ימי החופש: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ימי החופש''' בלקסיקון החב"די הם אינם ימים בהם יש חופש מלימודים וכדומ'. [[הרבי]] הגדיר את משמעות ימי החופש לחסידי חב"ד, מהם עולה כי תקופה זו צריכה להביא לחיזוק בכל העניינים, [[לימוד התורה]] ו[[קיום המצוות]] בהידור.

כמדומה שבתקופה זו נוהג לשנות מקומו, או כלשון הרגיל "לקחת חופש" (מובן שסתירה מרישא לסיפא, שהרי חופש אי אפשר לקחת, אלא לקבל. שבאם אפשרי לקחת בעצמו, הרי גם מלכתחילה חפשי הוא. ועוד, שהוא בעצם היפך הענין ד"עבדי הם"...). <REF>ממכתב י"ג מנ"א תשי"ט.</REF>

כל מעשה ומעשה של בני ובנות ישראל, צריך להיות בו כוונה רצויה. גם ימי החופש שחלפו זה עתה יש להם כונה ותכלית, והן - להחליף כח ולהוסיף אומץ בכדי שתוכלו להמשיך - והמתחילים, להתחיל - לימוד התורה וחינוך הכשר ביראת שמים ביתר התמדה ויתר חיות.<REF>ממכתב ה' אלול תשי"א.</REF>

רק באופן כזה תחליפו כח, לא רק כח הגוף אלא גם כח הנשמה הטהורה, אשר שניהם ביחד, והנשמה בעיקר, עושים את האדם שלם ומושלם...<REF>ממכתב ט"ז סיון [[תשי"א]].</REF>

ועל התמונה היה נראה שזה היה ברצון, כמו שאומרים "על חטא שחטאנו לפניך ברצון", ולא רק ברצון, אלא גם עם תענוג!...<REF>תרגום חופשי משיחת ש"פ תרומה [[תשמ"א]].</REF>

בכלל ידועה השקפתי שאין הזמן עתה לימי חופש כלל, ואדרבה - ומכמה טעמים, ולו איישר חילי היתי מבטלו בעבר ועאכו"כ בהוה ובעתיד.<REF>ממכתב ה' מנ"א [[תשט"ו]].</REF>

... ולפלא שאינו מזכיר דבר מעניניו בתורה ומצוותי' - עתה. ובפרט ע"פ המדובר, אשר דוקא בימים הנקראים בלשון העולם ימי החופש, יש להוסיף בלימוד התורה ובהידור בקיום המצוות, כיון שאז כמה דברים המבלבלים במשך ימות השנה, פטורים מהם, ועוד טעם נוסף בזה, לבעלי תכונות נפש מסוימות, אשר דוקא בימים אלו, שאין מחויבים עפ"י דין הישיבה למשמעת וללמוד תורה מספר שעות בכל יום ויום, הרי מראים שברצון הטוב ומבלי ציווי מבחוץ - מוסיפים על מספר זה כמה וכמה. ובפרט שעליו להראות "דוגמא חי' בסביבתו עתה, מהו תלמיד ישיבה בכלל וישיבת תומכי תמימים בפרט, שממנו יראו וכן יעשו. וכמבואר בדברי חז"ל ורז"ל בכ"מ.<REF>ממכתב כ"ד [[מנ"א]] [[תשט"ז]] [[לקו"ש]] ח"ח ע' 367.</REF>

לפלא מ"ש שכיון שזהו בין הזמנים בישיבות לכן נתמעט מספר המשתתפים בשיעורי [[דא"ח]], כי הרי אדרבה. כשהוא בין הזמנים פנוים הם יותר וביכולתם להרבות בשיעורים אלו אם במקום דעת עתה או במקום שלשם נוסעים ע"י שיקשרום שם עם אנשים המתאימים, והרי כמו דמשהו דימים אלו נוגע ביותר, שכן הוא בגשמיות מפני שכן הוא בענינים הרוחנים, ובמילא מובן עד כמה נוגע הנ"ל היינו שינצלו ימי הפסח בלימוד המחזק את כח האמונה, ואף שלכאורה אין הענין נוגע עתה, בכ"ז יש עד"ז מזמן לזמן ביומא דפגרא וכו'...<REF>ממכתב ד' [[אייר]] [[תשט"ז]].</REF>

המשכורת שמקבלים הצעירים במאכל, משתה, הלבשה, דירה וכדומה, הם מעין [[מתנות כהונה]] שקיבלו ה[[כהנים]] בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים.  

חובת הלימוד חלה כמובן גם בימי החופש, לכן ילמד כל אחד ואחד מכם לפחות שעה א' ביום, בעיקר בפרשת השבוע ודינים בקיצור שו"ע...<REF> משיחת בדר"ח תמוז [[תשח"י]].</REF>

. . ואליכם בני הישיבות הננו פונים ביחוד, מתקרבים ימי הקיץ ימי החופש ומנוחה אשר סדרי הלימוד בהישיבה רפויים, ע"כ הצעתינו לפניכם שתתנו את עצמכם לקרב את הנוער להשפיע עליו שיבואו ללמוד בישיבות, להסביר להם שזהו עיקר גדול בחיים להתחנך על ברכי התורה והיראה, והלומד כשהוא ילד זוכה לא זו בלבד שתורתו משתמרת אלא עוד זאת שזהו מעמיד אותו בעזה"י בפנה של אורה אשר כל ימי חייו ידע מטרתו בחיים להיות יהודי נאמן לה' ולתורתו.<REF>ממכתב ר"ח סיון [[תש"י]].</REF>

ראה [[רמב"ם]]<REF> רפ"ד מהל' דעות</REF>: היות הגוף בריא מדרכי השם הוא כו' ומזה נלמד במכל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר עד כמה נוגע שתהי' הנשמה בריאה. ואם בכל השנה צריכים להשתדל בזה על אחת כמה וכמה שצריכים להתחזק בזה בתוספות אומץ בזמנים אשר עוסקים ומתענינים ביחוד בהבראת הגוף שלא יבא ח"ו להמצב אשר תוקפא דגופא חולשא דנשמתא...  

ולא לדרשא קאתינא אלא לעוררו להענין, מעין דאתהפכא, לנצל ימי וענין הבראת הגוף לחיזוק הנשמה, היינו להוסיף שיעור מיוחד לימי החופש ולחפש ההזדמנויות לעורר אחרים... לתורה עבודה וגמ"ח כל אחד לפי מצבו..<REF>ממכתב ז' [[מנ"א]] [[השי"ת]].</REF>

בטח למותר להעיר על הנחיצות הכי גדולה לנצל את ימי הקיץ שהתלמידים חפשים אז מלימודים אחרים, לתוספת התעוררות והתחזקות ובפרט של יראת שמים בכל התלמידים, אף שגם בזה ישנו תירוץ מן המוכן שהתלמידים עייפים הם מלימודם כל השנה וגם נוסעים הם לחוץ לעיר וגם החמימות קשה לסבול, שבד"מ פועל זה על המרץ של התלמידים וההנהלה כו' וכו', ואין ברצוני לחזור עוד הפעם על כל האמור לעיל, רק אדגיש שאין זה אלא תירוץ, והראי' שבכל המקומות שהחליטו ובפועל לנצל את ימי הקיץ, הצליחו עד כדי כך שלשנה הבאה לא הי' צריך שאעורר אותם עוד הפעם, כי בעצמם ראו שגם בגשמיות תועלת היא<REF>ממכתב כ"ח [[סיון]] [[תשי"ג]].</REF>.

והלואי שיבטלו סוכ"ס את קיומו של החופש הזה, ואדרבה - מי"ב תמוז "יום חג גאולת עוסקי הרבצת התורה", ובפרט של לימוד התורה ברבים "עשרה שיושבים ועוסקים בתורה", יש להוסיף בלימוד התורה, ובימי "בין המצרים" - הוספה יתירה מצד הענין ד"ציון במשפט תפדה"...<REF>משיחת ש"פ דברים תשמ"ו.</REF>

צריכים להסביר שאחרי שעברו את נסיונות החורץ, נותן עכשיו הקב"ה נסיונות של קיץ שקשים מהנסיונות של החורף... וצריכים להשמר ביותר לא להסחב לזה, ולהוציא זאת רק בעבודה<REF>תרגום חופשי משיחת ש"פ קדושים [[תשי"ד]]</REF>.

וכל הנ"ל הוא בין בנוגע לישיבות תומכי תמימים שבאה"ק ת"ו, ושבכל העולם<REF>תרגום חופשי משיחת ש"פ קדושים תשי"ט.</REF>

. . את זה לעומת זה עשה אלקים, וכשהגוף מתעסק לחזק בריאותו ע"י ענינים גשמיים כפשוטם, בהוספה באכו"ש טיול וכו' (ולא תמיד הכונה לעבוד את השי"ת - בגלוי) הרי זה דורש הוספה ג"כ בבריאות הנשמה, ועוד יותר מאשר בבריאות הגוף, כיון שהסביבה בנאות דשא ממשכת יותר לענינים פשוטים הנ"ל מאשר בעיר, ולכה"פ צריכה להיות ההוספה ברוחניות כמו ההוספה בגשמיות, והרי מובא שזהו אחד הטעמים ללמוד פרקי אבות תיכף לכניסת הקיץ, כיון שאז הטבע מתחזק האילנות מלבלבים וכו', ומובן ג"כ שמזה אין סתירה כלל וכלל להוראת הבעש"ט עזב תעזב עמו כו', ולא ע"י תעניות וסיגופים כי כח המתאוה יש להלבישו בקדושה וכו', עדי יקוים היעוק המקוה שהגוף לא רק שלא יבלבל להרוחני ולא רק שיסייע בידו אלא שאדרבה נקבה תסובב גבר.<REF>ממכתב [[כ"ו]] [[אייר]] [[תשט"ו]].</REF>