אוצר של יראת שמים

בכל נפש ונפש מבית ישראל קיימת יראת שמים טבעית המסותרת בלב, שענינה ההנחה המוחלטת בנפש - שלא למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה, והיא הנקראת "אוצר של יראת שמים", הנמצאת בלב כל יהודי. על יסוד הכתוב: "יראת ה' היא אוצרו".

ועל ידי יגיעה רבה והעמקה גדולה - להעמיק בגדולת ה' שעה גדולה, אפשר לגלותה - על כל פנים - בבחינת "יראה תתאה", וכמו שאמרו רז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין", וכדכתיב: "אם תבקשנה ככסף ומטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'".

פירוש הדבר, כדרך שאדם מחפש מטמון ואוצר הטמון בתחתיות הארץ, שחופר ומחפש ביגיעה עצומה, כך צריך "לחפור" כביכול, בתוך גופו החומרי ונפשו הטבעית, דהיינו ביטוש הגוף - כדי שלא יחשיך על אור הנפש, וכן מאמץ הנפש בהעמקת המחשבה וההתבוננות בגדולת ה', כדי לגלות את ה"אוצר" של יראת שמים הצפון ומוסתר בבינת הלב שלו - ככל אדם מישראל.

וטעם הדבר שיראת שמים מכונה בכתוב בשם "אוצר", הוא - כי כמו שאוצר המלך נעשה על ידי שהעם הנאמנים למלך, מביאים לו כל שכיות חמדה שבידם, והמלך מקבץ ואוצר אוצרות ממה שמקבל מאחרים, כך גם היראה - אוצרו של מלך מלכי המלכים הקב"ה - אינה בידי שמים, כמאמר רז"ל: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, והיא נעשית על ידי ישראל - עמו ונחלתו של ה'.

בפנימיות הענין, הנה דוקא יראת שמים - עבודה מיראה - היא התיחסות האדם אל הקב"ה הבאה מכח האדם - מלמטה למעלה, יותר מאהבת ה'.

משום שאהבת ה' נוצרת בלב האדם על ידי גילוי אור אלקי לאדם - הבא מלמעלה, ואין זה כל כך תרומת האדם ועבודתו.

מה שאין כן יראת שמים שבאה מלמטה למעלה, ובאה בעיקר על ידי עבודת האדם. וכדוגמת היחס של אנשי המדינה אל המלך ביראה, וכלשון הכתוב: "ירא את ה' בני ומלך", הרי זה שאנשי המדינה יראים מפני המלך, והוא לפי שקיבלו אותו להיות מלך עליהם, משום שקבלת המלכות היא ע"י העם -"שום תשים עליך מלך", וזה מתבטא ביראת מלך - "שתהא אימתו עליך".

כך גם ביראת שמים, שהיא עבודת האדם מלמטה למעלה (כדוגמת שכיות חמדה שהעם מביאים לאוצר המלך) והיא אוצרו של הקב"ה.

מקורות לעיון:

ליקוטי אמרים - פרק מ"ב, קונטרס ג' תמוז תש"נ.

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")