יחוד (קבלה)

יחוד הוא לשון כללית של חיבור וזיווג של שני בחינות עליונות או שני פרצופים עליונים. מבואר שענין יחוד הוא המשכה, שנמשך מבחינה עליונה אל בחינה נמוכה יותר. ענין היחוד הוא על ידי גילוי והמשכה של אור עליון הגבוה משניהם.

יחוד שם הוי"ה ושם אלוקים

יחוד של שם הוי"ה ושם אלהי"ם ישנם שני דרכים. הראשון הוא ששם הוי"ה יורד למטה לשם אלהי"ם ונקרא שילוב הוי"ה באלוקים, ואז האל"ף של שם אדנ"י קודמת ליו"ד של שם הוי"ה, ששם אלוקים מלביש את שם הוי"ה. והאופן השני הוא ששם אלהי"ם עולה למעלה ונכלל בשם הוי"ה ואז היו"ד קודם לאל"ף. והיתרון והמעלה הוא כששם אלוקים עולה למעלה, כי כשהשם של הוי"ה יורד לבחינת שם אלקים להתלבש בו הנה הוא על ידי כמה צמצומים להיות התלבשות בבחינת יש, אבל כששם אלוקים עולה ונכלל בשם הוי"ה הרי זה בבחינת אין.

דרגות בייחוד

שני דרגות יסודיות בייחודים בעולמות עליונים הוא בחינת יחודא עילאה ויחודא תתאה. שיחודא עילאה הוא ייחוד של אבא ואמא, ויחודא תתאה הוא יחוד של זעיר ונוקבא.

המשכת נבראים חדשים על ידי ייחוד

על ידי ייחוד של בחינות עלינות נמשכים נבראים חדשים בעולמות בי"ע, מבואר שנשמות ישראל נמשכות על ידי ייחוד בבחינת זיווג גופני, ומלאכים נמשכים על ידי בחינת זיווג נשיקין.

ייחוד חיק

יחוד שנעשה בספירת העומר כהכנה , בבנית הכלי, לקבלת האור בחג השבועות יש גם בקריאת שמע שעל המיטה, שמכין ליחוד כ"ד.

יש גם בכל תפילת שמו"ע, ב"למען שמו באהבה", שמכין ל"שים שלום".

היחוד נעשה בהסתכלות על הפנים ולא על המצח ע"י שם ב"ן ומקורו ביוד' של של הצדיק בשם הנ"ל, למרות שזה ייחוד אחורי הוא חזק יותר ובונה את הכלי ומהווה את ההכנה הגשמית