תומכי תמימים קורסק

ישיבת תומכי תמימים קורסק החלה לפעול בעיר החל משנת תרצ"ג עבור בחורים מבוגרים.

מחלקה לבחורים מבוגרים

במתכונת זו התקיימה הישיבה עד שנת תרצ”ה, אז נפתחה בווראניז’ מחלקה לבחורים מבוגרים, אליה נסעו התמימים מיכאל טייטלבוים, שלום וילנקין, שאול שטיינבאק. שאר התלמידים, הצעירים יותר, המשיכו ללמוד בקורסק.

למחרת יום הכיפורים תרצ”ו נקראו שלשה מהבחורים לצבא. הם שיגרו מכתב דחוף לרבי הריי"צ ובקשו את ברכתו. כאשר התייצבו, הם נשאלו שאלות רבות על עבודתם, מקום מגוריהם, משפחתם, ורק לאחר שחתמו על כל הטפסים שוחררו. כעבור מספר ימים נקראו שוב למבחן ואז קיבלו פטור המשחררם מהצבא. כאשר קיבלו את הפטור בישרו לרבי הריי"צ: "הבראנו", ורבינו השיבם: "מזל טוב לשלשתכם וברוכים תהיו בכל עבודתכם...".

הישיבה הייתה במצב רוחני מעולה, בעוד שהמצב הגשמי היה קשה מנשוא. עדות לכך ניתן למצוא במכתב ששיגר לרבי הריי"צ הת' שמעון שטיינבאק בשם תלמידי הישיבה: "כפי שפה עובדים ו’ פועלים [=תלמידים] עבודת הקודש [=לימוד התורה], בסדר נכון כמקודם, ח’ שעות נגלה וד’ שעות דא”ח, כידוע לכבודו, ומצבינו הגשמי בדרגא התחתונה, ואנו סובלים חרפת רעב בפועל ממש, ה’ ירחם, וע"כ [=ועל כן] באתי לבקש מכבודו בבקשה כפולה ומכופלת שישתדל עבורינו בכל האפשרות וישלח ממוצעים [=כסף למחיה]".

ובאגרת נוספת כותב יוסף וילנקין: "ונבקש לכבודם שישתדלו נא לשלוח לנו, כי צריכים אנו ביותר. וגם נוסף עובד אחד מקיעוו [=קייב", כי נחלו העובדים ר”ל [=רחמנא ליצלן] וד”ל [=ודי למבין. ביטוי הבא במקום שאי אפשר לפרט] [באותו זמן סגרה המשטרה את הישיבה בעיר קייב והתלמידים התפזרו לכל מיני ערים וזאת כוונתו נחלו העובדים]. השי”ת [=השם יתברך] ישמרינו מכל רע ח”ו}}.

מחלקה לבחורים צעירים

בשנת תרצ”ז נפתחה בקורסק מחלקה לבחורים צעירים בני ‎12-15‏. בראשות הישיבה עמד הת’ יחיאל מיכל רפפורט, ואיתו חבריו התמימים דובער גולדשמיד ושמעון שטילרמן. שלושה תלמידים אלה מסרו שיעורים לחילופין, בחסידות, בנגלה ובשולחן ערוך, ותוך כדי למדו בינם לבין עצמם לימודי הסמכה לרבנות.

כעבור שנה חלה ר’ מיכל עקב התנאים הקשים והאוכל הירוד והוכרח לחזור לבית הוריו בקייב. את מקומו מילא במשך תקופה קצרה ר’ שמעון שטילרמן, ובשנת תרצ”ט נשלח למקום הרב חנוך העניך רפפורט (אחיו של מיכל) שהיה בן 18, בברכת הרבי.

מלבד העול הרוחני, היה מוטל על הבחורים המבוגרים גם העול הגשמי, אשר פעמים היווה עול כבד במיוחד.

התנכלות השלטונות

עד סוף שנת תרצ”ט למדו התלמידים בבית הכנסת של העיר, ואז התגלה שהקג”ב בעקבות הישיבה. מאז, התקיימו הלימודים בבתים פרטים. מכיון שהסכנה היתה גדולה לא יכלו לשהות בבית אחד זמן רב, ולכן נדדה הישיבה מבית לבית.

אחד החסידים שבביתו שכנה הישיבה תקופה מסוימת, היה ר’ מענדל שיינמן. הישיבה עברה בביתם של חסידים נוספים, כמו ר’ בערל זלדין, ר’ ברוך שיפרין, ועוד. לאחר זמן התגברה הסכנה והישיבה נאלצה לעבור לצד השני של הנהר - לבתים של גוים. הייתה תקופה שהלימודים התקיימו ברפת של פרות.

הקג”ב המשיך כל העת במעקבו אחר הישיבה. באחד הימים כשיצאו מספר בחורים לרחוב, ניגשו אליהם שוטרים ועצרו אותם. בבית המעצר חקרו אותם, מה הם עושים ולאן הם הולכים, והתלמידים שתקו בחקירות ולא גילו דבר.

לאור התקריות נסע התמים העניך רפפורט למרכז הישיבות במוסקבה ולאחר שסיפר להם את כל המאורעות, הוחלט שבעקבות הסכנות תעבור הישיבה בקרוב לגרוזיה, שם המקום בטוח בהרבה, מכיון שהשלטונות פחדו מהגרוזינים שהיו אנשים תקיפים ביותר.

הישיבה המשיכה להתקיים עד חודש מנחם אב ת”ש.

תלמידי הישיבה

בשנים הראשונות של הישיבה למדו בה התמימים: בנציון קצנלסון, שאול שטיינבאק, יוסף וילנקין, שלום וילנקין. במשך הזמן נוספו אליהם בחורים נוספים שלמדו בקייב ועברו עם סגירתה של הישיבה שם, ביניהם: יעקב דובער גולדשמיד, אלימלך קפלן, מיכאל טייטלבוים, מיכאל רפפורט, שמעון שטילרמן.

בחורים נוספים שלמדו במשך השנים: מרדכי לוין, שלום בער פרידמן, ישעיה גופין, שניאור זלמן לוין, הירשל סלאוין, רפאל וילשנסקי, חיים בער ווילשנסקי, יהושע רסקין, שלום דוב בער פעווזנר, הערשיל צייטלין, יצחק גינזבורג, שניאור זלמן קצנלנבויגן, שלום בער מענקין, אברהם לוין, משה לוין, שלום מענדל קלמנסון.