קעמפ גן ישראל
גן ישראל הינו מחנה קיץ. זוהי מסגרת חסידית לילדים לימות החופש. כמו בהרבה דברים אחרים, הרבי הוא הראשון שהשכיל לנצל את ימי הקיץ להגברת החינוך היהודי-חסידי, לא רק בקרב תלמידי מוסדות חב”ד, אלא אף מחוצה לה. מאות אלפי ילדים עברו במשך השנים בחנות הקיץ החב”דיים, וטעמו מטעמה של יהדות וחסידות.
בכל הדורות שעברו, ילדי ישראל היו נתונים תמיד להשפעה החיובית של המסגרות החינוכיות: אם בבית-הספר, בחיידר או בישיבה, בהם בילו כל ימות השנה. הילדים כמעט ולא באו במגע עם הרחוב והסביבה, ומטבע הדברים נעדרו מהם הפרעות ובילבולים שונים בדרך חינוכם ברוח התורה והיהדות.
אולם במשך השנים הדברים השתנו. תקופת החופשים הלכה וגדלה, ובפרט בימות הקיץ. הילדים מצאו עצמם חשופים במשך זמן רב לכל הרוחות השליליות של הרחוב - עובדה שגם הזיקה רבות לכל העבודה החינוכית שהושקעה בהם במשך השנה.
בעקבות זאת, נוצר הכרח לפעול לתיקון התופעה בחודשי הקיץ. הועלו מספר רעיונות, אך המעשי מכולם היה - לארגן לנוער, מטעם הישיבות עצמן, תוכניות מיוחדות גם ל”ימי החופש”, בדמות “מחנות-קיץ”. מחנות אלה, לפי התוכנית, יעמדו לרשות הילדים כל האמצעים הדרושים למנוחת הגוף ולבריאותו - אך בד בבד יהיו נתונים במשך כל שעות היממה באווירה “על טהרת-הקודש”, כשחלק חשוב ממנה יוקדש לתורה ולתפילה.
על רקע זה הוקמו מחנות-הקיץ הראשונים בארה”ב - ששימשו את תלמידי הישיבות ומוסדות התורה.
מחנה קיץ
מחנות-קיץ של בני הישיבות, הלכו והתבססו - אולם מכאן ועד לסיפוק מושלם לדרישת התקופה, היתה הדרך ארוכה. מצד אחד - חסרה לחלוטין מסגרת כזאת, מחנה על טהרת-הקודש, שתקלוט ותשמש גם את הנוער והצעירים מבתי-הספר העממיים, הרחוקים ממסורת היהדות; ומאידך - גם המסגרות שהוקמו אז בימי הקיץ לנוער הישיבתי, שימשו למעשה יותר כ”עיר מקלט” מפני השפעות הרחוב השליליות, כך שניתן היה להרגיש מחסור בניצול מושלם (במידה המקסימלית) של הצד התוכני וההשפעה החינוכית החיובית שיש להשקיע בילדים במשך “ימי החופש”.
כאן נרקמה מתכונתו של המחנה החב”די - שהיה מחנה מסוג אחר. ועם פתיחתו הוקמה למעשה תנועה חינוכית שלימה, אשר באמצעותה חולל הרבי מה”מ מהפיכה עצומה בשדה החינוך כולו.
מחנה זה, לא רק שפתח את שעריו לכל ילד יהודי, מבלי הבדל בין תלמידי ישיבה לבין תלמידי “פובליק-סקולס” (בתי-ספר עממיים); ולא רק ששימש עבור כולם כתריס בפני הרוחות השונות שנשבו בראש חוצות - אלא עוד זאת, ששימש כמכשיר חינוכי חדש, מכשיר רב-עוצמה, שהשפעתו בתחומים רבים היתה אף גדולה יותר מזו של מסגרת הישיבה עצמה. ואדרבה - חינוך המחנה הוא שנתן את אותותיו והביא להתחזקות והתאמצות ההשפעה בחינוך של כל השנה.
מוסד זה לא היה קעמפ לחוד או ישיבה לחוד, אלא מסגרת שונה לחלוטין בדמות “קעמפ מבחוץ וישיבה מבפנים” (כדבריו של הרבי) - מסגרת חדשה שחרגה וכללה הרבה מעבר לשני התחומים הללו בפני-עצמם בלבד. עצם העובדה שבמשך פעולת המחנה לא היה כל מקום להשפעות זרות אלו או אחרות - כמו לימודי-חול, סביבה בלתי רצויה או השפעת ההורים ואווירת הבית - העניקה לקעמפ יתרון חינוכי גדול ופתחה לפניו את הדרך להשפעה טהורה ומיוחדת במינה.
הקעמפ הצליח להשפיע רבות על כל חניכיו ולהוסיף להם אומץ להתנהג בדרך הישרה “באור וחום חסידותי, עד לעשותם לחסידים אמיתיים במלוא מובן המילה. שכן, במסגרתו נמצאו הילדים תקופה של כמה שבועות רצופים ללא כל הפסק בינתיים ב”רשות של הרבי”, כפי שאמר הרבי באחת משיחותיו הקדושות:
“ועל זה הוסד [מחנה] “גן ישראל”, שהילדים נמצאים לא ברשות הוריהם אלא ברשות הרבי, שבכמה פרטים הרי ההצלחה היא אז יותר מבכותלי הישיבה, מכיון שבכותלי הישיבה הרי לאחר הלימודים הילד הולך הביתה, משא”כ ב”גן ישראל” הוא נמצא כמה שבועות רצופים בלי הפסק בינתיים ברשותו של הרבי”.
באחד מביקוריו במחנה “גן ישראל”, התבטא הרבי כי למרות שאינו נוהג כלל לצאת מניו יורק - בכל זאת נסע לשם, שהרי הקעמפ הוא חלק מהמרכז של 770!
החינוך במחנה
במחנה עצמו הילדים נתונים במשך כל היממה כולה באווירתו החסידית המקורית, כך שהקעמפ הפך ל”סדן שמייסדים עליו חסידים” - כפי שהתבטא הרבי - וההשפעה איפוא היתה עצומה.
השפעת הקעמפ מצליחה להשאיר רושם עמוק בלב בני הישיבות והילדים מבתים החסידיים לא פחות כלל מאשר בלבותיהם של תלמידי ה”פובליק סקולס” - כאשר כולם כאחד יצאו ממנו בהתעלות רוחנית ובמטען כביר שאת פרי-ההצלחה קצרו אחר-כך במשך כל השנה כולה.
ה”תנועה החינוכית” הזאת של מחנות-הקיץ הלכה והתרחבה, עד שבמרוצת השנים הפכה לתנועה כלל-עולמית, כאשר בכל העולם כולו, קיימים מחנות-קיץ שבהם מתחנכים ילדים למאות ולאלפים “באור וחום חסידותי”. הם הוכחו להיות “מהדרכים המיוחדים לכבוש הנוער והצעירים, ועל ידם לכבוש גם-כן לבב הוריהם ומשפחתם”.
מחנה לילדי חב"ד
בשנת תשט"ז, ביזמת ה”מרכז לעניני חינוך”, הוחלט לייסד מחנה-קיץ לבנים - “מחנה גן ישראל”. לאחר שעלה הרעיון, זכו הרב משה לאזאר והרב יוסף ווניבוים - אז, בחורים בישיבת תומכי תמימים המרכזית - להכנס לרבי ליחידות. הרבי הביע את הסכמתו לענין ובירך אותם בהצלחה רבה, ומיד הוציא פנקס צ’קים וכתב המחאה בסך שלושת אלפים דולר, ומסרה לידם כהשתתפות בהתחלת העבודה.
כעבור זמן קצר נכנסו שוב ליחידות, ובאותה הזדמנות אמר להם הרבי כי מכיוון שהם עדיין בחורים צעירים, יש צורך לצרף אליהם אדם מבוגר יותר שיכול להקדיש מזמנו לקעמפ ולהיות אחראי לצד הכספי. הוצעו כמה מועמדים המתאימים לתפקיד, והבחירה נפלה על הרב קהת ווייס.
הרב ווייס, שכבר היה אז אברך נשוי, הסכים לקבל לידו את התפקיד הזה, ואז הורה הרבי להקים ועד מיוחד עבור הקעמפ. חברי הועד היו: הרב חודקוב עצמו, הרב שלמה אהרן קזרנובסקי, הרב יעקב יהודה העכט ועורך-הדין מר אייזיק שטראל, שהיה אמור לדאוג שהכל יהיה כחוק.
לאחר שהורכב הועד, ביקש הרבי שכל חבריו ייכנסו אליו ביחד, ליחידות. הפעם קיבלו הוראות מפורטות לרבות בכל הקשור לאירגון המחנה וניהולו. בין היתר, אמר להם הרבי, כי בפעם הראשונה לא כדאי לקנות שטח, לכן יש להשתדל למצוא מקום מתאים להשכרה, ובירך אותם בברכת הצלחה רבה ובברכת “יישר-כח” על כל ההשתדלות בעניין.
באותה תקופה, זכו המארגנים להיכנס כמה פעמים ליחידות, וקיבלו את הוראות והדרכות כ”ק אדמו”ר שליט”א בכתב ובעל-פה על כל צעד ושעל של התייסדות מחנה-הקיץ, בליווי ברכות רבות להצלחה מופלגה - לאורך כל הדרך.
מיד עם קבלת הסכמתו של הרבי, נסעו המארגנים להרי הקטסקיל לחפש מקום מתאים למחנה, אך לא מצאו. רק ברגע האחרון, מספר שבועות לפני פתיחת הקעמפ, הצליחו (באמצעות הרי”י העכט) לשכור מקום מתאים בעיר עלענוויל, נ.י., ששימש בשנה הקודמת כקעמפ בשם “איזראעל”. לאחר קבלת דיווח על המקום, הביע הרבי מה”מ את הסכמתו על המקום, והורה להתחיל תיכף בתיקון כל הדרוש, כדי שיהיה הכל מוכן ומסודר בזמן.
לאחר שמצאו את המקום, פנו המארגנים לרבי בבקשה לבחור למחנה שם. הוצעו כמה שמות - ביניהם “מחנה נופש” - אך הרבי שלל את כולם, והעניק לו את השם “מחנה גן ישראל”.
ימים ספורים לאחר-מכן, בהתוועדות חג השבועות ה’תשט”ז, התייחס כ”ק אדמו”ר שליט”א ברבים לשם המחנה “גן ישראל”, ואמר: “היות שכתוב בזוהר שיש ג”ן סדרי אורייתא, וכל יהודי יש לו אות בתורה, נתנו לקעמפ את השם “גן ישראל”.
התייחסות הרבי
הרבי הירבה לברך את המארגנים - הן ביחידות והן ברבים במהלך ההתוועדויות.
כמו-כן הציע הרבי להורים לשלוח את ילדיהם למחנות “גן ישראל” ומחנה אמונה,, ואף הודיע בפומבי כי הוא מייעץ זאת לכולם לטוב להם בגשמיות וברוחניות.
ואכן, כבר בשנת ההתייסדות של “גן ישראל” נרשמו לקעמפ קרוב למאה ילדים - כשחלק חשוב מהם באו מבתי-ספר עממיים ומעולם לא קיבלו בבית חינוך יהודי כלשהי, וההצלחה היתה למעלה מן המשוער.
את החשיבות הרבה שייחס הרבי למקום, ניתן היה גם לראות בהתעניינות אישית ומיוחדת במינה בכל הפרטים, ועוד יותר מזה - בשלושת הביקורים ההיסטוריים שערך במקום. כידוע, כל רגע של הרבי יקר מכל יקר, ולמרות זאת הרבי הקצה לכל ביקור כמעט יום שלם (כולל הנסיעות הארוכות לשם ובחזרה). מסופר כי הרבי פעם התבטא באחד מחודשי החורף, כי הוא עדיין עמל להשלים את מה שהחסיר ביום שנסע לקעמפ!...
מחנה ישראל בארץ ישראל
במקביל להצלחה שהיתה לקעמפים בארה”ב, דאג הרבי להעתיקה גם לארץ הקודש. הרבי ביקש לדאוג לילדי ישראל למסגרת חינוכית הולמת גם בזמן ה’חופש’. כך הוחלט להקים קייטנה לבנים ולבנות (בנפרד) גם בארץ הקודש.
באותם ימים “רשת אהלי יוסף יצחק בארץ הקודש” התרחבה והתבססה, והרבי דאג שבמקביל לימי חופשת הלימודים, יקבלו התלמידים חינוך חסידי במסגרת מחנות הקיץ.
לקייטנה, כמו לרשת, העניק הרבי הוראות עצות והדרכות לרוב. אחד הדברים החשובים ביותר בעיני הרבי, היה מיקום הקייטנה בכפר חב"ד דוקא. באותם שנים הוקמו בכפר-חב”ד כמה וכמה מוסדות חב”דיים שהיו פנויים בזמן החופש, והיו מקום אכסנייה טוב מאוד בפוטנציה.
הקייטנה הוקמה באוהלים שהוקמו על שטח אדמה שהיה שייך ל”בית רבקה” בהנהלתו של הרב שמואל חפר, ממנו קיבלו המארגנים גם את חדר-האוכל של המוסד. זכור לטובה גם בית הספר היסודי לבנות בכפר-חב”ד, שבצריפים שלהם שכנה מזכירות הקייטנה.
הדרכות מהרבי
להלן חלק מההדרכות וההוראות שקיבל הרב יצחק גנזבורג מהרבי בקשר לקייטנות:
בשנת תשט”ו היו כמה בעיות עם תקציבים מהמשרדים השונים, כאשר כתבו על כך לרבי - ענה הרבי באיגרת מתאריך י”א תמוז: במ”ש שלא יכלו לקבל עזרה מהמשרדים בהנוגע לקייטנא, מובן שזה מתמיה ומבהיל למאד, כי במה נשתנו שכו”כ מוסדות מקבלים בכל שנה ושנה עזר חשוב וגדול בערך התקציב דהקייטנא והם יוצאים מכלל זה?
. . והרי עוד מעלה נוספת - שעתה הוא הזמן קודם הבחירות שכמה משרדים מעונינים שיהיו שבעי רצון מהנהגתם, ואפשר יש עוד זמן. ויה”ר שעכ”פ מכאן ולהבא לא תהי’ ההשתדלות בכל ענין דוקא בין השמשות”.
כמעט בכל שנה, החל מתקופת חג הפסח, היה הרבי מעורר במכתביו אודות הקייטנה. כך למשל במכתב מאדר”ח אייר תשט”ז כותב הרבי: “לפלא שאינו מזכיר דבר ע”ד תוכנית לקייטנא בימי הקיץ.”
עם פתיחת הקייטנה קיבלתי מכתב מהרבי שבסופו כתב הרבי: “בודאי ימשיך בהנוגע להקייטנא . . יש לנצל העת רצון דעתה, ובודאי ישתף פעולה עם שאר חברי הרשת בנוגע לסידור הילדים כדבעי בקייטנא דחב”ד, בשביל שיעשה רושם על כל המבקרים, שבטח יהיו ביניהם גם ב”כ המשרדים. ויש לנצל הקייטנא להטבת יחס המשרדים לשאר עניני הרשת. וע”ד מרז”ל מצוה גוררת מצוה”.
כעבור כמה שנים בהם הקייטנה מתקיימת תחת השם “קייטנת חב”ד”, חשב הרב גנזבורג שיהא מן הראוי לקבוע לה שם מיוחד בפני עצמה. הוא שאל על-כך את הרבי, ובאיגרת מי”ח סיון תשי”ח ענה הרבי: “במענה למכתביו מד’ ט’ וי”ג סיון, בם כותב אודות השם לקייטנא ובטח בינתים נתקבל המכתב מכאן בהצעה אשר כל המחנות קיץ בכל המדינות, יקראו בשם משותף, גן ישראל על יד מרכז לעניני חינוך סניף פלוני”.
באותו מכתב התייחס הרבי לפעולות שנעשו מתוך הדגשה מיוחדת שכן היא שיטת חב”ד, ואשר אנו עושים זאת משום שכך הוא מנהג חב”ד. מכיון שבקייטנה השתתפו עשרות ילדים מחוגים חרדיים שונים - כתב הרבי: “בכלל צ”ע - אם להדגיש על כל צעד ושעל ועל כל ענין וענין שזהו משפיץ חב”ד, כיון שבכמה ענינים הכוונה התיכונה היא להמשיך להם חוג רחב היותר אפשרי ולהשפיע עליו בדרכי נועם, ונוסח הנ”ל יכול להפחיד כמה סוגי אנשים. מובן שכאן אין ידוע אם בהנוגע לקייטנא המצב כן הוא, אבל בכל אופן צריך להתבונן גם בנקודה זו - בדיון בעניני פרסומות וכו’”.
הרבי הוסיף להתעניין בכל פרט הקשור לקייטנה, גם כאלו הנראים כשוליים ביותר. כך לדוגמא כאשר כתב לרבי שהתבקש להכין תוכנית מפורטת של הקייטנה, ותכנון מפורט כזה עולה הרבה כסף - ענה הרבי באיגרת מתאריך כ”ה אדר תשי”ח:
“זה עתה נתקבל מכתבו מי”ט אדר. במש”כ ע”ד דרישת תוכנית-מהנדס של הקייטנא - כדאי לומר - להמציג תנאי זה - הענין כמו שהוא: שיעלה להוצאות שכותב, ולמה לא יחוס על ממונן של ישראל ויסתפק בתוכנית כללית יותר וכיו”ב. - אלא שכמובן, מראש צריך לברר באם מבחינה טכנית אפשר יהי’ לבנות הקייטנא מבלי תוכנית האמורה. ואם מוכרחת בלאה”כ הרי, אדרבא, הוצאות התכנית הכללית מיותרות הנה”.
בהמשך המכתב מתייחס הרבי לבעיית התחבורה. היה נוח להסיע את הילדים לטיולים במוניות ולא באוטובוסים, אולם הפקידים הממשלתיים התעקשו שנסיע את הקייטנים באוטובוסים דוקא. על כך ענה הרבי: “במש”כ עד”ז שמשרד פ’ דורש שיסעו באוטובוס רגיל וכיו”ב - יש לברר איך הוא הנוהג של אחרים העוסקים בכגון דא. וממנ”פ יתברר או שדרישתם צודקת, או שתהיינה בידם ראיות מוכיחות לתביעתם תמיכה לנסיעה במונית”.
גן ישראל כיום
כיום, הקייטנות ומחנות הקיץ החסידיים הפכו לדבר שבשגרה. אין טבעי מזה כשמגיעים ימות הקיץ, צצים הקייטנות ומחנות הקיץ כפטריות אחר הגשם. אלפי ילדים שלא לומדים על יהדות בכל ימות השנה, מקבלים מנות גדושות של יהדות במסגרות חינוכיות אלו.
כמו בהרבה דברים אחרים, הרבי הוא הראשון שהשכיל לנצל את הכלי הזה להגביר את אור היהדות ולהפצת המעיינות בכל מקום ומקום. אלפי הפירות המשובחים שהגיעו ליהדות בזכות מסגרות קיץ אלו, מדברים בעד עצמם.