עכבר

עכבר הוא שרץ משמונת השרצים המטמאים במגע. משמש בחז"ל ובחסידות כמשל למיאוס.

עכבר

טומאת העכבר

בסוף מסכת הוריות מובא העכבר בנוגע להגברת קליפת השכחה בעולם: "תנו רבנן חמשה דברים משכחים את הלימוד האוכל ממה שאוכל עכבר וממה שאוכל חתול"... כך גם מסבירה הגמרא את החילוק בין חתול לכלב שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מפני מה הכלב מכיר את קונו וחתול אינו מכיר את קונו אמר להם ומה האוכל ממה שעכבר אוכל משכח, האוכל עכבר עצמו על אחת כמה וכמה".

כמו כן מובא שם: שאלו תלמידיו את ר"א מפני מה הכל מושלים בעכברים מפני שסורן רע מאי היא רבא אמר אפילו גלימי גייצא. רב פפא אמר אפילו שופתא מרא גייצי".

העכבר מובא תמיד כמשל למיאוס, עד שבהלכות ביטול ברוב נפסק כי טעמו של עכבר שבתבשיל אינו פוסלו מאכילה על פי הלכה, כי טעמו אינו טעם אלא הוא "נותן טעם לפגם" טעמו פוגם את המאכל.

משל להתפשטות היראה

בדברי הבעל שם טוב משמש העכבר כמשל להשתלשלות היראה העליונה עד הדרגה הכי פחותה, כי העכבר ירא מחתול וחתול ירא מכלב וכלב מזאב, וכיוצא בזה יש באדם אחד ירא מחבירו. ולמעלה מזה יש יראה פנימית, יראת הבורא יתברך. אמנם גם יראה חצונית הבאה על האדם היא כדי לעורר אותו אל היראה הפנימית, והוא חסד ה' יד ימינו פשוטה ושואל ומבקש מהאדם שיתעורר מזה אל יראת ה'.