לקח טוב
מדרש לקח טוב, המכונה גם פסיקתא זוטרתא, הוא ביאור על חמשת חומשי תורה ועל חמש מגילות על פי מדרשי התלמוד: מכילתא, ספרא, ספרי ויתר המדרשים הקדומים.המדרש חובר בידי ר' טוביה בן אליעזר, בן המאה ה-11 (לפי אוצר הגדולים אלופי יעקב הוא חי בשנת ד"א תת"ן בערך (1090) בימי רש"י ורבי יצחק אלפאסי).
הספר נדפס בשנת ה'ש"ו (1546). רבי טוביה חי בעיר קסטוריה ביוון. מעידים עליו בן ארצו, ר' יהודה ב"ר משה משקוני (מחבר פירוש על רבי אברהם אבן עזרא), וכן ר' מנחם תמר (אף הוא מחבר פירוש על רבי אברהם אבן עזרא).
בפירוש לפרשת יתרו מצוטטים תאריכים אשר עשויים להצביע על מועד כתיבת החיבור. בפירוש על המילים "בחודש השלישי לצאת בני ישראל", נכתב: "בתחילה היו מונין ישראל ליצירה (בריאת העולם). חזרו למנות מיציאת מצרים. חזרו למנות לבניית הבית, שנאמר: "ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה". (הבית השני) לא זכו למנות לבניינו, מונין לחורבנו. וזה לנו עתה א' ל"ט (1039 לחורבן הבית, דהיינו 1109 לספירה) שהוא ד' תתס"ז לעולם ולא עוד אלא שאנו מונים למלכות יוונים א' תי"ז (מניין השטרות של היוונים החל בשנת 312 לפנה"ס, לפיכך השנה היא 1105 לספירה)". יוצא מכאן שהשנים 1105 ו-1107 הן ככל הנראה חלק משנות חיבור המדרש. במדרש מוזכרות גזירות תתנ"ו, בפירוש לפרשת אמור על המילים "המוציא אתכם מארץ מצרים להיות": "ואני כותב להיות זיכרון מעשה שעשו קדושי עליון קהל מגנז"א , שמסרו עצמם ואת נשיהם ובניהם ובנותיהם ביום אחד בפרוס חג השבועות ונשחטו כאיש אחד על קידוש שם אלהי ישראל בשנת ד'תתנ"ו לבריית (לבריאת) העולם, כשנתנו יד יושבי הארץ לעלות לרשת משכנות עליון. ועליהם ועל כיוצא בהם הכתוב אומר: "וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא-נִקֵּיתִי" ". לפיכך, אפשר להסיק כי חתימת החיבור נערכה אחרי הגזרות.
גם בפירושו לפרשת שמות הוא מתייחס לגזרות הרבות הבאות על עם ישראל. על המילים "ושלחתי את ידי" נכתב: "ובשנת... אלף ועשרים ותשע לחורבן בית שני (שנת 1097)... מרנא ורבנא טוביהו - בנו של רבינו הגדול אליעזר זצ"ל, הבין בספרי אלהינו ונתן את ליבו אורך גלותינו, כי אזלת יד, ואפס עצור ועזוב, והנה כלו כל הקיצים, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, כעניין שנאמר "אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב" ... ואנו מביטים לצור ישענו כי כימי מצרים יראנו נפלאות."
בשל ציטוט זה עולה אפשרות אחרת לפיה מדרש "לקח טוב" חובר באזור צרפת או גרמניה (שנקראו באותם הימים בשם "ארצות אשכנז") ומייחסים את חיבורו לר' טוביה בן אליעזר, אשר חי במַאגֶנְצָה, בדורו של רש"י.אבל שלמה בובר מפריך את דעה זו. המדרש היא מבאר את הפסוקים לפי הפשט(כך אומר הרבי.) או בדרך הרמז. לעתים מסתמך המחבר על כללי הדקדוק ועל ניקוד המסורה בפירושו.
לכל פרשה ישנה הקדמה קטנה המתחילה תמיד בפסוק אשר נזכרת בו המילה "טוב", ועל הפסוק הזה מתחיל המדרש.
הוצאות המדרש
שתי ההוצאות הראשונות של המדרש בדפוס, בשנים 1546 (ונציה) ו-1564, היו חלקיות והביאו את המדרש על שלושה ספרים בלבד - ויקרא, במדבר ודברים.
ההוצאה המלאה הראשונה של המדרש יצאה על ידי הוצאת שלמה בובר מלבוב בשנת תרל"ח (1878). את החלקים שנוספו אספו משלושה כתבי יד: כתב יד ירושלמי שהיה בידי החיד"א, כתב שני מאוצר הספרים בפירנצה וכתב שלישי מאוצר הספרים מסנקט פטרבורג.לאחרונה הו"ל על ידי הוצאות זכרון אהרון על פי מהדורת בובר עם הגהות מהר"י פערלע וביאור הרא"ם ושמו אברהם
