נפש בהמית: הבדלים בין גרסאות בדף

'''הנפש הבהמית''' היא הנפש המחיה את הגוף. אחד מ"חידושיו" של אדמו"ר הזקן{{הערה|למעשה אין זה חידוש כלל שכן מפורש הדבר בעץ חיים ולפני כן עוד במדרש תהילים, אלא שאדמו"ר הזקן פרסם והסביר זאת.}} הוא שליהודי יש '''שתי''' נפשות – נפש אחת מצד [[קליפה|הקליפות]]{{הערה|תניא, ספר של בינונים, סוף פרק א'}}{{הערה|אדמו"ר הזקן מכנה דוקא את הנפש שמצד הקליפות "ראשונה" כי היא היא שכלו ורגשותיו, ואילו את הנפש הקדושה הוא מרגיש רק ע"י [[עבודת השם|עבודה]].}}, והשניה מצד הקדושה.

לנפש הבהמית יש שורש "שמשם נלקחה", אך לשורש זה עצמו שורש ב[[עולם התוהו]]{{הערה|ספר הליקוטים, בערך "נפש הבהמית".}}.

 

'''שרשה הגלוי''' של נפש הבהמית הוא בפני שור שב[[מרכבה]]{{הערה| לקוטי תורה נשא כ"ח, ג, ובמקומות רבים.}}. ובפרטיות יותר בפני אדם שבפני שור{{הערה|לכל אחת מארבע חיות המרכבה יש גם "[[פני אדם]]", והם הפנימיות של אותה דרגה. מחיצוניות [[פני שור]] משתלשלות נפשות [[בהמה|הבהמות]], ומפנימיותם (פני אדם שבפני שור) משתלשלת נפש הבהמית שב[[אדם#תואר אדם לגוף|אדם]].}}.

 

'''שורש שורשה''' הוא ב[[עולם התוהו]], כידוע שהכלים דתוהו [[שבירת הכלים|שנשברו]] נפלו ב[[עולם הבריאה]], ומסביר [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק)|הצמח צדק]], שהם הם חיות המרכבה{{הערה|ראה ספר הליקוטים בערך נפש הבהמית.}}.

 

אך למרות ששורש מציאותה מעולם התוהו, הנה התהוותה בפועל הוא מצמצום הנפש האלוקית{{הערה|ספר המאמרים תרע"ח ד"ה וידעת עמ' שעו, ובלקו"ש ח' שיחה ב' לפרשת במדבר מד"ה דעו כי ה' תרצ"ג בסה"מ קונטרסים.}} ועד שהיא "מותאמת" לנפש האלוקית. והיינו, שאצל כל אחד מותאמת נפשו הבהמית לנשמתו האלוקית באופן שדוקא הנשמה '''שלו''' יכולה לתקנו. והוא שאמרו חז"ל "כל הגדול מחבירו ייצרו גדול ממנו"{{הערה|אבות ג' ט"ז.}} – שגודל הייצר הוא כגודל מעלת הנשמה (שמצד מעלת נשמתו יכול לתקן גם ייצר כזה).

 

כמו כל נברא אחר כלולה גם הנפש הבהמית מ[[ארבע יסודות|ארבעת היסודות]], אך מכיון שארבעת יסודותיה מקורן ב[[קליפת נוגה]]{{הערה|תניא פרק א', בשם ה[[עץ חיים]] שער נ' פֶּרֶק ב'.}} המעורבת טוב ורע, באות מנפש זו לא רק המידות הרעות (כעס וגאוה וכיוצא בהן) אלא גם המידות הטובות שבטבע{{הערה|'''טבע''' הוא הוא שם כל דבר שאינו על פי שכל אלא טבוע בו מעצם טבעו.}} כל ישראל בתולדותם (כמו רחמנות וגמילות חסדים).

 

ארבעת יסודות הנפש הבהמית הן השורש לכל המידות הרעות.

*'''[[יסוד המים]]''' הוא שורש לתאוות ותענוגים. דמכיוון שמים הם עיקר הדם (שהוא חיות הגוף) לכן רוב ענייני התענוג קשורים למים. יסוד זה הוא עיקר הנפש הבהמית{{הערה|ביאורי זוהר לאדמו"ר האמצעי עמ' פב, שערי אורה שער הפורים עמ' 88 ועוד.}}

 

*'''[[ארבע יסודות#ארבעת היסודות שבאדם|יסוד האש]]''' הוא שורש ל[[כעס]] ו[[גאווה]], כי בדומה לאש השואפת כל הזמן לעלות מעלה, כך היא תחושת הגאווה – הרגשה שהוא נעלה על זולתו וממילא כועס כשנדמה לו שפגעו בכבודו.

 

*'''[[יסוד הרוח]]''' שורש ההוללות, ה[[ליצנות]], ההתפארות וה[[דברים בטלים]] נקרא יסוד הרוח, כי כשם שהרוח אינה דבר מוצק וממשי כך דברים אלו אין בהם ממש.

 

*'''[[יסוד העפר]]''' - עצלות ועצבות - העפר, תכונתו כבדות ושקעון באדמה.

 

[[נפש]] זו מלובשת ב[[דם]] ה[[אדם]] ומחיה את ה[[גוף]]{{הערה|שם=תניא}}. היינו, "רביעית דם שבלב" היא הממוצע בין גוף לנפש, שבו מתלבשת הנפש{{הערה|שבת ל"א סע"ב, חולין ע"ב א.}}, ועל ידו מתפשטת חיותה בכל האיברים{{הערה|לקוטי תורה שיה"ש אני ישנה וליבי ער קול דודי דופק.}}

==כנגד הנפש האלוקית==

'''כללות''' נפש האלוקית מקורה בקדושה, ואילו זו בקליפות. אלא שבפרטיות יותר מקורה (לא ב[[שלוש קליפות הטמאות]] אלא) ב[[קליפת נוגה]] (שמסוד עץ הדעת טוב ורע), ולפיכך היא מעורבת טוב ורע{{הערה|ולהעיר, שבשאר האומות מגיעה הנפש המחיה את הגוף "משאר קליפות טמאות" שאין בהן טוב כלל{{הערה|תניא, סוף פרק א'.}}.

'''[[רצון]]''': בכמה מקומות בחסידות מובא שכשם שבנפש האלוקית ישנה גם בחינת "יחידה שבנפש" ש"[[אור מקיף|מקיפה]]" על הנשמה שבגוף{{הערה|היינו, [[עצם הנשמה|עצם הנפש]] שלמעלה מהתלבשות ב[[גוף]]}}, כך ישנה מעין "יחידה" כזו גם בנפש הבהמית{{הערה|היום יום יז תשרי ובכמה מקומות.}}. אלא שהשם 'יחידה' לגבי נפש הבהמית הוא רק בכללות '''ואינו ממש''' כדוגמת הנפש האלוקית, וכמאמר חז"ל"{{הערה|גמרא גיטין סו, ומבואר בכמה מקומות כגון ספר המאמרים תקס"ה עמ' תתל ועוד.}} "בבואה דבבואה לית להו. היינו, שאמנם גם לנפש הבהמית ישנו [[רצון]] שלמעלה מה[[מוחין]] שלה, אך בפרטיות הוא כנגד בחינת [[חיה (חלק הנפש)|'חיה']] שבנפש האלוקית בלבד (ולא כנגד 'יחידה').

'''[[עשר כוחות הנפש|עשר כוחות]]''': כשם שנפש האלוקית כלולה מעשר כוחות הנחלקים בפרטיות לשלושה מוחין{{הערה|חכמה, בינה ודעת}} ושבע מידות{{הערה|חסד וגבורה כו'.}}, כך כלולה הנפש הבהמית מעשר "[[י"א כתרין דמסאבותא|כתרין דמסאבותא]]" (כתרים טמאים){{הערה|הלשון 'כתר' מורה על כוח מקיף. היינו, בקדושה החיות בפנימיות ומתאחד עם הכלי ביחוד גמור על דרך  התאחדות והתלבשות הנשמה בגוף שבאמצעות שניהם יחד נעשה מציאות האדם, אבל בקליפה לא יכול האור לבוא ולהתאחד בפנימיות ולכן נקרא 'כתרין' – לשון מקיף, שאינו מתאחד בפנימיות (ספר המאמרים תרנ"ב עמ' רפז.)}}, שגם בהם שכל המוליד מידות (אלא שבנפש האלוקית השכל הוא העיקר ולכן '''הוא''' מקור המידות, ואילו הנפש הבהמית עיקרה '''מידות''', ורק שהן "לפי ערך השכל"{{הערה|שם=תניא|תניא פרק ו', וראה הערה 2 בשיעורים בספר התניא שם.}}.

אדמו"ר [[הצמח צדק]] בספרו [[דרך מצוותיך]]{{הערה|דרך מצוותיך, תחילת מצוות פריה ורבייה}} מבאר כי בנפש הבהמית קיימת גם "שכליות להשכיל כל מיני חכמה שבעולם"{{הערה| היינו, תכונת האדם להבין וללמוד את ענייני העולם, בשונה מנפש האלוקית שמבינה רק עניינים רוחניים אלוקיים}}. היינו, מאחר ושורשה מ'''פני אדם''' (שב"פני שור") לכן "צורתה" צורת אדם – שגם היא כלולה [[אדם (מין המדבר)#גדרו|שלושה קוים]], ומוחין ומידות.

פעמים רבות קוראת תורת החסידות לנפש הבהמית "טבעית" או "חיונית", ואם כי לא התבאר בפירוש החילוק ביניהם, לכאורה יש לומר{{הערה|הבא לקמן על פי ביאור הת' ברוך צבי הכהן פרידמן בקובץ עיוני תורה ארגנטינה דישיבה גדולה ארגנטינה, גליון י"ג, ולכללות הענין דדרגות בנה"ב ראה ד"ה ויחלום תש"ח אות ז' סה"מ תש"ח.}} ששלושת השמות קשורים עם שלושת הדרגות (העניינים הכלליים) שבנפש הבהמית: '''חיונית''' על שם שהיא מתלבשת בדם האדם להחיות הגוף{{הערה|תניא פ"א.}} - דאין בזה שום ענין של חומריות ורע, והוא עצם הדבר מה שהאדם חי ומרגיש את עצמו למציאות. '''טבעית''' על שם הטבע והגשמיות, והיינו שהשגתו היא בטבע כל דבר וגשמיותו איך שזה טוב לו ורע לו{{הערה|כמבואר בד"ה רבא חזיי' מאמריר קונטרסים ח"א עמ' קח ואילך.}}. ו'''בהמית''' כשמה כן היא - שהיא כבהמה ממש אשר כל עניינה היא בתאוות אכילה ושתיה וכו'.

אמרו חז"ל{{הערה|סוכה נב ע"א.}} שבעה שמות יש לו ליצר הרע (רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני), ומבאר הצ"צ{{הערה|אוה"ת נ"ך עמ' תרכה.}} דייצר הרע הוא הציור הרע דנפש הבהמית, ששורשו הראשון משבירת הכלים שהייתה בעיקר בשבע המידות{{הערה|דעת, חסד וכו' עד יסוד.}} דתוהו.

הנפש המחיה את הגוף היא אמנם "בהמה", אבל בישראל היא בהמה '''טהורה''', ולכן יש בה שלושה אופנים: שור, כבש ועז{{הערה|קונטרס התפילה לאדמו"ר הרש"ב, ספר המאמרים תש"ג עמ' 107.}}. הצד השוה שבהם שכולם הם כטבעי הבעלי חיים שהם בתוקף גדול, אבל בפרטיות יש בהם אופנים שונים{{הערה|וראה רמבם הלכות דיעות א' א'.}} ולכן בשביל להתגבר עליהן צריך כח גדול.

'''שור''' הוא כמו שכתוב "ורב תבואות בכח שור". היינו, שהוא מתאוה הכל מבלי מעצור כלל אשר גם הדברים שיודע ברור שהם מזיקים לגופו בכל זאת הנה מצד גודל חומו לא יוכל להעמיד על עצמו מבלי לעשות את מעשה הרע שלו. ובזה גופא הרי יש מי שהנפש הבהמית שלו היא [[תם – מועד (בבהמות)|שור תם]] העושה תאותיו בתמימות מצד חפץ גופו, ויש שהיא [[תם – מועד (בבהמות)|שור מועד]].

'''עז''' הוא המבעט ומעיז, וגם בזה כמה חלוקי דרגות; יש שהוא בגלוי ויש שהוא בסתר וכו'.

'''כבש''' טבעו רך, וחסרונו העיקרי שנמשך אחר אחרים ואינו יכול להעמיד על דעתו.

עיקר עבודתו הרוחנית של יהודי היא לגבור על רצונותיה של [[נפש]] זו. עבודה נעלית מזו היא - להשתמש בכוחותיה לטוב, עד להפיכה מוחלטת של כוחותיה - שזה נעשה על ידי ה[[צדיק]]ים{{מקור}}.

'''משכא דחויא''' הינה כינוי ב[[תורת הקבלה]]. שפירושו "עור הנחש" שגוף האדם הוא מה[[נפש הבהמית]] שנמשל לנחש ששניהם לא טובים, רק שעל ידי מעשים טובים ניתן לעשות מה[[גוף]] דבר טוב כמו [[עור]] הנחש שניתן לעשות ממנו דברים טובים.{{הערה|[[אדמו"ר הצמח צדק]], [[אור התורה]] במדבר כרך ג', חקת ד"ה נחש נחשת, הוספות.}}.