39,916
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בעבודה}} | {{בעבודה}} | ||
'''מעיין''' הינו מים היוצאים וזוחלין | '''מעיין''' הינו [[מים]] היוצאים וזוחלין מה[[אדמה]]. | ||
למרות שהטבילה כשרה הן במעיין והן ב[[מקווה]], דינה של הטבילה במעיין, שונה מאשר הטבילה במקווה מים בדינים רבים.. | למרות שהטבילה כשרה הן במעיין והן ב[[מקווה]], דינה של הטבילה במעיין, שונה מאשר הטבילה במקווה מים בדינים רבים.. | ||
ע"פ הלשון במכתבו של ה[[בעש"ט]], נקבע הלשון הרגיל בנוגע | ע"פ הלשון במכתבו של ה[[בעש"ט]], נקבע הלשון הרגיל בנוגע ל[[תורת החסידות]] – לשון הכתוב<REF> משלי ה, טז.</REF> "יפוצו מעינותיך חוצה". | ||
וכיון שלשון זה הוא מענה דמשיח מלכא להבעש"ט, הרי זה בודאי בדיוק, היינו, שחלק זה שבתורה בפרט נקרא בשם מעיין. | וכיון שלשון זה הוא מענה דמשיח מלכא להבעש"ט, הרי זה בודאי בדיוק, היינו, שחלק זה שבתורה בפרט נקרא בשם מעיין. | ||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
== מטהר בכל שהוא == | == מטהר בכל שהוא == | ||
זהו גם ההסבר לכך שמעיין מטהר בכל שהוא, אף שבשאר אופני טהרה צ"ל שיעור דוקא<REF> מקוואות רפ"ה. רמב"ם הל' מקוואות פ"ט ה"ח.</REF>. | |||
כי, מי המעיין בהיותם בתוך המעיין אינם מציאות בפני עצמם, שנוכל לחלק בינם- בין מי המעיין שבהם טובל האדם או מטביל הכלים, ובין מי המעיין הנמצאים במקור המעיין, אלא כל נקודה, כל טיפה, היא מציאות אחת עם כל הנקודות וכל הטפות, הנקראת בשם '''מעיין'''. | |||
== מעיין הינו מציאות אחרת ממים == | == מעיין הינו מציאות אחרת ממים == | ||
| שורה 20: | שורה 22: | ||
על פי זה יש לבאר הדין שפסק הרמב"ם בנוגע ל"המשתחוה למעין" והוא: | על פי זה יש לבאר הדין שפסק הרמב"ם בנוגע ל"המשתחוה למעין" והוא: | ||
יש ענינים שמותרים להדיוט ואעפ"כ אסורים לגבוה, לבית המקדש. | יש ענינים שמותרים להדיוט ואעפ"כ אסורים לגבוה, לבית המקדש. ואחד מהם הוא 'הנעבד', דבר שעבדוהו ל[[עבודה זרה]], שאף שהמשתחוה לבהמת חבירו (ואפילו עשה בה מעשה) לא אסרה, כיון שאין אדם<REF>כלומר: אין לאדם שליטה על דבר שאינו שלו לפעול בו שינוי</REF> אוסר דבר שאינו שלו<REF>[[רמב"ם]] הל' ע"ז פ"ח ה"א.</REF>. בכל זאת, בנוגע למזבח פוסק הרמב"ם<REF> הל' איסורי מזבח פ"ד ה"ו.</REF> ש"הנעבד . . בין של חבירו . . הרי זה אסור", אלא שאיסור זה הוא משום מאיסותא<REF>ראה שם פ"ג ה"ו (מ[[תמורה]] כח, ב): "שנאמר כי משחתם בהם, כל שיש בו השחתה - דבר ערוה ועבודת כוכבים, פסול".</REF>, משום שאף שלא נשתנה להיות דבר האסור, לפי שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ולכן מותר להדיוט, ררי זה בכל זאת דבר המאוס, ועל דרך "הקריבהו נא לפחתך"<REF>מלאכי א, ח. וראה [[סוכה]] נ, א. ועוד.</REF>. | ||
ובהלכה שלאח"ז<REF>(פ"ד) ה"ז.</REF> פוסק הרמב"ם: "המשתחוה למעין הנובע בארצו הרי מימיו פסולין לנסך", | ובהלכה שלאח"ז<REF>(פ"ד) ה"ז.</REF> פוסק הרמב"ם: "המשתחוה למעין הנובע בארצו הרי מימיו פסולין לנסך", מה שאין כן במעיין שאינו שלו לא נפסלו המים לניסוך. | ||
ולכאורה אינו מובן: מהו ההבדל בין המשתחוה לבהמה שאינה שלו שאסורה למזבח, להמשתחוה למעיין שאינו שלו שמימיו מותרים למזבח – דלכאורה, גם על המים חל ענין של מיאוס, ומשום זה אין להעלותם על המזבח? | ולכאורה אינו מובן: מהו ההבדל בין המשתחוה לבהמה שאינה שלו שאסורה למזבח, להמשתחוה למעיין שאינו שלו שמימיו מותרים למזבח – דלכאורה, גם על המים חל ענין של מיאוס, ומשום זה אין להעלותם על המזבח? | ||
| שורה 36: | שורה 38: | ||
ולכאורה אין זה מובן כלל: אם כאשר נפסקו המים ממקום חיבורם מטהרים באשבורן – איך יתכן שבהיותם במקום חיבורן, שאז ניתוסף בהם ענין נעלה, יפסלו מלטהר באשבורן, ולא יטהרו אלא בזוחלין?! | ולכאורה אין זה מובן כלל: אם כאשר נפסקו המים ממקום חיבורם מטהרים באשבורן – איך יתכן שבהיותם במקום חיבורן, שאז ניתוסף בהם ענין נעלה, יפסלו מלטהר באשבורן, ולא יטהרו אלא בזוחלין?! | ||
וההסברה בזה – שבהיות המעיין כמו שהוא, הרי כל הענינים שבו הם חלק ממציאות בפני עצמה שנקראת "מעיין", ולכן חל עליהם כל הגדרים של מעיין, שא' מהם הוא שמטהר בזוחלין; משא"כ לאחרי שנתלשו ממקום חיבורם, יש להם דין של מים חיים שנתלשו, ואז חלים עליהם גדרים אחרים שאינם במעיין.<REF>ומצינו דוגמא לכך (שדבר המחובר למקורו אינו אותה מציאות כמו לאחרי שנפסק ממקורו) בדין נוסף בתורה – דעת ר"ש בנוגע לביכורים ש"חוזר וקורא אותם ביכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע" (ביכורים רפ"ג). וההסברה בזה – לפי שכל זמן שהפירות מחוברים עדיין לאילן ולקרקע השדה, אינם נקראים בשם "פירות", אלא "שדה" (כל אשר בשדה), ולכן ס"ל לר"ש שעדיין אי אפשר לקדש אותם לשם ביכורים. ודוגמתו בנדו"ד – שכאשר המים נמצאים בתוך המעיין, עדיין אינם מציאות של מים, כי אם מציאות של מעיין, שמורכב מחלקים מסויימים שמהם יכולה להיות אח"כ מציאות של מים. וראה גם צפע"נ מהדו"ת ל, א.</REF>. | וההסברה בזה – שבהיות המעיין כמו שהוא, הרי כל הענינים שבו הם חלק ממציאות בפני עצמה שנקראת "מעיין", ולכן חל עליהם כל הגדרים של מעיין, שא' מהם הוא שמטהר בזוחלין; משא"כ לאחרי שנתלשו ממקום חיבורם, יש להם דין של מים חיים שנתלשו, ואז חלים עליהם גדרים אחרים שאינם במעיין.<REF>ומצינו דוגמא לכך (שדבר המחובר למקורו אינו אותה מציאות כמו לאחרי שנפסק ממקורו) בדין נוסף בתורה – דעת ר"ש בנוגע לביכורים ש"חוזר וקורא אותם ביכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע" ([[ביכורים]] רפ"ג). וההסברה בזה – לפי שכל זמן שהפירות מחוברים עדיין לאילן ולקרקע השדה, אינם נקראים בשם "פירות", אלא "שדה" (כל אשר בשדה), ולכן ס"ל לר"ש שעדיין אי אפשר לקדש אותם לשם ביכורים. ודוגמתו בנדו"ד – שכאשר המים נמצאים בתוך המעיין, עדיין אינם מציאות של מים, כי אם מציאות של מעיין, שמורכב מחלקים מסויימים שמהם יכולה להיות אח"כ מציאות של מים. וראה גם צפע"נ מהדו"ת ל, א.</REF>. | ||
ויש לומר, שזהו גם החילוק בתורה – "אין מים אלא תורה"<REF> ב"ק יז, א. וש"נ.</REF> – בין נגלה דתורה לפנימיות התורה: | ויש לומר, שזהו גם החילוק בתורה – "אין מים אלא תורה"<REF>[[ב"ק]] יז, א. וש"נ.</REF> – בין נגלה דתורה לפנימיות התורה: | ||
בנגלה | בנגלה ד[[תורה]] – עיקר הכוונה היא (כמ"ש בזהר<REF> ח"א יב, ב. הובא בתו"א מקץ לט, ד.</REF>) "לאפשא לה", להוסיף ולהרבות בתורה, היינו, שע"י הלימוד באופן של שקו"ט, מיוסד על כללי התורה, הרי הוא מחדש בתורה<REF> ראה הל' ת"ת ל[[אדמו"ר הזקן|אדה"ז]] פ"ב ה"ב. וש"נ.</REF>, כפי יכולת השגתו ושורש נשמתו<REF> ראה שם פ"א ה"ד. תניא פ"ד.</REF>. | ||
משא"כ בפנימיות התורה – העיקר הוא חזרת ושמירת דברי הרב <REF>כדברי אדמו"ר הריי"צ, ראה | משא"כ בפנימיות התורה – העיקר הוא חזרת ושמירת דברי [[הרב]]<REF>כדברי [[אדמו"ר הריי"צ]], ראה [[ספר המאמרים]] תש"ח ע' 296. [[ספר השיחות]] [[תש"ח]] ע' 263.</REF>, ולא לחדש חידושים, אלא שבדברי הרב גופא צריכה להיות שקלא וטריא, כדי להבינם על בוריים ולעומקם. | ||
ונמצא, שפנימיות התורה היא בדוגמת המעיין, שכאשר המים נמצאים בתוך המעיין אינם מציאות בפני עצמם, כי אם המעיין עצמו, ומטהר בכל שהוא, היינו, שאינו צריך להוסיף ולחדש דבר, כי אם, ליקח את ה"כל שהוא" לעמקו ולאמיתתו, ע"י היגיעה בו; | ונמצא, שפנימיות התורה היא בדוגמת המעיין, שכאשר המים נמצאים בתוך המעיין אינם מציאות בפני עצמם, כי אם המעיין עצמו, ומטהר בכל שהוא, היינו, שאינו צריך להוסיף ולחדש דבר, כי אם, ליקח את ה"כל שהוא" לעמקו ולאמיתתו, ע"י היגיעה בו; | ||