גזירת הלבוש
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
גודל דף זה – 0 בתים
גזירת הלבוש הוא כינוי לרשת גזירות שגזר הצאר ניקולאי בשנת תרנ"ד על היהודים, בגזירה צווה הצאר על היהודים לקצר ולשנות את מלובשיהם שיראו כמלבושיהם של שאר האומות. בפועל הגזירה הגיע עד לפולין ואף הביאה למעצרו של האדמו"ר מגור בעל חידושי הרי"מ, אך בעקבות שורת הפגנות מחאה ברוסיה ובפולין נתבטלה לבסוף הגזירה. גזירה זו השאירה חותם על חסידי חב"ד בכך שגרמה להם להחליף את הקפוטה בסירטוק.
הרקע לגזירה
מהיום בו עלה הצאר ניקולאי לשלטונו, ביום כ״א בכסלו תקפ״ו דרש הצאר ניקולאי לכבות את גחלתה של יהדות רוסיה ולגרום להתבוללות המונית של היהודים, זאת תכנן לעשות ע"י שורת גזירות שגזר על כלל היהודים שגרו בתחום שלטונו. הגיזרה הראשונה הייתה גזירת הקנטוניסטים, שתוכנה היה לגייס את כל ילדי היהודים לצבא הצאר וכך להשכיח מהם את יהדותם, גזירה זו תוכננה כדי "לחנך מחדש" את ילדי היהודים ולבולל את הדור הצעיר. הגזירה הבאה שגזר הייתה הגבלת תחום התיישבות של היהודים ברחבי רוסיה, הצאר הקצה לכל היהודים מספר מקומות שרק בהם הם יוכלו להתיישב, גזירה זו כונתה בשם תחום המושב.
והגזירה שגזר לאחר מכן תוכננה בדומה לגזירת הקנטוניסטים לבולל את היהודים, אך גזירת הקונטווניסטים הייתה "פתרון" בשביל הדור הצעיר, והצאר ניקוליאי רצה לבולל גם את הדור היותר מבוגר, ולכן עשה גזירה חדשה שאסרה על היהודים לקבוע לעצמם מלבושים מיוחדים, גזירה זו כונתה בשם גזירת הלבוש.
את גזירת הלבוש גזר הצאר ניקלואי בעצתם של המשכילים, הם אמרו לו שמה שמבדיל את היהודים ומה שגורם להם להסתגר בתוך עצמם זה מלובשם, עצתם התקבלה בעקבות פתחתם של רשת בתי ספר חדשה ברוסיה. הרעיון בגזירה היה לגרום ליהודים להתלבש כשאר בני העם הרוסי, והצאר ניקלואי חשב שדבר זה יגרום להתבוללות המונית של היהודים בקרב הרוסים.
הגזירה
לגזירה היו מאפיינים רבים, ביניהם נתן למנות את שתי הדברים שהיו עיקר גזירת הלבוש:
- קיצוץ הזקן והפאות
- לקצר את המלבושים דבר אשר גרם לקיצור הקפוטה של חסידי חב"ד ולהחלפתה בפראק רוסי (סירטוק).
גזירות אלה נכפו ע"י השוטרים הרוסים והפולנים באכזריות רבה, וכל פעם שראו השוטרים יהודי מהלך עם פיאות גלויות וזקן, או לחלופין מהלך כשלגופו קפוטה ארוכה ורחבה היו מכים בו וגזרים לו את פאותיו וזקנו, או שוגזרים את שולי הקפוטה שלו וכל זאת לעיני כולם. אכיפות אלה גרמו לגל מחאות אדיר בכל רחבי רוסיה, ועשרות אלפי יהודים מכל שכבות האוכלוסיה יצאו להפגין ברחובות נגד האכיפה הבררנית והמפלה של השלטונות כלפי היהודים.
בעקבות ההפגנות ההמוניות לאחר שנים מועטות הוסרה הגזירה מרוסיה. אך היא עדיין המשיכה ברחבי פולין והסביבה, המתנגד החזק ביותר שעמד בתוקף כנגד הגזירה היה האדמו"ר ומייסד חסידות גור רבי יצחק מאיר אלתר בעל חידושי הרי"מ. בעקבות התנגדותו הגדולה לגזירה הוא נאסר ע"י השלטונות, לאחר שנאסר נאספו המוני יהודים והחלו להפגין בוורשה, כשההפגנה החלה לצאת מכלל שליטה שחררו הפולנים את האדמו"ר מגור, והציעו ליהודים פשרה. הפשרה הייתה או שהם יקצצו את הזקן וילכו במלבושים קצרים כדרכיהם של המשכילים, או שהם ילכו במלבושים ארוכים, אך יוסיפו מכנסיים קצרים התקועים בתוך הגרב כמנהג הרוסים. היהודים בחרו באפשרות השנייה, ומנהג זה השתמר עד ימינו.