צמצום בבחינת מרובע

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

צמצום בבחינת מרובע הוא מושג קבלי המובא בקבלת מהר"י סרוג ומבואר בספר עמק המלך. צמצום זה בניגוד לצמצום הידוע המכונה "צמצום הראשון" שהיה באור אין סוף, והיה בבחינת עיגול, הוא בעולם המלבוש. ש(תחילתו) למעלה מצמצום הראשון, ועניינו להמשיך האור מהעצמות להיות במציאות אור.

מקור בתורת מהר"י סרוג

מבואר בכתבי האריז"ל כי ראשית התהוות העולמות הוא בצמצום הראשון, צמצום זה היה באור אין סוף בכדי לתת מקום ומציאות לעולמות, דבר המושלל כל זמן שנרגש ומאיר האור אין סוף. צמצום זה יצר את מה שמכונה בספרי הקבלה חלל ומקום פנוי - את האפשרות למציאות העולמות מהעדר הרגשת האור האלוקי. צמצום זה מתואר ברבים מספרי תלמידי האריז"ל ר' חיים ויטאל מביא זאת בספריו עץ חיים, מבוא שערים ואוצרות חיים באריכות. כמו כן הוא מובא בספריהם של תלמידיו האחרים מקבלי הקבלה דרך תלמידו ר' ישראל סרוג וזה לשון העמק המלך בתחילתו בתיאור צמצום זה הראשון:

יתברך שמו הגדול, קודם כל דבר, עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות, כי אין מלך בלא עם..ובאותו זמן לא היה מקום פנוי לעולמות .. כי הכל היה מלא מאור עצמותו יתברך, אשר הגביל אל תוכו, והיה מקמץ מיניה וביה. אחר כך.. שיער בעצמותו יתברך, רוחב ואורך העיגול, של חלול עמידת העולמות הנזכרים, ואותו האור שבתוך העיגול, צמצם וקבץ מיניה וביה, 'כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה' [מדרש רבה בראשית פרשה כ"א ה']. ואותו האור הנקמץ העלה למעלה, ונשאר מקום פנוי מהאור הראשון, אבל לא מכל וכל, כי הרושם של האור הראשון במקומו עומד ואינו זז משם.. וזהו הצמצום הראשון מאור עצמותו. נמצאו כל העולמות אחר כך, שהיו עומדים בעיגול זה העומד באור עצמותו יתברך..

— עמק המלך שער א' פ"א

.

בדבריו מבואר כי הצמצום שקדם לעולמות בכלל מכונה צמצום בבחינת עיגול, ומשמעותו, שהאור שבתוך העיגול נקמץ והתעלם, והעיגול עצמו "עומד באור עצמותו יתברך". בהמשך דבריו מבאר כי לאחר צמצום זה, ניתן המקום להתהוות העולמות וחזר הקב"ה והאיר מאורו המשכה מצומצמת ומוגבלת להאיר את העולמות - אור הקו. אמנם בכדי להתאים את אור הקו למטרתו - להאיר את העולמות המוגבלים - נעשו כמה מיני צמצומים ועניינים. ומהעקרים שבהם הוא - כמבואר בספר עמק המלך (בניגוד לקבלת ר' חיים ויטאל שלא הוזכר העניין) - בניין עולם המלבוש וצמצומו, המכונה "צמצום בבחינת מרובע".

וזה לשונו שם בספרו:

אור המלבוש היה הולך ומתפשט בלי שום מניעה בתוך העיגול של טהירו עילאה..והיה סוף אורו כל כך בהיר וזך כמעט כמו תחילתו, ולא היה כך כוונת המאציל העליון.. ולא היה גם כן מקום פנוי לעמידת העולמות כי הלבוש היה ממלא הכל... לכן העלים (העלה) הקב"ה אור חצי הלבוש התחתון אחורי חצי העליון..המקום הפנוי הזה הוא מרובע ונקרא אויר..

— עמק המלך שער שני פרקים א-ב

לפני הצמצום או ולאחריו

עניין ה"צמצום בבחינת מרובע" מובא בתורת החסידות בכמה מקומות, אולם במיקומו של צמצום זה אם לפני "צמצום הראשון" או לאחריו ישנם כמה פרטים. כאמור, מפשטות העמק המלך משמע וכן ברבים ממאמרי החסידות^{[דרוש מקור: ראה לדוגמא ספר המאמרים תרס"ט עמוד צט. ועוד]} שמכיון שעולם המלבוש הוא לאחרי "צמצום הראשון" ובו היה ה"צמצום בבחינת מרובע" הרי שצמצום זה הוא לאחרי "צמצום הראשון". אכן הרבי הרש"ב מבאר כי המושג מרובע בהכרח קיים גם באור אין סוף לפני צמצום הראשון, אולם אינו מזכיר צמצום בבחינה זו. בשיחה שנשא הרבי בפרשת יתרו תשמ"ה ביאר הרבי כי פשוט שבכדי שיומשך עניין ה"מרובע" שלפני הצמצום בהכרח שיהיו לפניו כמה וכמה צמצומים. ובזה הוסיף על דברי הרבי הרש"ב כי ישנו עניין הצמצום בבחינת מרובע לפני הצמצום. יש לציין כי בהערתו של הרבי על המאמר החלצו כותב, כי צמצום זה המבואר בעמק המלך הוא עצמו לפני צמצום הראשון, ובמקום אחר ציין לביאור זה מספר עבודת הלוי בשם ספר לימודי אצילות (למהר"י סרוג).

עניינו: לפני הצמצום

עניינו של צמצום זה הוא המצאת האור מהעצמות. ולכן בפרטיות יש בה ריבוי דרגות מהמשכתה מהעצמות ממש ויורדת מדרגה לדרגה עד שנמשכת להיות בחינת "מציאות אור" הממלאת את מקום החלל. ירידה זו מדרגה לדרגה הוא באמצעות עניין הצמצום, לפי שכל ירידה והמשכת אור היא על ידי צמצום והעכבה. ויתירה מכך, בהמשכת האור האלוקי שהמשכתו הוא ברצון ולא בדרך ממילא כאור השמש, שהצמצום הקודם להמשכתה גדול יותר, לפי שרצון הוא צמצום והעכבה שלכן אור אין סוף הוא מעין קדמו העדר, והרצון הוא אותם אותיות המרכיבות את המילה צינור שעניינו צמצום והגבלה.

ובפרטיות כמה דרגות בצמצום זה:

• המצאת האור מהעצמות - תחילת מציאות האור היא כלולה בעצמות ממש. ושם הוא אינו בבחינת מציאות כלל ולמעלה מעניין היכולת גם כן, וזאת מכיוון שהעצמות ממש מובדל מכל עניין, וכל העניינים (יכולת, מאור, אור) שבה הם בה בהשוואה ממש ומציאותם הם מציאות אחת עם העצמות, לכן המשכת האור מהאור הכלול בהעצמות ממש להיות בבחינת יכולת הוא בהכרח על ידי "צמצום מבהיל".

• ירידות באור גופא - לאחרי ירידה זו ישנה הירידה שמהיכולת להיות אור כלול במאור. (אור הכלול במאור הוא למטה מהיכולת, לפי שהיכולת עניינה היכולת להאיר ושלא להאיר בהשוואה, משאין כן "מאור" מבטא את היכולת כפי שהיא "מצוירת" כבר ביכולת להאיר שהרי זה כל עניין המאור להאיר.) ולאחר מכן ירידה מאור כלול (שגם אור הכלול במאור עדיין אינו "מציאות אור") להיות בגדר מציאות אור. ובאור גופה ישנם כמה ירידות עד לירידה האחרונה שלפני הצמצום שעניינה הירידה באור להיות בערך העולמות (שאף שאור זה הוא לפני הצמצום היא "שייכת" לעולמות. והראיה, מהצמצום עצמו שהרי ללא הצמצום אי אפשר להיות עולמות וזאת משום שהאור סותר לעולמות, זה גופא מורה על שייכותו לעולמות שלכן הוא סתירה למציאותם). ירידה זו באור - להיות שייך לעולמות - נוצרת על ידי ה(דרגה הנמוכה שב)צמצום שבבחינת מרובע.

הכרחה רק מצד חידוש תורת החסידות והקבלה

ההכרח בצמצומים אלו היא רק לפי הקבלה של תורת הקבלה ותורת החסידות שהמשכת כל העניינים - מדרגה הראשונה שבאור ועד להארה שבעולם הזה - הם בסדר השתלשלות.

דווקא המשכה שבדרך עילה ועלול - שהאור היה כלול תחילה בעצם שלמעלה מהאור, ונמשך לאחר מכן להיות בגילוי, מחייב צמצום. משום שכל המשכת אור בא על ידי צמצום. משאין כן אילו האור היה מתהווה מהעצמות יש מאין כהתהוות היש, לא היה מוכרח עניין הצמצום כלל.

מצד זה שעצמותו אינו מוגדר בשום גדר המשכת האור ממנו יכולה להיות בדרך התהוות - יש מאין כמציאות היש (ולא עילה ועלול), ורק לפי שכך קיבל רבנו הזקן, שרק היש הגשמי הוא לבדו נברא מהעצמות בדרך יש מאין, וכל שאר הגילויים משתלשלים בדרך עילה ועלול, ממילא בהכרח שיש רבוי צמצומים עד לצמצום הראשון שעל ידה היא המשכת דרגה הראשונה שבאור מהאור הכלול בעצמותו.

עניינו: לאחרי הצמצום

ערך מורחב – עולם המלבוש

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

אור הקו שנמשך לאחרי הצמצום הראשון מאור אין סוף להיותו אור הנה מצד טבעו העצמי היה חוזר ונמשך למקורו, וירידתו להתגלות בעולמות ולהאיר בהם הוא רק משום שהוא מתלבש באותיות ולבושים שמסגולתם להמשיך את האור למטה. ולצורך כך התגלו הרל"א אותיות לאחרי הצמצום בכדי שעל ידם יומשך אור הקו להתלבש בעולמות. אותיות אלו הם הם עולם המלביש שעניינם להלביש אור הקו ולהמשיכו מטה. לבד זאת, אותיות אלו אף מרחיבים את גילוי והתפשטות האור על ידי ריבוי האותיות. אמנם לצורך המשכת האור הלאה לעולמות הוכרח להיות צמצום באור המלבוש גופא (המשכת האור בכלל מרומזת בארבעת האותיות של שם הוי"ה ועולם המלבוש מרומז ב"ה" הראשונה ולאחר מכן המשכת ה"ו" שתחילת נקודה כהיו"ד שמורה על צמצום) וצמצום זה נקרא צמצום בבחינת מרובע או בלשון המקובלים "קיפול המלבוש".

תוארו: מרובע

מבואר בספר הזוהר כי ישנו הבדל בין אות מ"ם סתומה לאות סמ"ך, למרות ששניהם סתומות החילוק ביניהם שזה עיגול וזה מרובע. ועניינם הוא, שהעיגול מורה על דבר שאין בו אחיזה לעולמות, משא"כ במרובע יש קצוות וממילא יש אחיזה. והחילוק בינהם באור, הוא הן לפני הצמצום והן לאחריו.

הצמצום שממשיך את האור הכלול בעצמותו להיות בהמשכת אור מכונה "מרובע", היות והוא ממשיך את שם הוי"ה כפי שהוא בעצמותו בבחינת היכולת ששם אינו בבחינת אותיות^{[דרוש מקור: של"ה בתחילתו]} (והוא שם בבחינת "עיגול"), להיות בבחינת אור גלוי (אור המתפשט) עם ד' אותיות שם הוי"ה ולכן מכונה "מרובע".

וכן הוא גם לאחרי הצמצום כי האור שנשאר לאחרי "צמצום הראשון" הוא אור מקיף המובדל לגמרי מהעולמות, ולכן מכונה "עיגול". בניגוד לצמצום שבבחינת מרובע שהאור יש לו אחיזה בעולמות, כי עניינו הוא צמצום באור המלבוש שלאחרי הצמצום, שבו ישנם ד' אותיות הוי'ה שמהם השורש לד' השמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן.

נשמות ישראל

שורשם של נשמות ישראל הוא למעלה מכל הצמצומים, לא רק למעלה מצמצום הראשון - צמצום שבבחינת עיגול, אלא גם למעלה מצמצום שלפניו שהוא בבחינת מרובע. היות וענינם העצמי של נשמות ישראל מתייחד ממש עם העצמות שהוא למעלה מכל גילוי והתפשטות הבאים על ידי צמצומים, ולכן גם מציאותם העצמי היא למעלה מירידה וצמצום בענייני העולם, וירידתם לעולם הוא צמצום ביחס למהותם האמתי.

גם עבודתם בעולם שהיא לברר ענייני העולם ששרשם בשבירת הכלים שבעולם התוהו נעוץ בעניין זה. שעבודתו של היהודי היא לגלות אשר למרות שבסדר השתלשלות שרשו של עולם התוהו קדם לעולם התיקון הנה בדרגות נעלים יותר שורש התוהו הוא בבחינת עיגול, ושורש עולם התיקון גבוה יותר שהוא מבחינת המרובע שלפני העיגולים.

קישורים חיצוניים

• הרש"ב - מאמר דיבור המתחיל "העושה סוכתו עדר"ת", ספר המאמרים תער"ב חלק א עמוד תטז, באתר ספריית חב"ד.
• הרבי - מאמר דיבור המתחיל "באתי לגני תשמ"ה", בספר התוועדויות תשמ"ה חלק ב עמוד 1097, ברוקלין נ"י, באתר היבורובוקס.