מסכת סנהדרין
במסכת סנהדרין יש 11 פרקים, ו112 דפים.
המסכת עוסקת בדיני הסנהדרין הגדולה והקטנה, דיני תורה, ועוד.
בחלוקת הש"ס הרבי לוקח על עצמו ללמוד את מסכת סנהדרין. כך נהג גם אדמו"ר הריי"צ. הרבי ביאר[1] ש"זהו בהתאם לענינו של נשיא ורועה ישראל, שהוא מורה דרך לכל בני דורו ע"פ הוראות התורה, ולכן המסכת ד"הוי זהיר בי' טפי" היא – סנהדרין, שענינם – מורי הוראה".
על המסכת יצא לאור הספר "אוצר חידושים בש"ס" - ליקוט חידושים וביאורים על הש"ס מתורת הרבי. נערך על ידי הרב שלום דובער וולפא עם צוות כולל אוהל מייטא - זכרון יוסף. עד עתה יצא כרך אחד על שישה עשר הדפים הראשונים בסנהדרין. יצא לאור על ידי קה"ת, בשנת תשנ"ט.
מוסרעריכה
במסכת מבואר[2] על אחד האמוראים שהיה אומר לעצמו "דברי מוסר" שלא תזוח דעתו. מסיפור זה למדים שני ענינים: (א) צריכים לשלול ענין של ישות כו'. (ב) ואכן יכולים לשלול זאת.[3]
עיר הנדחתעריכה
בדף ט"ו ע"ב ישנה מחלוקת של רבי יאשיה עם רבי יונתן בדיני עיר הנדחת, לדעת רבי יאשיה מי' עד ק' העובדים עבודה זרה הינם כדין עיר הנדחת, ועונשם כדין יחיד שעבד עבודה זרה, אך פחות מעשרה דינם כיחידים, ומק' ומעלה דינם כציבור. ואילו לרבי יונתן, דווקא ממאה ומעלה עד רובו של שבט דינם כעיר הנדחת, אך פחות מכך דינם כדין יחידים.
הרבי מבאר כי זו היא מחלוקת כללית של רבי יאשיה ורבי יונתן בכל הש"ס, כאשר רבי יאשיה מעדיף את כח הכלל, ולכן כבר מעשרה ומעלה הוא מחשיב ככלל - "עיר", וממאה הם ציבור, ואילו רבי יונתן דוגל בכוחו של היחיד, ולכן עד מאה אנשים, דינם של עובדי העבודה זרה הוא כיחידים. מחלוקת זו הינה בכל הש"ס.
דוגמאות נוספות לכך הינם במחלוקת רבי יאשיה ורבי יונתן במכה אביו ואמו, אם משמעות הכתוב היא דווקא מי שמכה את שניהם, - וזו היא דעת רבי יאשיה שסובר כי אביו ואמו הינם מציאות של "מולידיו", לעומת רבי יונתן שסובר כי כל אחד מהם הינו מציאות לעצמו בענין זה, ולכן משמעות הפסוק היא מי שמכה אחד מהם, שגם עונשיו הוא במיתה.
קישורים חיצוניםעריכה
- ז ב. אלו כלי הדיינין. לקוטי שיחות חל"ד עמ' 102 (114)
- טו ב. עד כמה עושין עיר הנדחת. לקוטי שיחות חלק י"ח עמ' 107 (עמ' 116)
- יז א. סנהדרין שראו כולן לחובה פוטרין אותו. לקוטי שיחות חכ"ט עמ' 113 (עמ' 121)
- כ ב. להעמיד להם מלך. לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 104 (עמ' 120)
- לא ב. לחיו ליה כבר בתיה. לקוטי שיחות ח"ו שמות עמ' 255 (עמ' 165)
- לט א. תוס' ד"ה במאי. לקוטי שיחות חלק ז' עמ' 148 (עמ' 160)
- מ ב. רש"י ד"ה אלא רואה טעמו של דבר "דקמי שמיא גליא". לקוטי שיחות חלק ז' עמ' 140 (עמ' 152)
- נו ב. ועל הגזל. לקוטי שיחות חלק ה' בראשית עמ' 5 (עמ' 17)
- נז א. על שלש מצות בן נח נהרג. שערי הלכה ומנהג יו"ד עמ' נה (עמ' 52)
- נז ב. בעולת בעל יש להן, נכנסת לחופה ולא נבעלה אין להן. (הטעם.) לקוטי שיחות ח"ל עמ' 244 (עמ' 257)
- נח ב. המגביה ידו על חבירו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע שערי הלכה ומנהג עמ' רי (עמ' 207)
- סו א. אביו בלא אמו, אמו בלא אביו מניין. לקוטי שיחות חלק י"ח עמ' 117 (עמ' 108)
- פב א. הבועל ארמית קנאין פוגעין בו. לקוטי שיחות חלק ח' עמ' 150 (עמ' 161)
- פב א. אם בא לימלך אין מורין לו. לקוטי שיחות חלק ב' עמ' 344 (עמ' 70)
- פה א. אביו בלא אמו, אמו בלא אביו מניין. לקוטי שיחות חלק י"ח עמ' 117 (עמ' 108)
- פט א. המתנבא מה שלא נאמר לו - כגון חנניה בן עזור. לקוטי שיחות ח"ט דברים עמ' 125 (עמ' 143)
- צג ב. מורח ודאין. לקוטי שיחות ח"ו שמות עמ' 254 (עמ' 254)
- צח א. אין בן דוד בא עד שיבוקש דג לחולה ולא ימצא. רשימות חו' ז' (עמ' 12).
- צח ב. עתיד הקב"ה להעמיד להם דוד אחר. לקוטי שיחות ח"ל עמ' 98 (עמ' 111) שערי גאולה עמ' נו (עמ' 51)
- ק א. ואולך אתכם קוממיות, מחלו' ר"מ ור"י. תורת מנחם תשי"א ב' עמ' 107 (עמ' 128) לקוטי שיחות חלק ז' עמ' 198 (עמ' 210)
- קח ב. מלמד שהיה נח הצדיק כו' תיבה זו למה. ליקוטי שיחות חט"ו עמ' 38 (עמ' 51) בכללות גדר התיבה לקוטי שיחות חט"ו עמ' 35 (עמ' 47)
- קיא ב. רש"י ד"ה וצריכים. הקלת עליהם בממונם. לקוטי שיחות ח"ט עמ' 117 (עמ' 135)
- ירושלמי פ"י ה"ח. לקוטי שיחות ח"ט עמ' 118 (עמ' 136)
