אבנר חי שאקי

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לחב"דפדיה ועזרו לערוך אותו.

הפרופסור אבנר חי שאקי, פרופסור למשפטים, נולד בצפת בשנת תרפ"ו. הוא כיהן כחבר כנסת מטעם המפד"ל בכנסת השביעית ובמושבי הכנסת ה-‏11-14. שאקי כיהן כסגן שר החינוך והתרבות בכנסת השביעית וכשר לענייני דת בכנסת ה-‏12.

השר שאקי היה מהלוחמים הגדולים למען גיור כהלכה ולתיקון חוק השבות ומיהו יהודי. קידש שם שמיים כאשר פרש מהממשלה בגלל אי-תיקון חוק מיהו יהודי. כתוצאה ממעשהו זה זכה לקירובים רבים מהרבי ואף זכה לשהות ביחידויות אצל הרבי למעלה משש שעות!

פרופסור שאקי, שהתגורר ברמת אביב, היה ידיד אמת של ישיבת חב"ד במקום, והקפיד להשתתף בכל האירועים שאורגנו על ידה.

לפני שנים אחדות העניק פרופסור שאקי ראיון נרחב ל'שבועון בית משיח', בו סיפר על מאבקו למען תיקון חוק 'מיהו יהודי', שבמסגרתו עסק בחיות ובכאב רב, ועל הקשר המיוחד לו זכה מהרבי מה"מ:

"הקשר שלי עם הרבי החל בשנת תשל"ב בעקבות הצבעתי בכנסת למען הוספת המילה 'כהלכה' לחוק מיהו יהודי.

בעקבות אותה הצבעה דרמטית, התפטרתי מהכנסת. עד אז לא היה לי קשר ישיר עם הרבי. מובן, ששמעתי על הרבי וידעתי על קדושתו וצדקתו, אבל לא יותר מכך. מאז אותה הצבעה למעשה, החל הקשר הישיר עם הרבי.

היתה זו הכנסת הראשונה בה הייתי חבר מטעם המפד"ל ומטעמה כיהנתי כסגן שר החינוך. כשהנושא עלה לדיון, חשתי כי מדובר בנושא מצפוני חשוב מאין כמותו. כבר קודם לכן הייתי משמיע את דעתי בכל מקום בעניין זה בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים. הנהגת המפד"ל לא בדיוק אהבה את הקו הברור שהובלתי. אחד מבכירי המפד"ל אמר לי אז 'בהצבעה על החוק, תמנע או תעדר'. הוא אמר לי אז: "אנחנו נדאג שיקראו לך החוצה מספר דקות לפני ההצבעה, אתה תעדר ולאחר חמש דקות תחזור למליאה שמח וטוב לבב". כך ניסו לשכנע אותי כדי שלא ארים את ידי בעד תיקון החוק.

כשהלחץ גבר ואני לא השתכנעתי, הוסיף אותו בכיר ואמר לי "מה אתה צריך בעיות, יש לך דירת שרד, יחס מכובד ומעמד ואת כל זה אתה תפסיד בשניה אחת, אם תצביע בעד תיקון חוק מיהו יהודי". גם ראש הממשלה גולדה מאיר ניסתה להניא אותי מלהצביע לפי הראוי. היא שלחה אלי אנשים שהודיעו לי כי אם אצביע בעד תיקון החוק, אני מוציא את עצמי מהממשלה, ואפסיד את מקומי בממשלה באופן אוטומטי. השבתי כי עבורי מדובר בעניין עקרוני ראשון במעלה ו"אם לעת כזאת הגעת למלכות", אם הגעתי להיות סגן שר בשביל להלחם על דעתי, אלחם; אם הם מציעים לי להצביע נגד מצפוני, לא אוכל להעדר מההצבעה או להצביע עם הממשלה.

לאחר ההצבעה החלטתי להקדים אותם ולהגיש מכתב פיטורין ובזאת סיימתי את תפקידי כסגן שר החינוך. קיבלתי הוראה לעזוב את דירת השרד והמכונית הממשלתית. השבתי שלא נולדתי עם מכונית ודירת שרד.

כמה לילות לאחר מכן, בשעה 2 בלילה, שמענו לפתע נקישה בדלת. חששנו לפתוח את הדלת בשעה מאוחרת כל כך. הסתכלתי בעינית הדלת וראיתי יהודי שהכרתי, עו"ד יחיאל גרטנר, הוא למד עמי משפטים. כשפתחתי לו את הדלת התנצל על כך שהגיע אלי בשעה מאוחרת, ואז אמר לי שיש לו מסר עבורי מהרבי מליובאוויטש, אצלו היה לפני מספר ימים. הוא סיפר לי שהרבי ביקש ממנו לעלות אלי מיד כשיגיע לארץ הקודש וימסור לי 'יישר כח' על ההצבעה בעד תיקון החוק והוסיף ברכות עד בלי די.

מר גרטנר ציין בפני שהרבי ביקש ממנו לא להתמהמה בשליחות ומיד כשינחת בארץ ישראל שיבוא למסור לי אישית את השליחות. הרבי הוסיף - ציין גרטנר - כי ישמח מאוד לפגוש אותי כשאבוא לניו-יורק.

הייתי המום ונרגש עד כדי דמעות. לפתע פתאום חשתי מהי מנהיגות אמיתית. כיצד יושב לו רבי בברוקלין, ומה שמעניין אותו זה לעודד ח"כ שהצביע בעד "מיהו יהודי".

חודש ימים לאחר מכן נסעתי לארצות-הברית יחד עם רעייתי. כבר בשדה התעופה קיבל את פני ר' יקותיאל ראפ בשליחותו של הרבי. בחצר הרבי התקבלנו בכבוד גדול. אני זוכר שהייתי בשמחת תורה, והרבי הושיב אותי לידו בהתוועדות ונתן לי תודה והוקרה על מאבקי, הרבי הזכיר בכמה התוועדויות את 'קידוש ה שעשיתי, כאשר הביטוי של הרבי היה שזה הצבעה של קידוש שם שמים, וסוף הדבר הזה לנצח.

נכנסתי ליחידות בשעה אחת בלילה והיא ארכה כשלוש שעות. ראשית כל התעניין הרבי במשפחתי ובקורות חיי. סיפרתי לרבי על אבותיי, שבמשך ארבעה דורות רצופות היו ראשי אבות בית הדין בעיה"ק צפת. לאחר מכן סיפרתי כיצד התחלתי להיאבק על "מיהו יהודי". התרגשתי מאוד כשהרבי אמר לי שהוא כבר ראה את החוברת שהוצאתי לאור.

באותה יחידות נתן לי הרבי את הכיוון להמשך המאבק. הרבי אמר שכדאי להעמיק ולהרחיב ולפתח את שנכתב בחוברת על מיהו יהודי, הרבי נתן לי את הדחיפה לכך, וגם סייע לי בהוצאות הכספיות של המחקר שערכתי בנושא מיהו יהודי. הוא הוסיף ואמר שיעזור בכל מה שאצטרך.

הרבי התעניין גם בכל המהלך שהביא לפרישתי. שאל כיצד הגיבו במפלגה, ומדוע לא הצלחתי לשכנע אותם, ואיך אני מסביר את התנהגותם של אנשי המפד"ל בנושא. במשך כל היחידות הרבי חזר ואמר כ-‏20 פעם "יישר כח", למעשה בכל פעם שנושא פרישתי עלתה בשיחה... ראיתי את שביעות רצונו הגלויה מהמעשה.

הרבי התעניין גם על הנושאים שאני מלמד במשפטים וענייני דת ומדינה והביע התעניינות בנושאי דת ומדינה שאני מלמד. הוא שאל כיצד מגיבים השומעים ומה היחס שלהם, לנושא דת ואמונה. זו היתה החויה המרגשת ביותר בחיי - הפגישה הראשונה עם הרבי.

אולם גולת הכותרת של היחידות הזאת היתה בדבריו הנבואיים שחרוטים עד היום בלבי. הרבי אמר בין השאר: "ספורטאי אמיתי עושה כמה צעדים לאחור לפני שהוא עומד לתת זינוק קדימה. עכשיו אתה נמצא בשלב של כמה צעדים אחורה", ואז הוסיף הרבי: "אמנם היית צריך להתפטר מתפקידך אבל אתה עוד תחזור בכבוד גדול ותהיה שר!"

למען האמת, אמרתי לאחר מכן לרעייתי ולידידי, כיצד הרבי מבטיח לי שאקבל משרת שר, איך בכלל אחזור למפד"ל? הרי הם זרקו אותי?! הייתה תחושה שאין בכלל עם מי לדבר במפלגה, דבריו של הרבי נראו תמוהים מאוד.

הנבואה אכן התגשמה. שנים רבות לאחר מכן הגיעו ראשי המפד"ל לביתי, והציעו לי מקום מכובד לכנסת, כאשר אחר-כך נבחרתי ליו"ר המפד"ל והשר לענייני דת. ראיתי אז במוחש את מימוש נבואתו של הרבי משנת תשל"ב... יש לציין, שכשנבחרתי לתפקיד יו"ר המפד"ל הייתי אצל הרבי בשנת תשמ"ח בהתוועדות, הרבי מצא לנכון לדבר עלי במהלך ההתוועדות ואמר שישנו כאן אחד שעלה לגדולה ושיבח אותי על מעשי. חשתי אז, כי מעגל נסגר, הרבי הבטיח לי לפני שנים שאחזור להיות שר, וכך אירע"...

הבטחתו של הרבי לפרופ' אבנר חי שאקי בשנת תשל"ב כי הוא עוד יחזור להיות שר, התממשה בהפתעה גמורה. לקראת הכנסת ה-‏11 כאשר מצבה של המפד"ל היה בכי רע, והסקרים הראו שמצבה של המפד"ל בכי רע, הגיעו ראשי המפד"ל לפרופ' אבנר חי שאקי וביקשו ממנו לחזור חזרה למפלגה. באותה תקופה הוא נבחר בהפתעה גמורה ליו"ר המפד"ל.

מר שאקי ראה בכך התממשות נבואתו של הרבי מה"מ, ומיד לאחר בחירתו נסע לרבי. הוא התקבל בחביבות רבה ונכח בהתוועדות פרשת עקב תשמ"ח. באופן מפתיע הקדיש הרבי דברים לבחירתו, וכך אמר הרבי:

כל מאורע שקורה לאדם ועל אחת כמה וכמה מאורע חריג שלא בדרא דאוני, שבא לו בהפתעה גמורה - צריך לנצלו באופן שעל ידי זה יתוסף בענייני יהדות תורה ומצוותיה.

ולדוגמה: אדם שעלה לגדולה על ידי מינוי דרבים, מינוי שאושר וכו' עליו לדעת שהמטרה והתכלית שבשבילה נתמנה ועלה לגדולה היא - כדי שינצל את מעמדו זה להוסיף בחיזוק והפצת תורה ויהדות... גם כשרואה שישנה התנגדות, מניעות ועיכובים, וכל שיוסיף בחיזוק והפצת תורה ויהדות - הרי, לא זו בלבד שאין זה גורם לו חלישות ח"ו, אלא אדרבה, המניעות והעיכובים מעוררים אצלו כוחות נעלמים להתגבר ולהוסיף ביתר שאת וביתר עז בהפצת היהדות, וזוהי הסיבה האמיתית להתנגדות כו' - מכיון שרוצים מלמעלה שעבודתו תהיה באופן של התגברות יתירה ולכן אין לו מה להתפעל מהמניעות והעיכובים, ואדרבה להתגבר עליהם כו' ביודעו נאמנה ש"דבר אלוקינו יקום לעולם".

"כשעברתי בחלוקת הדולרים בשנת תשמ"ח, הרבי קיבל אותי בחיוך, ושאל אם אני זוכר את מה שאמר לי בקשר למשל עם הספורטאי שעושה מספר צעדים אחורה בשביל לזנק קדימה..."

במשך השנים היו לי הזדמנויות נוספות להיכנס ליחידות. היחידות השניה התקיימה בקיץ תשל"ה, אז כבר זכיתי להביא לרבי מפרי עמלי, 1200 דפי כתיבה של מחקר שערכתי בנושא 'מיהו יהודי'.

כשנכנסתי לרבי הגשתי לפניו את מחקרי בנושא. הרבי דפדף במחקר וגילה זיכרון פנומנלי שכמותו לא נתקלתי מימי חיי. אני זוכר שאני ואשתי עמדנו מסתכלים. הרבי החזיק בידו את דפי המחקר שהבאתי. הוא דפדף ודפדף ואני חשבתי לתומי שהרבי מרפרף על מה שכתבתי מתוך נימוס או סקרנות. לאחר חצי שעה סיים הרבי לדפדף ב-‏1200 העמודים שהראיתי לו והוא התחיל לשאול ולהעיר על תוכן הדברים שכתבתי, דברים שהבחין בהם במשך שניות ספורות! במחקר היו פסקי דין בנושא "מיהו יהודי" מאנגליה, אוסטרליה, ניו-זילנד, אמנה בינלאומית, וכן חוות דעתם של חמישים החכמים שכתבו לבן-גוריון בנושא מיהו יהודי. הרבי זכר כל פרט מהכתוב ופשוט התחיל לדון איתי על נושאים שגם אני כבר לא זכרתי שכתבתי במחקר. עד היום אני משתאה כיצד ברפרוף של כמחצית השעה עבר על כל החומר והיה בקי ברזי המחקר!

קשה לתאר את הבקיאות המדהימה שהרבי הוכיח לאחר קריאה כה קצרה בכל פרט ופרט שכתבתי. הרבי התפלפל איתי על נושאים שונים כמו למשל "בית המשפט אמר כך וכך, אז איך אתה מסביר זאת לפי דבר אחר שנכתב במקום אחר בספר?!" ואני עומד כולי נפעם ונדהם, איך הוא שם לב בתוך זמן קצר על פיסקה פלונית ואלמונית מתוך מאות ציטטות של פסקי דין ומאמרים משפטיים סבוכים בנושאי "מיהו יהודי".

נוכחתי אז לדעת מהו זיכרון גאוני. הרמב"ם כתב באחד מאיגרותיו "שחנני הא-ל שכל דבר שהוא רואה לא שוכח לעולם". כשראיתי ביחידות את הזיכרון והתפיסה המדהימה של הרבי, אמרתי לעצמי שהוא כמו הרמב"ם...

בדפי הספר ניתחתי את מהותו של חוק השבות, ואת חוק השבות של בתי הדין בנישואים וגירושין; ניתחתי את המילה 'יהודי' בחוק בעשיית דין בנאצים. לאורך כל הדרך אני מוכיח שיהודי זה אך ורק על-פי ההלכה. לאחר שהרבי גמר לדבר איתי בארוכה על מחקרי, הוא אמר לי את הדבר הכי חשוב ומרגש ששמעתי בחיי: הרבי אמר כך: "לאחר מאה ועשרים כשתהיה תחיית המתים, לא רק בני אדם יקומו לתחיית המתים, אלא גם ספרים בעלי ערך דתי והלכתי, והספר שלך יהיה בין אלו שיקומו לתחייה". המשפט הזה ריגש אותי בצורה לא רגילה.

הרבי כמובן המשיך לחזק וביקש לא להרפות מהמאבק על מיהו יהודי ושכל עוד שהחוק הזה לא יעבור והכנסת לא תכיר בגיור כהלכה - יבואו גויים ויכנסו לישראל דבר שיסכן את קיומנו כאן בארץ ישראל.

בפרספקטיבה לאחור - אמר שאקי - כשרואים את המצב המתרחש בעקבות אי תיקון החוק, ובפרט בעשור האחרון, אני רואה כי הרבי דיבר אז דברי נבואה של ממש, דברים מפורשים וברורים, מה יתרחש בארץ ישראל אם ח"ו החוק לא יתוקן. הוא אמר ברורות שארץ ישראל תוצף במאות אלפי גויים מכח חוק השבות. בדיוק מה שקורה היום...

הרבי היה נושא הדגל בנושא. כאשר אף אחד לא ראה את המצב לאשורו, ראה הרבי בראייה הנבואית שלו שכל מה שאנו רואים כיום, מתממש לנגד עינינו. אני גאה שעשיתי את רצונו של הרבי בנושא מיהו יהודי.

הרבי פעם התבטא באוזני שלא די עם הצרה והבעיה שחוק השבות מאפשר להעלות נכדים של יהודים שהם עצמם גויים, אלא שגם כאלו שלא גוירו כהלכה יוכלו להיכנס לארץ. אמרתי אז לרבי שישנם כאלו שאמרו לי, שגם המילה "כהלכה" לא תעזור כיון שיש גם 'הלכה' של רפורמים. הרבי שלל זאת ואמר שהלכה פירושה "הלכה למשה מסיני" ולא מי שעושה כל מיני טריקים שמשתנים מעת לעת, זו לא נקראת הלכה.

במהלך היחידות הרבי דיבר הרבה גם בנושא "שלימות הארץ". הוא ראה את הדברים שזורים וקשורים זה בזה, כאשר הוא מדגיש שצריך שלימות בכל שלושת העניינים, כיון ש"הא בהא תליא". אני זוכר משפט מעניין של הרבי: "מי שמוכן לוותר בנושא שלימות העם יהיה גם מוכן לוותר בסופו של דבר בנושאי שלימות ארץ הקודש ובטחונה". לצערי הגדול ולבושתנו, גם דברים חוצבים ונוקבים אלו של הרבי מתקיימים בנו, כאשר כל אותם חוגים שויתרו על נושא "מיהו יהודי", ויתרו מזמן על ארץ הקודש. עד היום מהדהדים באוזני דבריו של הרבי שאמר שצריך לקשור את שלושת השלמויות אחד בשני.

כשהרבי היה מדבר על "מיהו יהודי", ראית כאב וצער על פניו שקשה לתאר זאת. הרבי שאל בכאב: "כיצד זה שחוק השבות מאפשר ללא יהודים לבוא ארצה?" והמשיך: "בשוב ה' את שיבת ציון" הולך על יהודים ולא על גיור של רפורמים. הרבי חזר כמה פעמים על המשפט שזהו עוול שאין לו כפרה, והוא דרש ללחום ולהשפיע בקרב הציבור בנושא זה עד כמה שאפשר.

אני יכול לומר שהרבי היה נראה כאוב בצורה לא רגילה כשהיה משוחח על 'מיהו יהודי'. הוא היה מדבר על כך בלהט לא רגיל ובלי הרף. אני זוכר שהרבי דפק על השולחן והגביה את קולו ואמר "זה פוגע בשלמות של אורייתא וקוב"ה וישראל שזהו חד".

אגב, אני נזכר שאמרתי לרבי ביחידות ששמחתי לראות כי בכפר חב"ד לומדים ילדים מכל העדות, והלוואי וכך יהיה בכל מקום. הרבי אמר לי "ישראל בני מלכים" וחזר על כך פעמיים! צריך להשקיף על כל היהודים כבני מלכים ללא הבדלים ומחיצות. אצל הרבי ראינו מהי אהבת ישראל צרופה לכל יהודי ויהודי באשר הוא.

עד לפגישתי עם הרבי לא ראיתי מעולם עמידה כה איתנה באמונה עזה שכזו כפי שהוא עמד מאחורי הדברים שהאמין בהם. כמה להט ראיתי אצל הרבי, כאשר דיבר על הנושאים הקשורים לקיומו של העם היהודי. כשהוא דיבר על שלמות העם והארץ, הרגשת במוחש שהדבר נוגע לבריאותו ולמצבו האישי. הרבי אמר שבעניין זה אין פשרות והכל צריך להיעשות אך ורק על פי ההלכה.

במשך השנים הרבי המשיך לעודד ולהדריך אותי בנושא הוצאת ספר המחקר על נושא 'מיהו יהודי'. מידי פעם כשהיו לי תגליות ופסקי דין חדשים בנושאים אלו, הייתי שולח אליו.

לאחר היחידות שלי, הרבי הוציא מכתב בו הוא פונה שיעזרו לי בהוצאת הספר, וכך כתב: נעם לי להוודע אשר עומד מר לגמור בקרוב מחקר ממצה בקשר עם חוק השבות (מיהו יהודי) בהמשך למאבק המבורך מאז ומקדם, בהבעי' המפורסמת האמורה דמיהו יהודי... ותקותי חזקה אשר מי שיש בידו לסייעו במימון המחקר והכנתו לדפוס והו"ל - מסייע לו בחפץ לב לתת למר האפשרות להוציא לפועל כל האמור בהקדם זמן ובאופן ובצורה מתאימה... וחזקה על בני ישראל אשר נותנין בעין יפה לכל כיוצא בהאמור, ובפרט בקשר עם הבעיה האמורה, מיהו יהודי, המעמידה בסכנה שלמות עמנו עם בני ישראל הקשורה בשלימות ארצנו ארץ ישראל.

בסיום המכתב הרבי הוסיף חלק המרמז גם על המאבק בתוככי המפלגה: ואשרי חלקם של כל אחד ואחד הלוקחים חלק בניצחון ההלכה מבלי להתבייש מפני המלעיגים ואפי' הם מתוך חבריו מלפנים.

כל העת הרבי לא הפסיק להתעניין אודות מחקרי. ביחידות השלישית הרבי דרש ממני להוציא את הכרך השלישי של הספר, לעדכנו ולמצות את כל תוכנו של נושא מיהו יהודי. משום כך עד עצם היום הזה אני רואה את דבריו של הרבי נר לרגלי, לעסוק ולהעמיק עד כמה שיותר בנושאי מיהו יהודי מכל הבחינות והמובנים.

בחודש כסלו תשמ"ז, הרבי אף הנחה את הקוים שאני צריך להוסיף במחקרי, וכך כתב: "בנוגע למהדו"ת דספרו: לכאורה התפתחות העניין הוכחה דצ"ל [דצריך להיות] הוספה בביאור: 1. דאין שליח לדבר עבירה (ואין נפק"מ מי המשלח). 2. דבנ"י [דבני ישראל] מסנ"פ [מסירות נפש] בפועל שלא לכתוב על קרן השור אפילו, ומבלי כל עשיה נוספת כלל שאין להם חלק בה'"

אפשר לומר שהרבי הנחה אותי ממש בכל מהלך המחקר, עודד ודרבן והמריץ אותי שאעסוק ולהתעמק בנושא מיהו יהודי, ולא להרפות מהעניין ולו לרגע.

כשעברתי בחלוקת הדולרים בעת שהייתי אצל הרבי בשנת תשמ"ח יחד עם משפחתי, הוציא הרבי מעטפה עם סכום כסף גדול ונתנם לי בשביל ההוצאות עבור המחקר.

נפטר בליל שבת קודש, י"ט אייר תשס"ה.