פרסא

עולמות אבי"ע
עולם האצילות
כתר עליון · עתיק יומין · אריך אנפין · אבא עילאה מקנן באצילות · אבא עילאה · אמא עילאה · זעיר אנפין · מלכות דאצילות · אדם העליון · חשמל · פרסא
עולם הבריאה
אמא עילאה מקננא בבריאה · שרפים · מט"ט · י"ב בקר · מרכבה
עולם היצירה
מלאכים · חיות הקודש · סנד"ל
עולם העשייה
עולם העשייה הרוחני · אופנים · גלגלים · עולם העשייה הגשמי

פרסא (או מסך המבדיל בתרגום ללשון הקודש) הוא מושג בקבלה המתאר מסך המצמצם את האור במעברו מעולם גבוה יותר לעולם נמוך יותר. האור העובר דרך הפרסא הוא אור של תולדה, ואינו ממהות האור הראשון הקודם לו. בפרטות, הכוונה בייחוד היא לפרסא המבדילה בין עולם האצילות לעולם הבריאה, פרסא המסתירה על האור של עולם האצילות ויוצרת את העולמות הנפרדים, עולמות בי"ע.

ענינה

הפרסא היא מבחינת חשמל שהוא מחיצוניות הבינה שמלביש ומקיף את עשר הספירות של זעיר אנפין ועשר הספירות של נוקבא בבחינת כתנות עור ומלבישם מצדיהם והוא בכדי שלא יהיה יניקת החיצונים.

עוד נקרא הפרסא בבחינת מנעל להיות הפסק בין אצילות לבריאה, שלא יהיה כל גילוי האור של אצילות בבריאה כי אם בדרך מסך, שהמלכות דאצילות בוקע המסך ונעשה עתיק לבריאה.

בחסידות

מקור ענין הפרסא הוא בזהר : "אית קרומא במציעות מיעוי דבר נש דאיהו פסיק מתתא לעילא ושאיב מעילא ויהיב לתתא" - כלומר יש קרום באמצע מעיו של בן אדם שהוא מפסיק בין חלקו העליון של הגוף לחלקו התחתון, שואב מלמעלה ונותן למטה, הרי שהפרסא היא כמו ממוצע דשאיב מעילא ונותן למטה.

אדמו"ר הרש"ב מבאר את ענינו של הפרסא בחסידות, כי הנה ענין הפרסא עם היותה לבוש המעלים לגמרי, מכל מקום יש בה נקבים שעל ידם יוצא דבר מה, וכמו עור האדם שמלא נקבים שדרך בם יוצא הזיעה, וגם מעור הבהמה יוצאים שערות, כמו כן הדוגמא בפרסא העליונה שיש בה נקבים, והוא ענין הרשת שעל גבי מזבח עילאה הנזכר בזהר, שבדרך כלל זהו הפרסא שבין אצילות לבי"ע, ונקרא רשת משום שהוא מנוקב כנקבי הנפה, (והוא בבחינת המלכות, וכמו"כ הוא בפרסאות שלמעלה מבחי' המלכות, שהרי בכל פרצוף קיים בחינה זו של רשת המבררת).

וכמשל הנפה שמרקדין בה הקמח ועיקר ענינה הוא להפריד הפסולת מן הקמח, שקודם שמרקדין את הקמח הרי מעורב הכל בתכלית העירוב, ואז הפסולת אינו גס כל כך וגם הטוב אינו טוב כל כך, ועל ידי שמרקדין את הקמח בהנפה קולטת הנפה את הפסולת הגס ודרך הנקבים יוצא הקמח הדק, וכאשר משימים הקמח עוד הפעם בהנפה ישאר עוד מהגס על גבי הנקבים שאינו גס כל כך כהקודם והיותר דק יוצא, וכן יהיה בירור הנפה כמה פעמים.

וזה בנפה שלנו שקולטת הפסולת ומוציאה את הטוב, אבל בנפה הנזכרת במשנה הוא בהיפך, שקולטת הסולת ומוציאה את הקמח היינו שקולטת את הטוב ומוציאה את הפסולת, ובבירור הראשון מתברר הסולת היותר טוב והשאר יוצא הכל בפסולת שיש בזה הרבה קמח, ואח"כ מתברר עוד ויוצא פסולת גס יותר עד שבבירור האחרון יוצא הפסולת היותר גס, והרי זה ממש כמו נקבי עור האדם שמוציאים את הזיעה שהיא הפסולת המתברר מן החום הטבעי, דחום הטבעי יש בו פסולת כי טבע החום להוליד פסולת, וכמו שהוא בהחום הטבעי הרי זה בדקות ומכל מקום צריך להתברר מן החום והוא שיוצא מעט מעט עד אשר יוצא בהזיעה, וזהו הטעם שהזיעה מבריא את הגוף מפני הסרת הפסולת, וכאשר מתגבר החום הטבעי נסתם נקבי הזיעה וכאשר מזיע הרי הוא מבריא, ומכל מקום הרי החום הטבעי אינו יוצא, שבאם יוצא ח"ו החום הטבעי אי אפשר לחיות, רק יוצא הפסולת לבד.

וכמו כן יובן בענין הרשת שעל גבי מזבח עילאה בחינת מלכות דאצילות הנותנת טרף לבי"ע, שזהו על ידי הרשת המלא נקבים שבהם מתברר הפסולת מן הטוב, וכמו שמובא שהרשת היא מחצי המלכות ולמטה כי שם קליפת נוגה, והיינו שהרשת מוציאה הפסולת ממש. והענין הוא דהנה השפעה האלקית מהרפ"ח ניצוצות מעורבת טוב ורע משבירת הכלים דעולם התוהו, שהרי האורות דתהו היו בבחינת ביטול ביותר והכלים היו בבחינת יש ביותר, ונתבאר בחסידות שגם הביטול דאורות היו בבחינת ישות, ועל כן הרפ"ח ניצוצות מעורבים טוב ורע, וזה מתברר על ידי הרשת שהיא הפרסא כי הטוב נשאר למעלה מהפרסא והפסולת יוצאה למטה מהפרסא, וזהו סיבת מציאת הרע שבעולם שנאמר על זה "ובורא רע", שהוא בריאה יש מאין, זהו שנתהווה מהפסולת הנבדלת, והגם שאין רע יורד מלמעלה זהו מלמעלה דוקא היינו מעל לרקיע ופרסא המבדלת דשם הכל טוב שנברר, אבל ממה שנבדל תחת הפרסא מזה מתהווה הרע, והרי זה כמו נקבי הזיעה שמוציאים הפסולת שבחום הטבעי, כמו כן נקבי עור החשמל מוציאים הפסולת מגבורות העליונות שהן גבורות קדושות שנעשה חיות זה בבחינת גבורות קשות ממש.