הגניזה החרסונית
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
הגניזה החרסונית היא אוסף מכתבי צדיקים שנתגלה, שעורר פולמוס רב בעולם היהודי, וזכה להתייחסות רבה מנשיאי חב"ד.
הגניזה
בשנת תרע"ח, נפרצו משרדי "הבולשת" של הצאר ברוסיא, וסוחרים שונים שדדו משם, ארכיון מכתבים חסידיים עתיק, עליהם חתומים הבעל שם טוב, המגיד ממזריטש, ועוד.
בתחילה היו טענות שונות על זיוף, אך רבים מהטוענים חזרו בהם עקב חותמת שהייתה על המסמכים המעידה כי המסמכים נמצאו בבית הצדיק רבי ישראל מרוז'ין, בעת חיפוש שעשתה הבולשת בביתו.
הגניזה החלה להימכר באודסה, והגביר ר' שמואל גוראריה קנה חלק גדול מהמכתבים ושלח אותם לאדמו"ר הרש"ב - בבקשה לחוות דעתו.
יחס אדמו"ר הרש"ב
בחודש מר חשון תרע"ט החל אדמו"ר הרש"ב - בהיותו ברוסטוב, לבקר את הכתבים, והביע דעתו כי תוכן הכתבים אמיתי, אך אין הכתבים גוכתי"ק כי אם העתקה - וטעויות שונות שנמצאו בהם, אינם אלא שגגת המעתיקים.
פרסום הגניזה לראשונה
פרסום הגניזה, כנראה לראשונה, היה בספר חכמי ישראל בעש"ט מאת ר' דוד שיפרין, שיצא לאור בשנת תרפ"ד. כידוע, אדמו"ר הריי"צ התנגד לספר, ויש הטוענים כי הסיבה היא עקב פרסום קטעים "רגישים" מהגניזה בספר.
יחס אדמו"ר הריי"צ
הכתבים של הגניזה עברו בירושה לאדמו"ר הריי"צ, וחלק מהם יצא עימו מרוסיה. בשנת תרצ"ה הוא החל לפרסם אותם טיפין טיפין בגליונות התמים, והביע את דעתו לאות כי נכונים הם.
את הגניזה כפי שפורסמה ב"התמימים" סידר לדפוס הרב פנחס משה כ"ץ.
טענות המתנגדים
יחס הרבי
מר צבי הרכבי ועוד כמה מחוקרי תולדות החסידות, הביאו לרבי את טענות מר הילמן וחבריו לדעה, ועל כך ענה להם הרבי במכתב מחודש אדר - ראשון תשי"ד:
"... לדידי, שראיתי כשלוש מאות מכתבים אלו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר (חלק מהם לא ניתן רשיון לפרסם), הנה אדרבה בלי שום ספק, אשר התוכן אוטנתי הוא (מלבד לאלה שמאמינים אשר ביאור היותר פשוט של מאורע הוא נס יוצא מדרך הטבע לגמרי, הרי יכולים ג"כ להאמין שע"פ נס נמצא איש באדעסא שיכול הי' לזייף ולמצוץ מאצבעו ולכתוב 300 מכתבים כאלו ואח"כ נתעלם ואיננו), וברצות ה' ויהי' זמן פנוי יותר, הנה בדעתי להו"ל עוד פעם את כל המכתבים שנדפסו ב"התמים" בהוספת מכתבים שהרשה כ"ק מו"ח אדמו"ר להדפיסם אז אלא שנפסקה בינתים הדפסת "התמים" ובתור הקדמה להם לבאר טעמי ונימוקי המכריחים את מסקנתי הנ"ל. ואצטט כאן רק שתי נקודות:
א) ידועים לכל אלה שהיו בזמן הופעת מכתבי הגניזה בדרום רוסיא, היינו בסמיכות לאדעסא וחערסאן, האנשים בעלי שם ובפרט אלו שהיתה להם ידיעה בתולדות החסידות ותורתה, וביניהם לא הי' אף אחד שמוכשר הי' וגם יכול הי' לכתוב מכתבים כאלו מצוצים מאצבעו.
ב) להשיג בזמן ההוא, בלבול המדינות הגדול ושעת חירום בקישור בין מדינה לחברתה, קלף כזה שעליו נכתבו המכתבים, הי' כמעט דבר בלתי אפשרי.
רוב קושיות אלו המפקפקים באמיתת המכתבים יסודם בזה שמצאו בהם כמה סתירות בתאריכי המכתבים וכו'. היינו בטעיות התלויות רובם ככולם באות ותיבה אחת, ולפעמים השמטת תיבות וכו'. והנה מי שעסק פעם בהעתקת מכתבים ובפרט כשנעשות בהחפזה (לדאבוני ידוע לי זה ע"י שמגיה אני חלק חשוב של המאמרים וספרים הנדפסים ע"י הוצאתנו) הרי גם במעתיק טוב - לכה"פ 5 אחוז של השורות יש בהם טעיות אחרי העתקה הראשונה ומגיהים פעם שני' ושלישית. וכנ"ל - זהו במעתיק היותר טוב.
לאידך גיסא - מזייף הרוצה לזייף ולמכור אח"כ את המכתבים לאחד מבתי האדמו"רים, היינו לאלו שיש להם ידיעה בקורות ימי החסידות ותורתה הרי בודאי ידייק ויגיה כמה פעמים, כיון שיחשוש שאם ימצאו טעויות כאלו יגלה קלונו ברבים ויפסיד את כל העסק שלו. ולכן מציאות הטעויות הנ"ל (לאחר שננכה מהם הטעיות שנתוספו ע"י הבחור הזעצער של "התמים") הן אדרבה הוכחה שהמכ' לא נכתבו ע"י מזייף שרצה למוכרם אח"כ בכסף מלא למבינים במקצוע זה ובמילא דרושה היתה לו זהירות יתירה ביותר, כ"א אדרבה שנכתבו ע"י מעתיק בשביל אנשים כאלו שאין להם ידיעה אלא בחיצוניות המכתבים בלבד. וזוהי הוכחה נוספת למסקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר כנראה שמעה מפי אביו האדמו"ר, אשר: א) בל"ס התוכן הוא אותנתי. ב) ונעתק מכתב ידם של אלו שיד ושם להם וידיעה עמוקה בתורת החסידות וגם הקבלה.
עוד נקודה אחת וגם היא לדעתי מחלטת מסקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר, והיא - אשר מי שראה מאות מכתבים אלו בבת אחת - שבאופן כזה הביאו אותם למכירה לב"כ ליובאוויטש - לא הי' מקום כלל לדיעה שזהו גוף כתי"ק, כיון שבכולם הכתב וכן הקלף הי' דומה בכל הפרטים. ומזייף שרצה לעשות זיופו באופן כזה יכול הי' לקוות למצוא קונה רק בין כאלו שאין להם חוש של בקורת ושכל בריא פשוט.
נוסף על כהנ"ל - הנה בחלק המכתבים שלא נתפרסמו היו קמיעות, אותיות עם תגין ונקודות שונות - וכמו ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר, הנה נמצא בהם וכן גם בהמכתבים שנתפרסמו ענינים שלא נודעו ברבים כ"א באו במסורה רבי מפי רבי מאדמו"ר הזקן עד לאדמו"ר אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר.
לא באתי בזה אלא בנקודות כלליות, אבל לדעתי גם הן מספיקות לא לבד לדחות את הטענות במאמר הנ"ל ושלפניו, אלא גם להכריח מסקנא הפכית לגמרי והמתקבלת ביותר:
דבר ברור, אשר האדמו"ר מרוזין זצ"ל הי' אסור (לעת עתה עוד לא נמצאו חוקרים "מדעים" המכחישים את זה, אף שנמצא חוקר ידוע ומפורסם בפולין שבא ל"מסקנא מדעית מוחלטת" אשר הבעש"ט - לא הי' ולא נברא), במאסר קשה כהנ"ל היו מחרימים הכתבים ש נמצאו ברשות הנאסר, בודאי היו אצל אדמו"ר מרוזין כתי"ק של בני דורו ודורות הסמוכים לו מלפניו וספרים וחפצים החביבים עליו כי באו אליו בירושה וכיו"ב - אם מעט או הרבה; בודאי כשנמצא האדמו"ר במקום בטוח רצה וחפש אופנים איך לקבל הכתבים וכו' הנ"ל בחזרה. ברור שלא הי' יכול להשיגם בהשתדלות גלוי' אצל הממשלה כיון שברח ממאסרו - ולא נשאר אלא הדרך דאופנים חשאים. אם עלתה ביד המשתדלים בזה לשחד באיזה אופן את הפקידים השייכים לזה - מה היו עושים הפקידים כדי לפשר את הדבר ולמעט, עכ"פ את האפשריות אשר חוקרי הממשלה יגלו החזרת הכתבים לבעליהם? היותר פשוט - להניח במקומם מכתבים אשר עכ"פ בחיצוניותם במראיהם, מספרם וכו' יתאימו לגוכתי"ק שנלקחו. מובן אשר כ"ז לא היו יכולים לעשות במנוחה גמורה באריכות זמן וכו', ובמילא לא הי' מקום להגה"ה מדויקת, וגם לא ראו נחיצות בזה, כיון שהמחליפים וגם המבקרים שחששו מאתם היו מבינים רוסית יותר מאשר חסידות. כן מובן אשר העתקת המכתבים היתה על קלף או נייר של זמן החילוף ולא של זמן הכתיבה, ובפרט שבתקופה ההיא לא ידעו על אפשריות בחינת הקלף לברר מתי נעבד.
חי"ק
כמכתב זה עונה הרבי על רוב טענות המתנגדים, אחת לאחת.
פדייתה מחדש
הגניזה החרסונית - במשך כל השנים, לא הייתה בשלימותה בידינו, וחלק ממנה נשאר ברוסיה.
עם נפילת מסך הברזל ברוסיה, שלחה עזרת אחים תמימים ושלוחים למדינות ברית המועצות לשעבר. אחד מהם היה הרב משה אורנשטיין שבהיותו שם פעל לשחרור מכתבי הגניזה החרסונית הנשארים.
הרב אורנשטיין הצליח במשימתו, והגניזה החרסונית הושלמה כולה.
הגניזה - על כל חלקיה, שוכנת כיום בספריית ליובאוויטש שבקראון הייטס.