שמואל חיים קובלקין: הבדלים בין גרסאות בדף

שורה 6: שורה 6:
בעודו בחור התקשר לרבותינו נשיאינו, וכאשר גויס לצבא הרוסי הקפיד ללכת עם ציציותיו בחוץ כמנהג החסידים, דבר שעורר עליו את זעם המפקד הממונה עליו, אך הוא דבק בכך בתוקף גם כאשר הועמד למשפט ובסופו של דבר קיבל אישור להמשיך בכך.
בעודו בחור התקשר לרבותינו נשיאינו, וכאשר גויס לצבא הרוסי הקפיד ללכת עם ציציותיו בחוץ כמנהג החסידים, דבר שעורר עליו את זעם המפקד הממונה עליו, אך הוא דבק בכך בתוקף גם כאשר הועמד למשפט ובסופו של דבר קיבל אישור להמשיך בכך.


בשל הקשיים השונים להקפיד על שמירת התורה ומצוות בצבא הרוסי, ערק מהצבא כעבור זמן מסויים ונכנס ליחידות אצל אדמו"ר הרש"ב לבקש את עצתו וברכתו, והרבי הורה לו לזרוק את המדים והרובה לנהר ולעלות לארץ ישראל, ואכן הוא קיים את עצת אדמו"ר הרש"ב ועלה לארץ ישראל דרך מצרים.
בשל הקשיים השונים להקפיד על שמירת התורה ומצוות בצבא הרוסי, ערק מהצבא כעבור זמן מסויים ונכנס ליחידות אצל אדמו"ר הרש"ב לבקש את עצתו וברכתו, והרבי הורה לו לזרוק את המדים והרובה לנהר [[עלייה לארץ ישראל|ולעלות לארץ ישראל]], ואכן הוא קיים את עצת אדמו"ר הרש"ב ועלה לארץ ישראל דרך [[מצרים]].


בשנת תרע"ט הגיע לארץ הקודש, בה התקיימה חתונתו עם רעייתו מרת יהודית בתו של החסיד ר' בנימין זאב (וולף) וולנער, ולאחר שנולדו להם ארבעה ילדים נפטרה רעייתו, וכעבור מספר חודשים נישא בשנית לאחותה, מרת יוכבד פעסל, שאף ממנה נולדו לו ארבעה ילדים.
בשנת תרע"ט הגיע ל[[ארץ הקודש]], בה התקיימה חתונתו עם רעייתו מרת יהודית בתו של החסיד ר' בנימין זאב (וולף) וולנער. לאחר שנולדו להם ארבעה ילדים נפטרה רעייתו. כעבור מספר חודשים נישא בשנית לאחותה, מרת יוכבד פעסל, שאף ממנה נולדו לו ארבעה ילדים.


נהג למסור שיעור קבוע בין מנחה לערבית בבית הכנסת של הפרושים 'אוהל יצחק' שבשכונת בתי מחסה, והיה משלב בשיעור בין לימוד עין יעקב ולימוד התניא.
נהג למסור שיעור קבוע בין מנחה לערבית בבית הכנסת של הפרושים 'אוהל יצחק' שבשכונת בתי מחסה, והיה משלב בשיעור בין לימוד [[עין יעקב]] ולימוד ה[[תניא]].


זכה להוקרה מצד גדולי ירושלים, ביניהם הרב [[יוסף חיים זוננפלד]] שהקפיד על מי שכינה אותו בשם 'שמואל חיים' ולא אמר "ר' שמואל חיים", של הרב מפודהייץ שלמד איתו מידי לילה זוהר בקביעות, ושל הראב"ד הרב פנחס עפשטיין, שאיפשר לו למסור את שיעור התניא בבית הכנסת שלו, על אף שנמנה על חוגי המתנגדים.
זכה להוקרה מצד גדולי [[ירושלים]], ביניהם הרב [[יוסף חיים זוננפלד]] שהקפיד על מי שכינה אותו בשם 'שמואל חיים' ולא אמר "ר' שמואל חיים", של הרב מפודהייץ שלמד איתו מידי לילה זוהר בקביעות, ושל הראב"ד הרב פנחס עפשטיין, שאיפשר לו למסור את שיעור התניא בבית הכנסת שלו, על אף שנמנה על חוגי המתנגדים.
   
   
מידי ערב שבת היה מכין דוד מים חמים גדול לכל תושבי שכונת בית מחסה, ובערב השוענא רבה היה מעמיד מים חמים ותקרובת עבור הנותרים ערים כל הלילה לומר את התיקון והיה טורח בכך טירחה רבה וחוסך עבור כך מפת לחמו להתמיד במנהגו הטוב על אף ההקצבה הזעומה שהייתה נהוגה בארץ הקודש באותן שנים.
מידי ערב שבת היה מכין דוד מים חמים גדול לכל תושבי שכונת בית מחסה. בערב [[הושענא רבה]] היה מעמיד מים חמים ותקרובת עבור הנותרים ערים כל הלילה לומר את התיקון. היה טורח בכך טירחה רבה, וחוסך עבור כך מפת לחמו, בכדי להתמיד במנהגו הטוב, על אף ההקצבה הזעומה שהייתה נהוגה בארץ הקודש באותן שנים.


בהיותו במיטב שנותיו חש שלא בטוב והובהל לבית הרפואה הדסה הר הצופים שם גילו הרופאים כי הוא סובל מסתימת מעיים, ולאחר שבועיים, במוצאי שבת פרשת ויגש ליל [[ח' טבת]] [[תש"ה]] נלקח לבית עולמו.
בהיותו במיטב שנותיו חש שלא בטוב והובהל לבית הרפואה הדסה הר הצופים שם גילו הרופאים כי הוא סובל מסתימת מעיים, ולאחר שבועיים, במוצאי שבת פרשת ויגש ליל [[ח' טבת]] [[תש"ה]] נלקח לבית עולמו.
1,711

עריכות