שובם של ערי סדום לעתיד לבוא: הבדלים בין גרסאות בדף

מקור הייעוד הוא בנבואת [[יחזקאל]]<ref>פרק טז.</ref> שענינה - "הודע לירושלים את תועבותיה<ref>שם, פסוק ב.</ref>", והיא משל על עיר הקודש ירושלים כהשוואה לערים אחרות<ref>סדום ובנותיה, שומרון, וארצות הכנעני האמורי והחיתי.</ref>. [[מלבי"ם|המלבי"ם]] מבאר כי זוהי [[נבואה]] על עוונות עם ישראל בזמן הגלות, למרות שקרבם הקב"ה:

{{ציטוט|תוכן="ימשיל את ענין ה' עם ישראל כמי שמצא אסופי ילדה נעזבת מאבותיה אשר השליכוה בגועל נפשה למדבר שממה, ונדיב אחד עבר שם וחמל על הילדה ושם עיניו עליה לטובה עד שגדלה, ואז נשא אותה לאשה והטיב לה בכל מיני טובות, והיא שכחה את כל תגמולוהי עליה וזנתה תחתיו להכעיסו".|מקור=מלבי"ם - באור הענין, יחזקאל ט"ז, ב.}}בדברי התוכחה מביא הנביא את עוונם של ערי סדום ושומרון כהשוואה לעוונה של [[ירושלים]], שהגדישה סאתה יותר מהם<ref>שם, פסוקים מו-נב.</ref>.

וכחלק מבושתה של ירושלים על עוונותיה<ref>וזהו בעבור "לְמַעַן תִּשְׂאִי כְלִמָּתֵךְ וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית בְּנַחֲמֵךְ אֹתָן" - פסוק נד.</ref>, עתיד הקב"ה לבנות את ערי סדום וערי שומרון יחד עם בנייתה מחדש של ירושלים:

שובן של הערים יהיה על ידי שירפא הקב"ה את אדמתם מהגפרית והמלח שניתכו עליהן ב[[מהפכת סדום ועמורה|הפיכת סדום ועמורה]]<ref>רש"י על הפסוק.</ref>, ישיב אליהן את אנשיהן<ref name=":0">מצודת דוד על הפסוק.</ref> ויושיבם בהן<ref name=":0" />.

במדרש<ref>שמות רבה פרשת בא טו, כא.</ref> נאמר כי עתיד הקב"ה לחדש עשרה דברים לעתיד לבוא, ומהם:

{{ציטוט|תוכן="הרביעית . . בונין כל ערים החרבות ואין מקום חרב לעולם. ואפילו סדום ועמורה נבנית לע"ל שנאמר "ואחותיך סדום ובנותיה תשבנה לקדמתן"".|מקור=מדרש רבה פרשת בא טו, כא.}}[[הרבי]]<ref>לקוטי שיחות שבהערה 12, הערה 53.</ref> מציין בקשר לייעוד זה ל[[שני לוחות הברית|של"ה]] הקדוש<ref>חלק תושב"כ פ' לך, רעט, א.

כמסופר ב[[נביא]]<ref>מלכים ב', פרק י"ז.</ref>, שומרון נחרבה בידי שלמנאסר מלך אשור בזמן מלכות הושע בן אלה מלך ישראל, אשר עשה הרע בעיני ה'<ref>אך פחות מהמלכים שלפניו, כיון שכבר בטלו עגלי הזהב להם עבדו ישראל וסרו שומרי הדרכים ששם ירבעם שמנעו מבנ"י לעלות לרגל לירושלים. - רש"י על פסוק ב'.</ref>. הושע היה לשלמנאסר לעבד ונתן לו מנחה, וכאשר גילה שלמנאסר כי הושע רוצה למרוד בו אסר אותו בבית הכלא<ref>פסוקים ג-ד שם.</ref>. אזי עלה שלמנאסר לכבוש את כל ארץ ישראל וצר על שומרון, עד כי בשנה התשיעית למלכות הושע לכד את שומרון והגלה את עשרת השבטים [[מלכות ישראל]] לאשור, שם הושיבם בערים חלח, חבור, נהר גוזן וערי מדי<ref>פסוקים ה-ו שם.</ref>.

[[לעתיד לבוא]] עתיד הקב"ה להחזיר את [[עשרת השבטים]] מגלות אשור<ref>כדברי הנביא [[ישעיהו הנביא|ישעיהו]] (פרק כז, פסוק יג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור".</ref>. שיבתם של בני שומרון למקומם לעתיד לבוא הינה אם כן חלק מייעוד הגאולה של חזרת [[עשרת השבטים]] ב[[קיבוץ גלויות]] לעתיד לבוא.

בביאור חילוק עונשם של הערים סדום ועמורה שנענשו בהפיכתם ובשריפתם ולא כאדמה וצבוים שרק נהפכו{{הערה|וירא י"ט, כ"ד-כ"ה}}, מבאר [[הרבי]] כי חטאתם של סדום ועמורה היתה (לבד מחטאיהם שבין אדם למקום - [[עבודה זרה]] ו[[גילוי עריות]]) גם בחטאים שבין אדם לחברו<ref>וכלשון הכתוב: "כצעקתה הבאה אליי", ופירש רש"י: "על דבר ריבה אחת" שעינו אנשי סדום על שנתנה צדקה לעני.</ref>, ועל חומרתם של חטאים אלו כבר פירש [[רש"י]] בפרשת נח<ref>פרק יא, פסוק ט.</ref> שעונשם של בני דור המבול היה חמור מעונש דור הפלגה, עקב כך שבין אנשי דור המבול היתה מחלוקת וחטאו בין אדם לחברו.

בתורת החסידות מבואר<ref>אור התורה וירא צט, ב ואילך. וראה תורת חיים נח עז, א. וירא קח, ג. ובכ"מ. - הערה 50 בשיחה שבהערה הבאה.</ref> בטעם עונשה של סדום שנאבדה ונחרבה לגמרי, כי הנהגת סדום היתה היפך השלום והאחדות - על דרך [[עולם התוהו]], שבו "כל אחד בפני עצמו, ענפין מתפרדין". ועניין איבוד סדום ועמורה הוא על דרך [[שבירת הכלים|השבירה]] של [[עולם התוהו]] - "[[מלאכת סותר|סותר על מנת לבנות"]] בשביל בריאת [[עולם התיקון]], שעניינו [[התכללות]] [[אחדות|ואחדות]]<ref name=":1">ליקוטי שיחות חלק ל"ה, וירא ב'.</ref>. כמו כן מסביר הרבי כי עניינם של הערים "אדמה" ו"צבויים" הוא [[עולם התיקון]] - [[התכללות]], שכן "לא היה בהן כל כך ענין גזל ומריבה", ולכן גם לא נשרפו אלא רק נהפכו.