שיחה:פנחס שיפמן

פנחס שיפמן

גר בחרקוב ר מאיר גורקוב סיפר עליו אחד המיוחד מאלו אשר נודע בשמו לתהלה ולתפארת, ואשר ראוי לקבוע עבורו פ׳ מיוחד שיעלה זכרונו לטובה, הי׳ המהנדס ר׳ פנחס שיפמאן, קדוש וטהור נ״ע בג״מ. גודל צדקתו וחסידותו וענוותנותו אין לשער ואין להגיד, בל עניניו בעבודת ה׳ הי׳ בחילא יתיר ובמס״נ. הוא נשא משרה כבודה ועבודה אחראית ״אינזשענער״ בא׳ מבתי המפקד הגבוהים, ולפי אופן תנאי העבודה עפ״י הטבע הי׳ מן הנמנעות האפשרות להזהר בשמירת ש׳׳ק ובעיון תפלה, כי דבר השביתה והשמטת עבודה אפי׳ על יום א׳ היו מן הדברים החמורים ביותר ונחשב כבוגד במלכות, אם לא תחת אמתלא הגונה וסיבה מיוחדת ע״ז, כמו מקרה חולי ר׳׳ל ובדומה, והיו מוכרחים ג״כ לאשר ולקיים את הדבר ע״י תעודת רופא נאמן להם. ולהתפטר מעבודתו הי׳ ג״כ דבר שאי אפשר, מפני שעובדים מומחים מלומדים מסוגים אלו, היו מצויינים וספורים אצל הממשלה, ולא הרפום בשום אופן מעבודתם, והי׳ מוכרח לחתות האש בחיקו ולהזהר שבגדיו לא ישרפו. בעהי״ת אשר הוא עומד תמיד לימין אביון להושיע משופטי נפשו, נתקיימו שתיהן בידו, הוא שמר כל תשבתות כהלהכתן. על כל שבת ושבת הי׳ לו מס״נ מיוחד — המס״נ הותחל אצלו עוד מיום ו׳ עש״ק. מבעוד יום, עוד הרבה שעות קודם שקיעת החמה הפסיק באמצע עבודתו, ונמלט ממקום עבודתו בבורח מן הסכנה, ולא התחשב בשום חשבונות, מה יהי׳ בסוף ובמה יתנצל, כי שערי התירוצים כבר ננעלו אצלו, הוא רץ בבהלה לביתו להכין א״ע לכבוד השבת, ולקבל פני שבת מלבתא, וכן הי׳ בכל השבתות וגם בימים טובים, ולתפלת המנחה ככה הוא עומד בביהבנ״ס, מרוחץ ומנוקה מלובש בגדי ש״ק, פניו מלאים זיו ומבהיקים, והארת ש״ק שרתה עליו, ואומר ״פתח אלי׳ בו׳ רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן״ בכוונה עצומה ובנגינה מיוחדת בעריכות ונעימות, הוא מסיח דעתו מכל עובדין דחול, ושוכח גם על מושליו אשר יהלילו בו, ומנשא א׳׳ע לעולם עליון עולם המנוחה. כל העובר עליו בשעה שהוא מוציא מפיו את המילים הקדושים ״אנת הוא עילאה על בל עילאיך מאיליו וממילא שלא ברצונו הוא נשאר על עמדו, כאילו כח טמיר נעלם מושך אותו ומחזיקו שלא יעבור להלן, ומטה אזן קשבת לדברים אלו, כאילו הוא אומר דבר חדש ודבר פלא אשר לא שמע מעולם, ובא לידי התרגשות והתפעלות מתוכנם של דברים אלו, כל מלה ומלה שיוצאת מפיו נרגשת ונרגשת ברגש הלב עד שגם השומע מתרגש ומתפעל. כל יום הש׳׳ק מכניסתו עד יציאתו אינו סר במעט מביהבנ׳׳ס לבד לאכול סעודת שבת קודש. יש לו שיעורים הרבה ללמוד, הוא גומר את החומש עם פי׳ רש״י מסדר השבוע, הוא מעביר את הסדרה בטעמים ונגינות, הוא גומר את התהילים, לומד שיעור משניות ואגדה, משתתף הוא בלימוד הדא״ח עם חבורת התמימים. יום השבת יקר וחביב עליו עד מאוד הוא מתענג בו, וע״כ מעכב ומאחר יציאתו, ונתקיים בו מאמר רז״ל (במסכת שבת) ״יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא ומוציאי שבת בציפורי״. עד שעה מאוחרת בליל עוסק בלימודים. אכן למחרת — למהרת ש״ק, הוא אצלו יום הדין, הוא הולך ביראה ופחדים אל העבודה, ואינו יודע מח להשיב ובמה להתנצל, מדוע לא בא אתמול אל העבודה. במוחש ראה בזה מעשי נסים, הנהגה עליונה שלמעלה מדרך הטבע, ודבר פלא, אשר לא שאלו אותו ולא דרשו ממנו מאומה, כי לא ידעו ולא הרגישו גם אשר מקומו נפקד אתמול. חםרון עבודתו מיום ש״ק הי׳ משלים למחרת, ונתקיים בו ,,יצא בשלום ונכנס בשלום״. גם בבל יום מימות החול הי׳ מתפלל בציבור, בשחרית הי׳ מן המשכימים והמקדימים לבוא, והי׳ גומר את שיעורי הלימודים אשר קודם התפלה ואהרי התפלה, ואם אירע לפעמים אשר לא הספיק לגמור את שיעוריו בעת התפלה, שמשה לו ע׳׳ז שעת ההפסקה אשר היתה באמצע העבודה הנתונה לכל הפועלים, הפסקה במשך שעה באמצע, להשתמש בה לצרכם באכילה ושתי׳ וטיול, והוא השתמש בה לצרכו, זירז א״ע במהירות, ובא לביהכנ״ס, אשר בחשגחה פרטית היתה מקום עבודתו וגם מעונו סמוך לביהב׳׳נ, ובזו השעה הי׳ גומר את שיעוריו מסדר היום שלו. בימים הארוכים אשר שבת מעבודתו בעוד היום גדול, ברוב פעמים הי׳ בא לביהכנ״ם סמוך למנחה והי׳ שוהה עד שעה מאוחרת בלילה ועוסק בלימודים. הודות ליגיעתו הרבה, וענוותנותו הגדולה — אשר למד מכל אדם ואפי׳ מנער קטן אם הי׳ מרגיש שיכול לקבל ממנו איזה דבר תורה — נעשה בן תורה הגון. הי׳ בקי בחמשה חומשי תורה עם פי׳ רש״י, הי׳ בקי בתניא, והי׳ לו ידיעה והבנה בלימוד דא״ח, למד משניות ושמע את שיעור הגמרא מהר״ר א״ב בהבנה. מעשה צדקה שלו הי׳ בפזרנות יתירה, לכל דבר שבצדקה הי׳ מן הראשונים והי׳ נותן בעין יפה ובנדיבות לב, אירע כמה פעמים שהשעה היתה דחוקה לו. כי משכורתו המוגבלת לא הספיקה על חיים מרווחים, הי׳ מטופל בבנים, והי׳ מקמץ ומצמצם בהוצאת הבית, ולצדקה הי׳ מבזבז ונותן בלא חשבון. כשנודע הדבר שהוא דוחקעצמו וחי חיי צער היו משתמטים ממנו, שלא לגלות לפניו את דבר הצדקה חנחוצה, וכשהרגיש בזה הי׳ מתרעם מאוד, והיו מוכרחים לקבל ממנו את נדבתו אשר נתן יותר מכפי כחו ויכולתו, אכן זכות גדולה הי׳ לו אשר גם זוגתו עקרת הבית היתה ג׳׳כ אשה צנועה כשרה העושה רצון בעלה, וקבלה הכל באהבה ולא מחתה בעד וכל הנהגותיו הי׳ מקושר להתמימים בקשר חזק ואמיץ בחבה ואהבה יתירה, לא היתה התוועדות של התמימים שלא יקח חלק בה, הי׳ מכניס אורחים גדול, ביתו הי׳ פתוח לרווהה, ועניים הגונים היו בני ביתו אכלו ושתו אצלו וגם מצאו אצלו מקום לינה, והי׳ עומד עליהם ומשמשם בסבר פנים יפות. השתמשו בביתו להרבה דברים דמטמרין ומכוסין, היו מקרים אשר איזה אנשים מאנ״ש היו מוכרחים להתעלם ולהםתר במסתרים מפני אימת המלכות אשר רדפו אהריהם, היו מוצאים אצלו מקום מקלט, והכניס עצמו בס״נ להציל נפשות. פעל ועשה הרבה טובות לאנ״ש והתמימים בהשתדלות אצל הפקידים והשלישים ממכריו, כי היתה לו היכרות רבה, והתייחסו אליו בכבוד הודות להצטיינותו בעבודתו אשר הביא תועלת רבה להממשלה בהמצאות תדשות. גם בנוגע לחינוך ילדיו, הגם שהי׳ טרוד ועסוק תמיד בעבודה רבה, בכ׳׳ז הי׳ מסור ונתון לחנך את ילדיו על טהרת חקודש. בשבתות וימים טובים הי׳ מביא לביהבנ׳׳ס עמו ילדה בת שבע שנים וילד בבן ארבע, והי׳ מרגילם ומתנכם בעניית אמן וקדושה. בשעת החירום לא הספיק להמלט על נפשו ונשאר הוא וכב״ב בגיטו. קדוש יאמר לו זכותו יגן עלינו ועל כ׳׳י.