משתמש:חסיד ליובאוויטש/רבי חיים יוסף דוד אזולאי
הרב חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי (בראשי תיבות: חִידָ"א) ( ה'תפ"ד - י"א באדר ה'תקס"ו), היה רב, מקובל, מגדולי פוסקי ההלכה.
תולדות חייו
החיד"א נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, אשר היה נינו של המקובל רבי אברהם אזולאי. אביו היה דור חמישי לאנוסי ספרד שעלה מהעיר פאס, מרוקו, והתיישב בחברון. אמו הייתה ממוצא אשכנזי, בתו של המקובל יוסף בייאלר שעלה לירושלים בעליית רבי יהודה החסיד. סבו של החיד"א היה הראשון לציון הרב אברהם בן דוד יצחקי.
התחנך בירושלים אצל תלמידי חכמים, ביניהם בישיבת "יפאר ענוים" אצל רבי יונה נבון [1] שהחיד"א הפך לתלמידו המובהק. רבו זה הרגילו בעודו צעיר לכתוב תשובות בהלכה והיה מעבד עמו את כתביו ומעיר את הערותיו. אחרי כן למד זמן מה בישיבת "כנסת ישראל" אצל רבי חיים בן עטר מחבר הספר אור החיים. בישיבת "בית יעקב" [2], ולבסוף יחד עם רבי יום טוב אלגאזי בישיבת המקובלים בית אל למד בחבורתו של רבי שלום שרעבי [3] [4].
משפחתו
אשתו הראשונה הייתה רחל בת הרב ניסים ברכה מחכמי ירושלים. ממנה נולדו לו שני בנים [5]: הרב רפאל ישעיה, היה אב בית-דין באנקונה [6], והרב אברהם שהיה מחכמי ירושלים. ושלש בנות: שרה שהייתה נשואה לתושב ליוורנו, ושמחה אשת הרב אברהם, בנו של הרב דוד פארדו. בת שלישית קלרה נפטרה בילדותה. בעת היותו בתוניס בשליחות הקהילה היהודית בחברון נפטרה אשתו בחברון בכ' סיון תקל"ג.
מסעות החיד"א
את מסעותיו הארוכים תיעד החיד"א ביומן מסע שכתב לעצמו בשם "מעגל טוב". אל מסעו הראשון לטובת הקהילה בחברון, שנמשך שש שנים, יצא בד' שבט תקי"ג וחזר לירושלים ביום ד' ניסן תקי"ח. בשנת תקכ"א הוצעה לחיד"א משרת ה'חכם' בקהילה הספרדית והפורטוגזית באמסטרדם, החשובה והעשירה מבין הקהילות הספרדיות בעולם, אך הוא סירב להצעה ונשאר כמה שנים בירושלים וכיהן בה כדיין.
בין שתי השליחויות מטעם קהילת חברון יצא החיד"א לקושטא כשליח יהודי ירושלים, כדי לנסות ולשכנע את השלטונות העות'מאניים לבטל מינוי לא ראוי של מנהיג לקהילה - אך נכשל במשימתו. הוא לא חזר לירושלים ובחר לעבור למצרים. בשבט תקכ"ד יצא למצרים והיה רב ואב בית הדין בקהיר חמש שנים עד ה' אדר ב' תקכ"ט. בעקבות אירועים פוליטיים במצרים, חזר בכ"ד סיון לארץ והתיישב בחברון.
פטירתו
בערב ר"ח חשון תקל"ג יצא למסעו האחרון לטובת הקהילה היהודית בחברון ממנו לא שב. בכ"ח אלול תקל"ח הוא סיים את שליחותו בעיר לִיווֹרְנוֹ שבאיטליה ולבקשתה של הקהילה היהודית המקומית השתקע בעיר עד פטירתו. הוא הסכים למשרה זו בתנאי שיוכל להקדיש מזמנו לכתיבת והדפסת חיבוריו, ואכן שם פורסמו מרביתם ושם גם נפטר ונקבר. בכל התקופה שבה היה החיד"א קבור בעירם, זכרו יהודי ליוורנו את פועלו: הכיסא שעליו ישב החיד"א בישיבת פירירא הוצג בבית הנכות של הקהילה, ובערבי ימים נוראים הלכו להשתטח על קברו.
במסעותיו כשליח (שד"ר) הקהילה היהודית הקטנה בארץ ישראל, סייר רבות באירופה והותיר רושם בקהילות יהודיות שביקר בהן. מסעותיו הביאוהו לרחבי אירופה, ובכל מקום אליו הגיע הוא בחן את אוספי הספרים שמצא, בספריות ובארכיונים, רבים מהם בכתבי יד שלא הודפסו, מהם גם העתיק בספריו.
החיד"א בליובאוויטש
בעלון פרדס חב"ד [7], מובא שם דוגמאות על הרב החיד"א שמעיד על ביקוריו ב"גן חיות", וכן אדמו"ר מוהרש"ב למד מתמונות של בעלי-חיים טמאים בעבודת ה'. [8] ורמז על ביקוריו של הרבי נשיא-דורינו ב"גן חיות" [9]