39,916
עריכות
←ממוצע בין קודש לקדש הקדשים
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 40: | שורה 40: | ||
ובסגנון אחר: | ובסגנון אחר: | ||
קדש הקדשים חלוק בקדושתו מכל חלקי הבית, שהיא הקדושה הכי נעלית שבכל מקומות המקודשים; וקדושתו אינה רק עוד דרגא בקדושה, בדוגמא לשאר הקדושות שכל אחד מהן מקודשת מדרגא שלמטה ממנה, אלא שקדושתו מובדלת מכל הקדושות שלמטה ממנו. ולכן אין מספיק שההבדלה (הקבועה בבית המקדש) תהיה רק ע"י מחיצה דכותל (כשאר ההבדלות בין ב' מקומות), אלא צריך להיות מקום בפני עצמו שהוא כעין "ממוצע" בין קודש וקודש הקדשים, ומקום זה הוא המבדיל ביניהם. | |||
[ויש לומר שבעיקר הרי זה נוגע להגברא: בכדי ליכנס לקודש הקדשים, מקום הכי מקודש "שאין נכנס שם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה" (גם ממקום הקודש, שכל הכהנים נכנסים שם כל השנה), מתאים | [ויש לומר שבעיקר הרי זה נוגע להגברא: בכדי ליכנס לקודש הקדשים, מקום הכי מקודש "שאין נכנס שם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה" (גם ממקום הקודש, שכל הכהנים נכנסים שם כל השנה), מתאים וצריך להיות הפסק ועכבה לפני הכניסה]. | ||
ולפי זה יש לומר, שהרמב"ם סובר, שגם בבית שני שלא עשו כותל, היו חייבים להניח אמה זו של מקום ה"דביר", שזהו אחד מגדרי "בית המקדש", שצריך להיות מקום בפני עצמו — רוחב אמה — בין קודש וקודש הקדשים. וענין זה מדוייק בלשון הרמב"ם בהלכה זו, שכתב "ולא בנו כותל בבית שני אלא עשו שתי פרוכות אחת מצד קדש הקדשים ואחת מצד הקדש וביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהי' בראשון" — דלכאורה אריכות לשון הרמב"ם "כנגד עובי הכותל שהי' בראשון" מיותרת — אלא שבזה בא ללמדנו, שגדר של בית המקדש מחייב להניח אמה זו. | |||
וזהו גם הטעם שלא עשו פרוכת אחת | וזהו גם הטעם שלא עשו פרוכת אחת שעוביה אמה אלא (כלשון הרמב"ם) "עשו שתי פרוכות אחת מצד קדש הקדשים ואחת מצד הקדש וביניהן אמה כנגד עובי הכותל" — כי מטרת עשיית הפרוכות לא היתה (רק) לשם עשיית מחיצה והבדלה בין הקודש וקודש הקדשים, אלא לשם עשיית מקום ה"דביר". וזהו שעשו שתי פרוכות מב' הצדדים, שעל ידי ה נתייחד מקום אמה זו בפני עצמו [וע"ד פירוש רש"י57 "ועבוד שתי פרוכת — לקלוט ביניהן אויר מקום המחיצה"]. משא"כ אם היתה רק פרוכת אחת (גם אם עוביה אמה), הרי נוסף ע"ז ש"פרוכת" הו"ע עראי כנ"ל, הרי ע"י פרוכת אחת שעוביה אמה לא נתייחד מקום זה כמקום נפרד בפני עצמה. | ||
וזהו גם טעם החילוק בין שיטת הרמב"ם ושיטת התוס' במקום פרוכות אלו | == המקום שבין שני הפרוכות == | ||
וזהו גם טעם החילוק בין שיטת הרמב"ם ושיטת התוס' במקום פרוכות אלו, — שלהתוס' היו הפרוכות "חדא אוקמוה בתחילת מקום אמה טרק סין והשניי' בסוף אמה טרקסין", שמשמע מזה שלא היתה ביניהן אמה שלימה, ואילו הרמב"ם מדייק "וביניהן אמה" — כי לשיטת התוס' שענינן של פרוכות אלו הוא מצד הדין ד"והבדילה הפרוכת גו'", וההבדלה צריכה להיות בפרוכת עצמה, לכן הפרוכת החיצונה צריכה להיות דוקא במקום אמה זו, כדי "שמצד חיצון של פרוכת יהא קדש ומתחילת עובי' ולפנים יהא הכל קדש קדשים"; מה שאין כן לשיטת הרמב"ם, עיקר עשיית פרוכות אלו היתה לייחד מקומה של האמה טרקסין, ואם כן אדרבה, צריך להיות "ביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהי' בראשון". | |||
ובזה מתורץ ג"כ זה שלא עשו כותל רחב יותר בבית שני, אף שהניחו אמה יתירה (יותר ממקדש ראשון), כי גם הרמב"ם סובר שלא הותר להם להוסיף סתם ברוחב הבנין; אלא שבנוגע לאמה זו, כיון שהיו חייבים לעשות מקום קבוע של אמה בין קודש וקודש הקדשים, ולא היו יכולים לעשותו ממדת הקודש או ממדת קודש הקדשים (כבבית ראשון) כי "נסתפק להם אם עובי הכותל היה ממדת הקדש או ממדת קדש הקדשים" [ואם יעשוהו בקודש או בקדה"ק, אפשר שהם מגרעים ממקום הקודש או ממקום קודש הקדשים] — היו מוכרחים מצד דינו ד"אמה טרקסין" להניח "אמה יתירה". | |||
== מקורות == | == מקורות == | ||