מגילת אסתר
מגילת אסתר היא אחד מכ"ד כתבי הקודש, מן הכתובים המספרת את סיפור חג הפורים. המגילה נקראת בברכה בחג הפורים בערב ובבוקר.
בחסידות חב"ד נאמרו מאמרים רבים על מגילת אסתר וביאור סיפורה על דרך החסידות.
סיפור המגילה
סעודת אחשוורוש
במקרא
משתה אחשוורוש מתואר באריכות לפי ערך בפרקו הראשון של מגילת אסתר:
בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו. בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם. וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ. חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת. וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ. וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ.
— אסתר פרק א פסוקים ב-ח.
מניעים
המניע למשתאות זו על פי פשוטו של מקרא[1] הוא שבאותה השעה "נתקיימה המלכות בידו", שהיתה מלכותו בשיא תוקפה. ובאותה העת שקט ממלחמותיו בכיבוש העמים שמרדו בו.[דרוש מקור]
סיבה נוספת מובאת במדרשי חז"ל, באותה השנה סיימו העובדים להכין ולבנות את כיסא המלכות בדוגמת כיסאו של שלמה המלך. כסא שלמה הועבר ממלכה לממלכה במשך הגלויות עד שהגיע לידי אחשוורוש אלא שהוא לא ההין לשבת על כיסה זה, זאת לפי השמועה ש'פרעה נכו' מלך מצרים נחבל בנסותו לעשות זאת, לפיכך עלה בדעתו לבנות כיסה כדמותו ולכבוד הגמר עשה משתה בשמחתו.[2]
חז"ל במסכת מגילה[3] מסבירים כי המניע למשתאות אלו, היה הסברה כי שוב לא יזכו עם ישראל לחזור לארצם ולבנות את בית המקדש. חישובו התבסס על נבואת הנביא ירמיה[4]"כִּי כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה". לטענת אחשוורוש כוונת ירמיה היתה לגלות בבל שהחלה בשנת... ולפי חישובו זה בשנה השלישית למלוכתו בשנת.. עברו כבר השבעים שנה ועדיין לא נבנה המקדש, הסיק מכך שבטלה הנבואה ושוב לא יחזרו. המפרשים מוספים (מיוסד על מאמרי חז"ל[5]) כי באותה התקופה הפסיד אחשוורוש בשדה הקרב ומלכותו קטנה ולמרות זאת נשארו כל ישראל תחתיו, ראה בזה אחשוורוש סימן לשליטתו עליהם וברוב שנאתו עליהם רצה לטמאותם בסעודתו.[6]
האבן עזרא מסביר שהמשתה היה סעודת נישואים שלו עם ושתי המלכה.
חטא ההשתתפות בסעודה
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי: "מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה". אמר להם: "אמרו אתם". אמרו לו: "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע". אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו. אמרו לו: "אמור אתה". אמר להם: "מפני שהשתחוו לצלם" אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר. אמר להם: "הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים", והיינו דכתיב (איכה ג, לג): "כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ".
— תלמוד בבלי, מסכת מגילה, יב, א.
כעין דיון זה מובא גם במדרש שיר השירים[7] אמנם שם מובא שתוכן איסור ההשתתפות בסעודה הוא מפני "שאכלו מתבשילי הגויים". אמנם התמיהות על כך רבות[8][9]:לא יתכן שעל איסור מאכלות אסורים יתחייבו 'כליה'? מה גם שעל פי דרשת חז"ל[10] על הפסוק[11]"כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ" היו בסעודה מאכלים כשרים כרצון מרדכי היהודי ולא הוכרחו כלל לאכול באיסור ואכן לשונם של תלמידי הרשב"י הוא ש"נהנו" ולא שאכלו איסורים. במדרשים שונים[12] מובא כי בשעת הסעודה קלקלו בזנות.
במפרשים מבואר[8] כי לבד החטא שבעצם ההשתתפות, עיקר החטא הוא שההשתתפות הייתה מתוך הנאה מתוך תחושה של כבוד ושייכות לסעודה. הרבי מוסיף ומבאר[13]: כי חיוב הכליה בעקבות מעשה זה לא היה כעונש על חטא, אלא תוצאה ישירה ממעשיהם. על פי טבע ליהודים באותה התקופה לא היה זכות קיום, המלך אחשוורוש שלט בכל העולם, שרו הגדול והחשוב ביותר היה המן ששנא יהודים בכל מאודו. ולמרות זאת היות וקיום היהודים אינו על פי טבע רק באופן ניסי לא יכל המן להם, אולם בעת שנהנו מסעודת הרשע והחשיבו את מציאותו (וסיבת הדבר היא הרגשת עליונות הגוי והעדר ההרגשה כי יהודי נעלה יותר מהנהגת הטבע[14]), מעשה זה נוגד להשגחה המיוחדת שעליהם ובדרך ממילא גרמו שהשליטו עליהם את דרכי הטבע - גזירת המן ואחשוורוש.[15]
מפרשי המגילה[16][8] מבארים כי למרות טענת רבי שמעון בר יוחאי לתלמידיו כי סיבת הגזירה אינה מספקת, ולטענתו סיבת הגזירה היא משום שהשתחוו לצלם, טענתם לא נשללה והיא קיימת למסקנה, וגם רבי שמעון מודה לתלמדיו, אלא שרק לאחרי שנהנו מסעודת הרשע שוב התגלגל עליהם חטאם הראשון שהשתחוו לצלם. ומבואר על כך[17]: שתוכן שני החטאים זהה. השתחוו לצלם הוא החטא בהחשבת מציאות נוספת על הקב"ה. גם החטא בהנאה מהסעודה תוכנה הוא ההתפיסה שקיומם של עם ישראל תלוי גם בדרכי הטבע ובמלכי הגויים (עד שראו בהשתתפות בסעודה ערך וכבוד) והעדר ההכרה שגם דרכי הטבע הם בהנהגתו הבלעדית של הקב"ה רק שמלובש ומוסתר בדרכי הטבע.
אסתר המלכה
ניסיון ההתנקשות
גזירת המן
בלילה ההוא נדדה שנת המלך
סעודת אסתר ונס ההצלה
קביעת חג הפורים
כותבה
שמה
מגילת אסתר נקבעה על שמה שהיא בעיקר התעסקה בכתיבתו ובקביעתו כמסופר בגמרא[18] אדות בקשתה מהחכמים "כתבוני לדורות".[19]
ביאורי החסידות במגילת אסתר
שם השם במגילה
הטעם שלא נזכר שם הוי' בכל מגילת אסתר, הוא לפי שבפורים הוא גילוי אור אין סוף, שלמעלה מהויה.[20]
ענין זה שבכל מגילת אסתר לא נתפרש שמו של הקב"ה - מורה על ההעלם וההסתר של זמן הגלות, כך, שכאשר "קוראים את כל המגילה", לא מוצאים - טוענים עיני בשר - "שמו של הקב"ה" גם לא פעם אחת.
נמצינו למדים, שגם בזמן כזה אין מצבם של בני ישראל תלוי בחוקי הטבע, אלא בקיום התורה ומצוות, שלכן: כאשר "נהנו מסעודתו של אותו רשע" - נתהפך ממצב טבעי הכי בטוח לגזירה הכי איומה ר"ל, מעומק רום לעומק תחת; וכיצד נעשה ביטולה של גזירה הכי איומה זו - דוקא על ידי עמידה במסירות נפש על היותם "יהודים"[21], "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי"[22], שאז, נעשה ביטול הגזירה גם בניגוד לחוקי המדינה ש"כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב"[23].
קישורים חיצונים
שגיאות פרמטריות בתבנית:תנ"ך
פרמטרי חובה [ 1, 2 ] חסרים שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) חסר שם הספר.[[ {{{1}}}|ספר {{{1}}}]], [[טקסט:{{{1}}} {{{2}}}|פרק {{{2}}"}]]
הערות שוליים
- ^ רש"י פסוק ב' דיבור המתחיל 'כשבת'.
- ^ תרגום למגילה א, ב.
- ^ מגילה יא, ב.
- ^ ירמיה כט, י.
- ^ תרגום א, א.
- ^ פירוש 'מגילת סתרים' א, ב.
- ^ שיר השירים רבה פרשה ז, יג.
- ^ 1 2 3 מנות הלוי בהקדמה.
- ^ פירוש האלשיך למגילה (א, ח) ועוד.
- ^ מגילה יב, א וראה גם אסתר רבה פרשה ב, יג.
- ^ מגילה א, ח.
- ^ ראה אסתר רבה ז, יח. וראה מגילת סתרים על פרק א פסוק ב.
- ^ לקוטי שיחות חלק לא עמוד 171 ואילך.
- ^ ראה תורת מנחם התוועדויות חלק מו עמוד 156 ואילך (פורים תשכ"ו).
- ^ ראה גם תורת מנחם התוועדויות חלק מט עמוד 196 ואילך (פורים תשכ"ז).
- ^ פירוש רש"י על אסתר, ד, א.
- ^ מנות הלוי שם ולקוטי שיחות שם וראה תורת מנחם התוועדויות חלק לג עמוד 231 ואילך (פורים תשכ"ב).
- ^ בבלי מגילה דף ז ע"א.
- ^ ראה לקוטי שיחות חלק טז שיחה לפורים (א).
- ^ תורה אור דרושים על מגילת אסתר ק, ב. קכא, רע"ג. ובכ"מ.
- ^ ראה תורה אור מגן אברהם צז, א. צט, ב.
- ^ מסכת מגילה יג, רע"א.
- ^ תורת מנחם תשי"ז חלק ב' עמ' 166.