חיצון

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לחב"דפדיה ועזרו לערוך אותו. הסיבה היא: רוחני ומופשט מידי. לא אנציקלופדי.

חיצון הוא כינוי לאדם שעושה כל מה שנדרש ממנו בעבודת ה' אך הוא עושה זאת בחיצוניות.

כלומר, עבודת ה' שלו נעשית באופן של "מן השפה ולחוץ", ואין זה מגיע באמת מתוך לבבו.

מהסימנים לכך: כאשר מגיעים מאוד מהר להתלהבות בתפילה, ללא התבוננות ממושכת קודם לכן, כשהעבודה תמיד "זורמת" ואין כ"כ בעיות מה"צד השמאלי"^{[דרוש מקור]}.

הרבי הרש"ב אומר: שהדרך ליפול בזה היא כאשר לא משימים את הלב לפרטים, ולדוגמא: כשלומדים לא בעיון, אלא מתרגלים להעביר את הלימוד בצורה שטחית, כך גם בעבודה נגרם שהאדם מתייחס לה בצורה שטחית. ולכן, בכדי לצאת מזה צריך להתרגל ללמוד דוקא בעיון.

בשיחות הקודש מובא שהחיצון איננו שקרן, אלא מוטעה, כיון שאיננו יודע שהוא בבעיה.

ראו גם

• חיצוניות (בחסידות)