רבי יוסי
רבי יוסי - ובשמו המלא: רבי יוסי בן חלפתא[1] - מגדולי התנאים בדור הרביעי. התגורר בציפורי שבגליל. מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, חברם של רבי יהודה ורבי שמעון ורבו של רבי יהודה הנשיא. נסמך בידי רבי יהודה בן בבא בתקופה שבה הטיל השלטון הרומאי איסור על הסמיכה. לו מיוחס החיבור סדר עולם, שעוסק בסדר הדורות ובמאורעות היסטוריים[2].
ענינו המיוחד של רבי יוסי ביחס לכל שאר התנאים הוא - "רבי יוסי נימוקו עמו תבנית:הערת שוליים " - "פירושו עמו, לתת טעם לכל דבריו, שהי' מיישב את דבריו"תבנית:הערת שוליים היינו, שדרך לימודו בכל התורה כולה [שהרי הוסמך איש מפי איש עד משה רבינו, היינו, שקיבל כל התורה כולה] היא באופן של טעם והסברה (בינה), "נימוקו עמו" ובניגוד לשאר התנאים, אף שבודאי השתדלו ללמוד באופן של טעם והסברה, מכל מקום, בריבוי ענינים היתה אצלם הגישה באופן ד"אם הלכה היא נקבל"תבנית:הערת שוליים. כן גם מצינו בירושלמיתבנית:הערת שוליים משמת רבי יוסי פסקה הבינה.
על פי תורת הקבלה, הוא היה מבחינת המלכותתבנית:הערת שוליים.
פסקיו
לפי שיטת רבי יוסי זמן בין השמשות הוא קצר מאוד וכהרף עיןתבנית:הערת שוליים, בניגוד לרבי יהודה שסובר שזמן בין השמשות נמשך י"ח דקות. להלכה אנו פוסקים כשניהם לחומרא, בכניסת השבת כרבי יהודה, וביציאתה כרבי יוסיתבנית:הערת שוליים.
משפחתו
- אחיו רבי שמעון בן חלפתא.
- בנו היה התנא רבי ישמעאל בן רבי יוסי, תלמיד חבר של רבי יהודה הנשיא.
- בן נוסף שלו הוא רבי אברדימוס בן רבי יוסי.
- בנו רבי אלעזר או רבי אליעזרתבנית:הערת שוליים בן רבי יוסי. היה נוהג שלא היה מעיד כלל. פעם אחת העיד וכמעט והעלו עבד לכהונה על פיותבנית:הערת שוליים