושמואל יחיו, ראוי הי' שיקחם עמדו , ובודאי בעזה"י ימצא מקום עבורם בגו"ר [...] והשי"ת ימלא משאלות לבבו לטובה ולברכה ויצליח לו בהצלחה מופלגה".
במשך כארבע שנים, מתרפ"ט עד תרצ"ג, הגיש ר' יצחק פעם אחר פעם בקשה לקבל היתר יציאה, וכל פעם בקשתו נדחתה. בתשרי תרצ"ג הגיע ר' יצחק לתקופה קצרה למלחובקה, פרוור במוסקווה, כדי לנהל משם את מאבקו לקבלת ההיתר. לאחר שמחת - תורה הודיעו לו השלטונות שיורשה לצאת, אך בתנאי שבני ביתו יישארו ברוסיה.
שד"ר
ר' איצ'ה מתמיד היה שד"ר של אדמו"ר הריי"צ. בשליחות הרבי הריי"צ נסע במדינות אירופה ובארצות הברית.
מחשובי חסידי חב"ד בריגא
היה מחשובי חסידי חב"ד בריגא. בימי השואה נספה והוא כבן חמישים בלבד.