יחזקאל לנדא
הגאון רבי יחזקאל לנדא, הידוע בכינויו הנודע ביהודה' על שם ספרו, (י"ח בחשוון ה'תע"ד - י"ז באייר ה'תקנ"ג), רבה של העיר פראג, היה בתקופתו של הבעל שם טוב, והתנגד לשיטת הבעל שם טוב.
הנודע ביהודה והבעל שם טוב
לעומת זאת, בתו של הנודע ביהודה כיבדה מאד את הבעל שם טוב ואף היתה משרתת בביתו. בשעה שנפטר רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש בארץ ישראל, קרע עליו הבעל שם טוב - שהיה במזיבוז' - קריעה. כשסיפרה זאת בתו של ר' יחזקאל לנדא לאביה, אמר, שעל פי הלכה אסור למי שאינו נוכח במקום יציאת הנשמה, לעשות קריעה. כששמע על כך הבעש"ט אמר "ומה אעשה שהייתי נוכח שם בשעת פטירתו".
פעם אחת נפגשו הנודע ביהודה עם הבעל שם טוב. שאל הנודע ביהודה את הבעל שם טוב, האם נכון הדבר שאתם יודעים מחשבות, ענה הבעל שם טוב: אכן נכון הדבר. נענה הבעל שם טוב ואמר לנודע ביהודה: "שאלה לי אליך, הלא התפילה גבוהה היא מאוד, שמתקנין את כל העולמות העליונים על ידה, ואיך חשבתם היום בעת התפילה ברמב"ם פלוני מוקשה". אמר לו הנודע ביהודה: אמת נכון הדבר, אך הענין הוא, שאצל המלך ישנם שרים שונים המשרתים את המלך, יש אחד העוסק בתיקון ענייני המדינה, ויש אח רהעוסק בקשרי המלחמה, והנה זה העוסק בתקון רואה ובודק את כל הנצרך לתיקון המדינה, לעשות גשרים יקרים מאוד וחומות גדולים ויקרים במקומות הנצרכים, והכל תלוי בידו מה שצריך לתקן, אך העוסק בענייני המלחמה, כשרואה לפעמים לצרכי המלחמה לתסור איזה גשר או להרוס איזה חומה הרשות בידו לעשות באין מוחה, כן אנחנו עוסקים במלחמתה של תורה וכאשר אנו צריכים לברר איזה הלכה אין אנו מביטין לפעמים, אף כשבאה מחשבה תוך התפילה, שמע זאת הבעל שם טוב ושתק.
לאחר תקופה התקיימה אסיפה גדולה בוועד העיר ירוסלב, ושם התאספו חכמי התורה של העיר לתיקון עניני הכלל, ואמר אחד מהם: עד מתי יהיה לנו זה למוקש, הבעל שם טוב במנהגיו הזרים, נוסח ספרד ותקנותיו השונים שתיקן, וראש האסיפה היה רבי באיש אב"ד דק"ק פרנקפורט הגדול הידוע, ומכיון שלא ידע מה להכריע בנושא גורלי זה, הוא התייעץ עם הנודע ביהודה אם הוא יודע מידע כל שהוא אודות מהותו של הבעל שם טוב, ואז סיפר לו הנודע ביהודה את אשר קרה איתו מעשה זה, שמכך ראה ללא ספק שהבעל שם טוב יודע מחשבות. נענה רבי אביש: אי שכזה היודע מחשבות אין עלינו לתקנו[1].
גדולי החסידות אודות הנודע ביהודה
למרות התנגדותו לשיטת הבעל שם טוב, העריכו אותו גדולי החסידות. רבי חיים מצאנז סיפר, כי לפני ירידת נשמת הבעל שם טוב לעולם התנגדו המלאכים לירידת הנשמה מחשש שתחזיר בתשובה את כל כלל ישראל, וכבר מנוי וגמור היה שלא להוריד את נשמת הבעל שם טוב לעולם, עד שאמר הנודע ביהודה שהוא ירד לעולם להתנגד לשיטתו. נמצא כי בזכות הנודע ביהודה זכינו להתגלות אורו של הבעל שם טוב.[2]
לאחר פטירתו של רבי יעקב יוסף מפולנאה בעל ה"תולדות", נתגלגל ובא ספרו אצל הנודע ביהודה, וזה ביטלו מכל וכל, ואף נהג בו מנהג בזיון [3]. בעל ה"תולדות" בא בחלום אל צעיר תלמידיו רבי יעקב שמשון משיפטווקא וצווהו לילך אצל הרב מפראג להעמידו על טעותו. לאחר שהתלמיד הלך לגאון, והוכיח גאונות מפליאה, וסיפר לגאון כי הוא הינו מצעירי תלמידיו של התולדות, קיבל הנודע ביהודה את דבריו, וחזר בו מהתנגדותו לספר.[4]
כשרבי פנחס הורביץ, תלמידו של המגיד ממזריטש, הדפיס את ספרו "ההפלאה", ביקש הנודע ביהודה לראותו. כשראה את גאונותו של המחבר, התפלא מאוד ואמר אני מקנא בגאון הזה (בעל ההפלאה) שחיבר כזה ספר ואני לא זכיתי לחבר ספר כזה, ושאל בתמיהה כיצד יש לחסיד - העוסק במשך היום גם בזוהר, קבלה, תפילה באריכות - זמן לחבר חיבור כזה על תורת הנגלה? אין זה אלא שמתוך שחסידים הם תורתן משתמרת.
פסקיו התקבלו ביותר בקרב הפוסקים. אדמו"ר הזקן העריכו מאוד. אף אדמו"ר הצמח צדק מצטט בתשובותיו את פסקי הנודע ביהודה.
הערות שוליים
- ↑ כתבי הר"ר יאשיא שו"ב עמ' י"ח אות מ"ט "שמעתי מר 'אהרן אב"ד דק" קראשקוב".
- ↑ מפיהם ולא מפי כתבם, ברוקלין תש"ס.
- ↑ וראיתי באיזה ספר שצווה לשרוף את הספר הקדוש של בעל התולדות וגם ביקש להחרים את המגיד מזלאטשוב בגלל שהיה מתפלל באריכות ועובר את זמן התפילה ואז כתבו בעל ההפלאה ואחיו רבי שמעלקא מכתב לחתנו של הנודע ביהודה וביקשו ממנו שידבר עם חותנו ויגיד לו שלא יעשה את מה שרוצה לעשות כי הוא מתעסק עם אנשים קדושים אשר כל מעשיהם לשם שמיים ואז הלך חתנו ואמר לנודע ביהודה את זה שמע הנודע ביהודה דברי חתנו ואז חזר בו מדבריו וביטל את תוכניותיו.
- ↑ הרב מאיר אליטוב