דאגה
דאגה היא סניף והבאה למידת העצב.[1]
דאגה גשמית
על דאגות גשמיות אמרו חז"ל, "דאגה בלב איש ישיחנה". ויש בזה שני פירושים[2]:
- יסיחנה מדעתו.
- ישיחנה לאחרים.
ופירש הרבי הצמח צדק: "לאחרים רק בגוף אבל מאוחדים אתו עמו, שמרגישים את ענינו"[3]
העצה והתרופה של ה'ישיחנה לאחרים', היא משום שעל ידי הסיפור לאחר, יוצאת הדאגה[4]
דאגה רוחנית
דאגה של יהודי ממצבו הרוחני, היא חיובית, כיוון שעל ידה יתקן את מעשיו.
בספר אמרי בינה מובא המעלה ב'דאגה רוחנית', בלימוד תורה:
כי העוסק בלימוד התורה לא בנקל יבא לשלימות לימודו כי אם אחרי היגיעה הרבה והצער הנפשו עד היותו מרוחק כמו יאוש בנפשו לעמוד על דבר החכמה, ומצטער בשפלות עצומה, ויגע ללבו בדאגה יתירה על העדר ההשגחה, עד שיחלה בגופו וכדומה, אז דוקא יבא על דעת החכמה לעומקה, באור המאיר בפנים מאירות ומסבירות כו', וכמאמר חז"ל - "אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר אדם כי ימות באהל".
הערות שוליים
- ↑ ספר התניא פכ"ו.
- ↑ מסכת סוטה דף מב
- ↑ תבנית:היום יום/כ"ה סיון.
- ↑ לקוטי תורה פרשת בשלח.
- ↑ אמרי בינה