מלחמת השחרור

מלחמת העצמאות (נקראת גם מלחמת השחרור) היתה מלחמה ממושכת בין חיילים ואזרחים ערביים תושבי ארץ ישראל והמדינות הסמיכות, ובין היהודים תושבי ארץ הקודש, במהלכה ניסו להשמיד את האוכלוסיה היהודית בארץ ישראל כמענה להחלטת האו"ם להקים מדינת יהודית בארץ ישראל.

המלחמה החלה מיד עם הודעת האו"ם בט"ז כסלו תש"ח והסתיימה רק כשנה וחצי לאחר מכן, בכ"ג תמוז תש"ט.

במהלך המלחמה נהרגו מתוך הלוחמים הערבים כ-9,000 איש, נחרבו עשרות יישובים ונהרגו על קידוש השם למעלה מ-6,000 יהודים שהיוו אחוז שלם מכלל האוכלוסיה היהודית בארץ הקודש בזמן המלחמה.

המלחמה הסתיימה בנצחון היהודים, ובעקבותיה נטשו עשרות אלפי ערבים את בתיהם והיגרו לארצות ערב, ועל חורבותיהם נבנו כפרים ויישובים יהודיים, וביניהם כפר חב"ד שהוקם ביוזמת אדמו"ר הריי"צ על חוברות הכפר הערבי ספריא שהתרוקן מיושביו במהלך המלחמה.

רקע היסטורי

בזמן מלחמת העולם הראשונה נכבשה ארץ ישראל על ידי הצבא הבריטי, שהחזיק בה עד לסיום מלחמת העולם השניה.

בתקופת הזמן שבין המלחמות, התעצמה התנועה הציונית, והתפתחותה התבטאה הן בהגדלת היישוב היהודי בארץ על ידי העפלות לא חוקיות והשגת סרטיפיקטים לעליה חוקית, והן בהגדלת הכוח הפוליטי שלה.

לאורך כל התקופה נרשמו תקריות בין האוכלוסיה היהודית והערבית, כאשר במחתרת התבססו פלוגות צבאיות במסגרות שונות כגון אצ"ל ולח"י ששמו לעצמם מטרה לשמור על בטחונם של התושבים היהודיים, ולגרום לצבא הבריטי לסגת מהארץ.

בפעולה משולבת של לחצים בינלאומיים ופיגועים מכוונים נגד מטרות בריטיות, הצליחה התנועה הציונית לגרום להחלטה הבריטית על הפקרת השטח ויציאתה מגבולות ארץ ישראל, בחודש תשרי של שנת תש"ח.

חודשיים לאחר מכן, בהצבעה היסטורית באו"ם התקבלה ההחלטה על חלוקת שטחי ארץ ישראל בין היהודים והערבים, אך הגוף הפוליטי שייצג את התושבים הערביים בארץ ('הועד הערבי העליון') דחה את החלטת האו"ם ובעקבות כך פרצה מלחמת העצמאות, שכונתה כך בשל האירועים שפרצו על רקע החלטת האו"ם והחרפתם עם הקראת 'מגילת העצמאות'.

מהלך המלחמה

התקופה הראשונה של המלחמה התנהלה בעיקר בערים שהתגוררה בהן אוכלוסיה מעורבת כגון ירושלים, עכו ויפו, וכן קבוצות גרילה שהתנפלו על קבוצות יהודיות בדרכים ברחבי הארץ, והתיישבו על צירים מרכזיים מתוך מטרה לבודד יישובים מרוחקים ולמנוע מהם אספקה של אוכל ואמצעי לחימה ובכך להכניע אותם בקלות, וכן ניהלו תקיפות ייעודיות על ישובים יהודיים מרוחקים.

הלוחמים היהודיים סבלו מנחיתות ברורה של מחסור בנשק ובחיילים מאומנים, בשל ההתנכלות הבריטית הממושכת בתקופה שקדמה למלחמה.

עם פרוץ המלחמה, הצטרפו ללוחמים כ-4,000 חיילים מצבאות זרים שחלקם הגדול לא היה יהודי אך תמך בהתיישבות היהודית, וחיילים אלו התפקדו בעיקר לכוחות חיל האויר חיל התותחנים וחיל השריון, בהם היה דרוש ידע צבאי והכשרה מוקדמת.

לאורך כל התקופה הראשונה של המלחמה, התמקדו היהודים בהגנה וביצור היישובים היהודיים, ורק בשלהי חודש אדר שני פתחו במתקפות מתוכננות והצליחו להחזיר את השליטה היהודית לחלקים רחבים בארץ הקודש. בה' אייר תש"ח הסתיים באופן רשמי המנדט הבריטי, והוכרזה מגילת העצמאות. יום למחרת, בשבת קודש ו' אייר פלשו צבאות ערב מהמדינות הסמוכות. פלישת הכוחות המאורגנים לשטחה של ארץ ישראל, עם יתרון מספרי עצום ועם התקפה משולבת מרובת חזיתות, גרמה לאבידות רבות בנפש, והצבא היהודי נאלץ להתמקד בבלימת הכוחות והצליח בכך בניסים גלויים.

בי"ט אייר תש"ח נכנעו תושבי הרובע היהודי בירושלים לחיילי צבא ירדן, שהשמידו אותו כליל במהלך המצור על הרובע ולאחר כניעתו (שטח זה חזר לשליטה יהודית רק במהלך מלחמת ששת הימים).

בג' סיון תש"ח הוכרזה הפסקת אש בין צה"ל והלגיון הערבי בירושלים למטרת התארגנות מחודשת. בראש חודש תמוז חודשו הקרבות, ולאחר שורת מתקפות הצליח צה"ל להשתלט בחזרה על חלקים מהגליל התחתון ואזור החוף במרכז הארץ.

בי"ב תמוז תש"ח הוכרזה הפסקת אש נוספת, ובהמשך אליה אירעו מספר קרבות נוספים שהתפרסו על תקופה של שנה נוספת, והסתיימו בנצחון היהודים בניסים גלויים והסכם שביתת נשק עם המדינות הערביות השכנות, שהאחרון שבו נחתם בכ"ג תמוז תש"ט.

רק עם סיומה של המלחמה, החלה ההתיישבות היהודית בארץ ישראל לגדול באופן משמעותי, אלפי מאות אלפי פליטי שואה יחד עם מאות אלפי יהודים מרחבי העולם הגשימו את רצונם לעלות לארץ ישראל, ויישבו מחדש את הארץ.

תוך שנה וחצי הוכפלה האוכלוסיה היהודית בארץ, ומנתה מעל למליון ושלוש מאות אלף תושבים.

יישובים רבים הוקמו על חורבות הכפרים הערביים שהתרוקנו מיושביהם במהלך המלחמה, ביניהם כפר חב"ד שהוקם על גבולות כפר ספריא.