רבי שמעון בר יוחאי
התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) היה מגדולי התנאים בנגלה ובנסתר, הוא גילה את חכמת הקבלה.
הוא היה בבחינת צדיק יסוד עולם, וכמובא במסכת סוכה[1] שאמר יכול אני לפטור את כל העולם מהדין, ואלמלא אלעזר בני עימי - מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואלמלא יותם בו עוזיהו עימי - מיום שנברא בו העולם עד סופו. מכך נראה שהוא היה בבחינת צדיק יסוד עולם, שהיה יכול לפטור את כל העולם בכל הדורות כולל דורו של אברהם אבינו עד ביאת המשיח, שאז יהיה "רוח הטומאה אעביר מהארץ", וכל זאת מכוח היותו נשמה כללית.
בדורו של רשב"י לא נראתה הקשת בענן, מפאת זכותו. וכאשר רבי יהושע בן לוי רצה לראותו בהיכלו בגן עדן, אליהו הנביא שאל את רשב"י, והוא אמר שאם נראתה הקשת בימיו, הוא לא ראוי לראותו[2]. בגמרא[3] מובא סיפור זה באופן קצת שונה: כאשר רבי יהושע בן לוי נפטר הוא עלה למעלה, וכאשר הגיע אל מקומו של רשב"י, הוא שאלו האם נראתה הקשת בימיך, וכשענה "הן" (מכיוון שלא רצה להחזיק טובה לעצמו) הוא אמר: אם כן, אין אתה "בר ליואי".
הוא היה ניצוץ של משה רבינו עליו הכתוב ש"זכרו תורת משה עבדי", ובדומה לכך רבי שמעון ש"תורתו אומנתו", וכך גם מובא בזוהר הקדוש.
עיקר ענינו של רשב"י הוא "תורתו אומנותו" עד שכל מי שעוסק בכך נקרא על שמו "רשב"י וחבריו". ומכאן שזה היה עיקר ענינו, ומובא בגמרא אודות גאונותו המופלגת, שאחרי שיצא מהמערה בה עסק בעיקר בנגלה[4] על כל שאלה ששאלו חותנו רבי פנחס בן יאיר, הוא תירץ כ"ד תירוצים. וכמובן, ששאלה ששאל רבי פנחס בן יאיר לא שאל אלא מפני שבאמת הוקשה לו ולא הבין, ואעפ"כ היה לרש"בי כ"ד תירוצים.
בלימוד הנגלה שלו היה יודע את כל פנימיות ההלכות[5]
מובא בגמרא שפעם אחת יצא עם תלמידיו לבקעה, ולפתע על פי ציוויו היא התמלאה דינרי זהב, ואמר לתלמידיו שמי שרוצה לקחת יקח, וכאן נרמז שרשב"י ממשיך את ענין הפרנסה בשפע, דבר הנמשך מהענין של "תורתו אומנתו", לכל יהודי.[6].
ראו עוד
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ כה, ב.
- ↑ בראשית רבה פרשה לה, ב.
- ↑ מסכת כתובות עז, ב.
- ↑ אגרת הקודש - פרק כ"ו.
- ↑ מאמר המשך תרס"ו.
- ↑ שיחות קודש תשל"ד חלק ב'.