רבי יעקב בן משה מולין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

רבי יעקב הלוי בן משה מולין (המהרי"ל. נקרא גם מהר"י סגל; בערך ה'ק"כ / ה'קכ"ה - כ"ב אלול ה'קפ"ז) היה רבה של מגנצא וראש ישיבה בה, פוסק מפורסם בתקופת הראשונים באשכנז שרבים מפסקי ההלכה והמנהגים ביהדות אשכנז מיוסדים עליו.

תולדות חיים

נולד במגנצא בשנת ה'ק"כ או ה'קכ"ה, לאביו רבי משה סג"ל, בן רבי יקותיאל שהיה מגדולי ריינוס, וראש הרבנים בה.

כבר בגיל צעיר, נחשב לגאון גדול, והתחתן עם בתו של רבי משה נוימארק שהיה רב בווינה.

תקופה מסוימת למד בווינר נוישטאדט, אצל רבי שלום מנוישטאדט שהיה רבו המובהק, ואצל רבי אברהם קלויזנר. בשנת ה'קמ"ז מילא את מקום אביו כרבה של מיינץ והקים בעיר ישיבה שמשכה אליה תלמידים רבים. מבין תלמידיו היה מהר"י וייל.

המהרי"ל הוא אבי מנהגי אשכנז. כל מנהגי התפילות ובית הכנסת מיוחסים אליו.

הוא נחשב כאחד מן הראשונים. עוטר בתואר הכבוד "גדול הדור". צויין כבקי בש"ס ופוסקים, מקובל גדול ונורא. הרביץ תורה בראשות ישיבה גדולה במנגנצא, שממנה יצאו גדולי הוראה. היה אב"ץ בעיר מיץ. הוא ורבו ר"ש מוויען היו השנים הראשונים שעוטרו בתואר "מורנו".

רוב פסקיו נמשכים אחר ספר "האגודה".

נפטר בכ"א באלול קפ"ז, בן ס"ב שנים. ונקבר בוורמייזא.

הקשר לחב"ד

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

אדמו"ר הזקן מצטט בשלחן ערוך רבות המהרי"ל, שרבים ממנהגי האשכנזים מגיעים ממנו.

בין המנהגים הידועים המגיעים מהמהרי"ל, ונהוגים בקרב חסידי חב"ד, זהו מנהג הרקיקה ב'עלינו לשבח', שמהרי"ל מציין בספרו: "כשהיה אומר בעלינו לשבח להבל וריק היה מקיא – פעם אחת, כמו שנוהגין העולם, הכוונה של מקיא[1][2]". ואכן רבים מ[מנהג]]י חב"ד מבוססים על מנהגים שכותב המהרי"ל בספרו.

ספריו

  • שו"ת מהרי"ל.
  • מנהגי מהרי"ל.

רבותיו

  • רבי שלום מוינה (שהיה גם רבו של רבי אייזיק מטירנא, בעל "ספר המנהגים").
  • חותנו, רבי משה הכהן ניימארק מוירמנא.
  • רבי אברהם קלויזנר.
  • אחיו, רבי גדליהו.

מתלמידיו בישיבתו

  • רבינו יעקב וייל, בעל שו"ת מהרי"ו.
  • אחיו הצעיר, רבי שמעון וייל.

קישורים חיצוניים


  1. היינו היה יורק כפי היחס לע"ז וכן היה נהוג כאשר עוברים ליד כנסיות
  2. מהרי"ל סדר מוסף של ר"ה עמ' רצ"ז.