בצלאל וילשאנסקי
הרב בצלאל וילשנסקי (מכונה צַלְקֶה חַרַסוֹנֶר על שם מוצאו מהעיר חרסון, כ"א שבט תרנ"ח-ב' סיון תשמ"א) למדן מופלג, חסיד נלהב, ירא שמים גדול, שו"ב ומוהל מתוך מסירות נפש בימי השלטון הקומוניסטי.
תולדות חיים
נולד בכ"א שבט תרנ"ח בחרסון לרב רפאל וילישאנסקי. משפחתו הינה מגזע חסידי חב"ד שאביה קבע את מגוריו בחרסון בהוראת אדמו"ר הצמח צדק. בסוף שנת תער"ב בהיותו נער בן ארבע עשרה וחצי בלבד, הגיע ללמוד בתומכי תמימים ליובאוויטש שם התמיד בלימודו ונחשב בין התמימים החשובים. עד תרפ"א למד שם, שאז התחתן עם רעייתו חיה בת הרב שניאור זלמן לוין (רומנובקר) מגזע הרמ"ק הקדוש.
בתקופת לימודיו שמע הרב בצלאל אלפי סיפורים - ברובם מפי ר' שמואל גרונם, אותם סיפר בדייקנות מדהימה - ונחשב לבעל שמועה המדויק ביותר.
היה תלמיד בבית המדרש לרבנים שיסד כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בנעוול.
אדמו"ר הריי"צ שלח אותו לבאטום שבגרוזיה - שם שימש כרב שוחט ובודק ומוהל במשך רבות בשנים.
לאחר מכן עבר לצרפת - שם מינהו הרבי לחבר ההנהלת המוסדות. אחר כך עבר למלבורן שבאוסטרליה, שם התגורר כחצי יובל שנים והיה חבר בהנהלת המוסדות.
הר"ר בצלאל היה ידוע ומפורסם כ"בעל שמועה". עשרות סיפורים היו חרותים בזכרונו, ובכל שיחה היה מתבל סיפורים חסידיים. לכל הזדמנות היה מוצא סיפור מעין הענין. נוסף על דייקנותו הנפלאה לספר כל סיפור בשם אומרו, ובדייקנות נפלאה, היה תמיד מתרגש כמי שחי ממש את הסיפור.
בעת שהתוועד עם הקהל כנהוג בהתוועדויותיו, שילב בדבריו סיפורים קצרים מחיי רבותינו וחיי גדולי החסידים.
משפחתו
- אביו: ר' רפאל ווילשאסנקי.
- חותנו: הרב שניאור זלמן לוין.
- רעייתו: מרת חיה.
- בניו
- הרב רפאל וילשנסקי.
- ר' חיים בער וילשנסקי.
- חתניו
- ר' דוד פרלוב.
- ר' שמעון שטילרמן.
- נכדיו
- הרב יוסף יצחק וילשנסקי - ראש ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש - צפת וחיפה.
- הרב שניאור זלמן וילשנסקי - ראש ישיבת תומכי תמימים מוריסטון
- ר' חיים אליהו וילשנסקי - קראון הייטס
- הרב משולם זוסיא שטילרמן - משפיע באוסטרליה
- הרב שניאור זלמן פערלאוו - מו"ל ועורך המהדורה השלישית של ליקוטי סיפורים
- הרב אברהם פערלאוו שו"ב בסידני, בשליחות הרבי
לקריאה נוספת
- יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד ברחבי תבל, בהוצאת חזק, תשע"ד
קישורים חיצוניים
- לקט סיפורים - לקט סיפורים שנרשמו מפי הרב בצלאל וילשנסקי מתוך תשורה לנישואי נינו עמוד 44 ואילך