האר"י
האר"י ז"ל - האלוקי רבי יצחק לוריא-אשכנזי. מגדולי חכמי הקבלה שחי בתקופתו של מרן רבי יוסף קארו. נולד בירושלים חי תקופה במצרים ואחרית ימיו היה בצפת. למד במצרים אצל רבי בצלאל אשכנזי (מחבר השיטה מקובצת). זכה לגילוי אליהו בגיל שלושים ושלש.
תולדותיו
מקובל וממפיצי תורת הקבלה. רבי יצחק לוריא נולד בירושלים בשנת שצ"ד, בגיל שמונה נפטר אביו רבי שלמה, והוא ירד יחד עם אימו אל דודו במצרים, שם למד תורה אצל הרדב"ז, בגיל חמש עשרה נישא לבת דודו, במשך זמן ארוך התבודד. בגיל שלושים ואחד לאחר פטירת רבי משה קרודבירו נתגלה בצפת כצדיק וקדוש, והחל ללמד את תורת הקבלה בצפת, כשהוא מקים עשרות תלמידים המכונים גורי האר"י בין הבולטים שבהם היו: רבי חיים ויטאל, רבי ישראל סרוג, ועוד רבים.
האריז"ל נפטר בה' במנחם אב שנת של"ב, בהיותו בגיל שלושים ושלש ונקבר בצפת.
חידושו ופעולתו בעולם הקבלה
האריז"ל הקים דרך בלימוד תורת הקבלה, כשהיא מכונה קבלת האריז"ל, לעומת שיטת רבי משה קרודבירו, בעל מחבר ספר פרדס רימונים ועוד.
תורתו
תורתו של האר"י נכתבה על ידי תלמידו המובהק רבי חיים ויטאל (מהרח"ו) בספרים הבאים: (נקראים "כתבי האר"י")
- עץ חיים
- שער הכוונות
- שער מאמרי רשב"י
- ליקוטי תורה
- שער מאמרי רז"ל
- מבוא שערים
האריז"ל בתורת חב"ד
חסידות חב"ד, הבאה כהמשך ישיר לחסידות הכללית, הינה בעצם תנועה המתנהגת ע"פ הנהגותיו של האריז"ל, ומהווה המשך ישיר לתורתו. אך בעוד שהאר"י ז"ל היה עוסק רק עם תלמידיו בלימוד תורת הקבלה, וכמו כן היה זה רק לבעלי מדרגה, אך תורתו הייתה גבוהה מהשגת האנשים הפשוטים, ענינה של תורת החסידות הוא לגלות את העומק שבתורת הקבלה גם בקרב יהודים פשוטים שאינם מסוגלים להגיע לדרגות נעלות כתלמידי האריז"ל.
בתורת חסידות חב"ד מובאים בנוסף על תורתו של האר"י, גם סיפורים רבים מחייו וממעשיו המהווים משלים ודוגמאות להסברת ענינים עמוקים בתורת החסידות. למשל, מוסבר בחסידות שעל מנת שאור הקו יוכל להתלבש בנבראים זהו בהכרח ע"י צמצום באור עצמו, כמשל על כך מסופר אודות האר"י ז"ל שהיה צריך 'למצוא' בעצמו "צינור דק" על מנת להעביר מתורתו לתלמידיו. הרבי מקפיד לכנותו האר"י החי, או האריז"ל החי.
האריז"ל והגאולה
בספר הזהר נאמר "בהאי ספרך דילך יפקון מן גלותא ברחמין", כלומר שדווקא ע"י לימוד פנימיות התורה עתידים ישראל להגאל.
מובן, א"כ, שאף תורת האר"י ז"ל ופעולתו בעולם הינם חלק מתהליך הגאולה.
הרבי הסביר שתרגום הפסוק "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", שהוא "ובני ישראל נפקו בריש גלי", רומז על שלבי הגאולה שעל ידי לימוד פנימיות התורה. דהיינו, המילה "בריש", היא ראשי התיבות של מגלי ומפרסמי פנימיות התורה. כאשר בין שאר האישים מונה הרבי אף את האר"י שראשי התיבות של שמו (רבי יצחק בן שלמה) הם אותיות של מילת "בריש".
כמו כן מסופר, שביום שישי אחר חצות היה האר"י הולך עם תלמידיו, ושאל האר"י ז"ל את דעתם לנסוע לירוושלים לשבת, מהלך של שעות ארוכות. התלמידים, הסכימו שברצונם לנסוע יחד עם רבם לירושלים. אך חלקם ביקש לגשת ולשאול רשות מנשותיהם לפני הנסיעה, כששמע זאת האריז"ל אמר שבזאת הפסידו הם עת רצון להבאת הגאולה השלימה כי באם היו מתרצים כולם ללכת יחדיו לירושלים היתה אז ביאת גואל צדק.
פיוטיו
בין השאר חיבר את הפיוטים אסדר לסעודתא ואזמר בשבחין הנאמרים (גם למנהג חב"ד) בליל וביום שבת קודש, בפיוטים אלו נרמז שמו בראשי החרוזים כשהוא חותם "אני יצחק בן שלמה לוריא".
אתרי האר"י
באיזור בצפת קיימים שלש מוקדי כינוס יהודים שקשורים לאר"י: בית כנסת האר"י (האשכנזי והספרדי), מקוה האר"י וקבר האר"י.
מקום קבורותו
מקום קבורתו בצפת לימין רבי שלמה אלקבץ,
כתב באהבת ציון "קבר האר"י... חקוק על האבן במראשותיו "ציון הרב המקובל רבינו יצחק לוריא", וסד בסיד ובימינו אצלו קבור בנו רבי משה..." וכן כתב חבת ירושלים.
במשך הדורות נוצר בלבול וצוין קברו במקום קבר בנו רבי משה.
לפי המקורות קבר האריז"ל, לימינו בנו ולשמאלו רבי שלמה אלקבץ.
ביקורו של הריי"צ
ביום ה' אב תרפ"ט, בשעה שש ורבע, שעה קלה לפני השקיעה, הגיע הרבי למקום הציון של האר"י. מאות מתושבי העיר שנודע להם דבר בואו של הרבי, כבר המתינו לו במקום. הרבי ניגש בדחילו, אמר תפילה קצרה מתוך הסידור, ולאחר מכן נשא עיניו למרום, ובדבקות נפלאה עמד על מקומו דומם בלי תנועה כלשהי. פה ושם נשמעה מפיו בכייה חרישית ומרה שהמסה את לבות הנוכחים. רבים מהנוכחים געו בבכייה שהפרה את הדממה הגלילית הקסומה ששררה במקום.
לאחר מכן ביקש הרבי, והגישו לו את חבילת הפנ"ים שהביא עמו, ובתום הקריאה הקיף את שלושת קברי הקדושים המקובלים האר"י, הרמ"ק וקברו של רבי שלמה אלקבץ הטמונים בסמוך. הרבי הוסיף לפקוד את קברו של ה'בית יוסף' והמשיך לבדו למערת רבי משה אלשיך, שם שהה שעה קלה. "..ושם הייתי רק בעצמי .. ושם דיברתי בעל פה ובכיתי בכי רב", כותב אדמו"ר הריי"צ ביומנו[1].